חיזבאללה וסמים, פרי משבעת המינים וחג עתיק יומין

איך קשורים סמים שנתפסו בערב הסעודית לחגיגת הלילה הארוך בשנה?

מילה על תפיסת הסמים

אני בטוח שכולכם שמעתם על שבערב הסעודית הודיעו ביום חמישי שעבר על תפיסת שני משלוחים של רימונים שגרגיריהם הפכו כבמטה קסם בידי חיזבאללה לכדורי קפטגון…
המשלוח הראשון שנתפס היה של מעל 2.4 מיליון כדורי קפטגון, המשלוח השני כבר כלל את ה 5.3 מיליון כדורים, רק שתי תפיסות אלו ורק סמים שהיו מוסלקים בתוך רימונים נתפסו כמעט 7.8 מיליון כדורי קפטגון.
כמובן שזה רק סיפור אחד קטן על שתי תפיסות סמים מאותו היום (והיו עוד כמה קטנות של חשיש וסמים אחרים, שפחות עשו כותרות), וזה רק יום אחד של תפיסות סמים ע"י הרשויות בממלכה הסעודית, מתוך תפיסות רבות של סמים השנה.

כפי שכבר כתבתי על זה בעבר (תוכלו למצוא את המאמרים הקודמים בחיפוש באתר), תפיסות כאלו זה אירוע יומיומי במדינות השכונה המזרח תיכונית שלנו, מקור הסמים האלו הוא חיזבאללה ואיראן, המפעילים גם את הפיון הנקרא משטר אסאד.
לאחרונה חיזבאללה מנתבים משלוחי סמים גם דרך טורקיה, ששם מסליקים את הסמים בתוך דברים שונים, החל ממשלוחי בגדים ודרך רהיטים ומכלי מזון או חומרי ניקוי, וגם משלוחים אלו נתפסים יותר ויותר בנמלי השכונה.
אציין כי שנה שעברה הייתה שנת שיא בתפיסות סמים של חיזבאללה ואיראן בכל האזור.

בעקבות התפיסה המדוברת של הסמים בתוך משלוחים של רימונים מלבנון, החליטו הסעודים לעצור את יבוא הפירות והירקות מלבנון, עד שממשלת לבנון תוכיח שהיא מטפלת בהברחות הסמים מלבנון.
בתגובה להכרזה הסעודית, קרו שני דברים – האחד זה הצגה לתקשורת שבוצעה ע"י צבא לבנון, שלכאורה פשט על "מפעל לייצור כדורי קפטגון" בבקאע – בקעת הלבנון, והשני הוא (לשמחת אזרחי לבנון) ירידה במחירי הפירות והירקות בלבנון…

אבל איך זה קשור לחגיגות הלילה הארוך בשנה?

אספר לכם כי תפיסת כדורי קפטגון, שהוסלקו בתוך משלוחים של פרי הרימון מלבנון, שהפך להיות כוכב דיווחי החדשות, והיות ורימון הוא גם אחד מכוכבי השולחן של ליל הילדה – חגיגות האיראניות העתיקות של הלילה הארוך השנה, ולמראה תמונות הרימונים מלבנון המונחים על שולחן סעודי, ישר עלתה במוחי הקודח תמונת שולחן החג של ליל הילדה באיראן, ותמונת הפתיחה של סרטון שיר – בלדה קצרה, של להקה איראנית…

מילה על השיר והלהקה

השיר שראיתם בסרטון נקרא בלדה דל שיידה (تصنیف دل شیدا = Tasnif Del Sheida) בביצוע להקה האיראנית הנהדרת לטעמי, שנקראת: אבאי רוד = آوای رود = Avaye Rood, שהוקמה בשנת 2006 ונעלמה לי מהרדאר לפני כחצי שנה.
חובבי המוזיקה שביניכם יוכלו ליהנות מהשירי הלהקה הנמצאים בערוץ היוטיוב, ובדף הפייסבוק שלהם.

חגיגת הלילה הארוך בשנה

ליל הילדה (شب یلدا = Yalda Night) הן חגיגות האיראניות מהעתיקות ביותר ובהן מציינים את הלילה הארוך השנה בשנה, שנחגג בליל ה 30 בחודש אזר (آذر= Azar) החודש התשיעי בלוח השנה האיראני (והמקביל ל 21 בדצמבר בלוח השנה הגרגוריאני).
ליל הילדה נחשב כאחד הלילות הקדושים באיראן העתיקה עוד מתקופת דָרְיָוֶשׁ הראשון = דריווש הגדול (داریوش بزرگ = Darius the Great) המוכר לנו מהתנ"ך ומהתלמוד.

כמו חגים עתיקים נוספים בתרבות האיראנית הקדומה, גם חגיגה זו מקורה במסורות שהתפתחו מחיים הקרובים לטבע ולשינויים של עונות השנה ומהלך השמש (לאחרונה דיברנו על חג הנורוז – ראש השנה האיראני שנחגג ביום ההיפוך האביבי ב 21 במרץ, ועל חג סיזדה בדאר – חג הטבע האיראני.

כפי שכבר ראיתם במאמרים קודמים, במסורות האיראניות הקדומות מקדשים את הטוב, את האור והאש, ואילו החושך ייצג את השטן, ומכיוון שבלילה הארוך ביותר של השנה החושך השטני הולך ומתארך, על פי המסורות העתיקות לילה זה היה עלול להיות חסר מזל לאיראנים, ולכן כחלק מהמאבק בחושך וברוע נאספו בקבוצות קטנות ועצם השהייה בקרב משפחה וקרובים העניק ביטחון, וכחלק מהמלחמה של הטוב ברוע, הדליקו אש כדי להשמיד את החושך ואת השטן ובכך גרמו למבצעי הרשע ולברוח.

האנשים התכנסו ובילו את הלילה ביחד, אכלו ושתו, שמחו ורקדו, דיברו אחד עם השני וסיפרו סיפורים, וקראו מספר המלכים – שאהנאמה (שָׁאהּ-נָאמֶה = شاهنامه = Shahnameh) שנכתב על ידי המשורר הפרסי פירדוסי – חכים אבואלקאסם פירדוסי טוסי (حکیم ابوالقاسم فردوسی طوسی) שאותו הזכרתי בעבר, ונחשב לאפוס הלאומי של האיראנים, ומספר את דברי ימי איראן מבריאת העולם עד לכיבוש האסלאמי, וקוראים מספר השירה דִּיוָאן (دیوان حافظ = The Divan of Hafez) של המשורר הסופי הפרסי חאפז – ח'ואג'ה שמס-א-דין מוחמד חאפז שיראזי (خواجه شمس‌الدین محمد حافظ شیرازی) שגם אותו הזכרתי בעבר, והנמצא על מדף הספרים בכל בית באיראן, ואף הזכיר את ליל הילדה בשירתו (כמו גם משוררים פרסים רבים אחרים).

כמובן שאין חגיגה ללא אוכל והזכרנו שאכלו ושתו ואת שולחן ליל הילדה, אז כמובן שכאמור יש שולחן חג שעליו הניחו את כל הפירות הטריים האחרונים של עונת הקיץ, כשהחשובים שבהם הם פרי הרימון ואבטיח, וכן גם פירות מיובשים, כגון אפרסקים ומשמשים, כמובן גם ואגוזים, ארוחת הערב של ילדה נקראת מיאזד (میَزد = Miyazd) מלשון לארח וגם סעודה – חגיגה ובמסורת הזורואסטריות באווסטית: מנחה.
החשיבות של הרימונים והאבטיחים עבור האיראנים בתקופות העתיקות, נבעה מצבעם האדום, המזכיר את הגוונים האדומים של זריחת השמש.

וכרגיל באיראן כמו באיראן, נמצא שינויים והבדלים במאכלים שבין מחוז למחוז ובין מוצא אתני אחד לשני, מנהגים ומאכלים במחוז חורסאן יהיו שונים מאלו שבמחוז אספהאן או במחוז אזרבייג’אן מערב או מזרח, ואלו של כורדיסטן יהיו שונים מאשר במחוז בושהר, או מחוז גולסטאן וכד’, וגם בחג זה נמצא מנהגים הקשורים לחתן וכלה טריים, השונים מאזור לאזור.

יש המקומות בהם יוסיפו פירות הדר כתומים לשולחן החג, ויש כאלו שנראה שנוספים לפת מבושלת וסלק חי ובחלק יהי ההסלק אפוי, ישנם המקומות בהם נמצא ממתקים שונים העשויים מתערובות של פירות ואגוזים וזרעים שונים, ויש מקומות שבהם נמצא ממתק מסורתי כמו קפביך (کفبیخ = Kafbikh) ויש מקומות שבהם נראה בקונדיטוריות עוגות בצורה וצבעי אבטיח, יש מקומות בהם יהיו האבטיחים מקושתים בסרט בד, ויהיו מקומות בהם מתווסף לשולחן החג דווקא דג מקושט בסרט, כל מחוז ומוצא אתני, והתוספות והייחוד שלהם.

ומילה על הרימון

היות וכוכב המאמר היום זה פרי הרימון, אוסיף מילה או שתיים על הכוכב שלנו ואספר לכם שבנוסף לכך שפרי הרימון הוא אורח כבוד על שולחן ליל הילדה, עץ הרימון (انار = Anar) מקורו באיראן וממנה הופץ לעולם, כולל כמובן לארץ ישראל, שבה הפך לאחד משבעת המינים ולסמל (וגם ללבנון ששם כפי שראינו בפרק הפותח במאמר זה, לאחרונה משתמשים בפרי הרימון קצת אחרת מאשר בכל מקום אחר בעולם…)

איראן היא המדינה היחידה בה גדלים רימוני בר בטבע, והיצואנית הגדולה בעולם של פרי הרימון, אך רק השנייה בעולם (לאחר הודו) בכמות פירות הרימון שמגדלים בה בשנה, ואציין כי חלק מגידול הרימונים הושפע לרעה מתכנון לקוי של אספקת המים באיראן, ומייבוש מכוון של אזורים שלמים ע"י הטיית נהרות והקמת סכרים ללא תכנון מספיק ו/או עצירה מכוונת של זרימת המים במורד הנהר לאזורים שפשוט התייבשו, כפי שהזכרתי בעבר במספר מאמרים.

אציין כי הרימון נחשב גם כיום למקור לגאווה לאומית באיראן, ובנוסף לפסטיבל הרימונים בחודש ספטמבר בכפר טאנג טאהא (تنگ طه = Tang Taha) הקטן (400 תושבים) שנחשב כאחד מהישובים החדשים באיראן (בסך הכל הוקם לפני כ 70 שנה) שהרימונים הם הענף העיקרי שממנו מתפרנסים תושבי הכפר, הנמצא 40 ק"מ מהעיר דאראב (داراب = Darab) שבדרום מזרח מחוז פארס (דרום איראן)

נמצא גם את פסטיבל הרימונים בסוף אוקטובר בכפר מרדנקום (مردانقم = Mardanaqom) שבמחוז מזרח אזרבייג’ן (צפון איראן) שידוע בגידולי הרימון, הענבים והדבש, בנוסף לכך שבכפר נמצאת טירת מרדנקום העתיקה, מתקופת האימפריה הסאסאנית ושימש כבית כלא לאסירים פוליטיים בתקופת האימפריה החואריזמית, לאצילים ופקידים חצר המלכות שסר חינם בעיני המלך…

מטבע הדברים הרימון משמש במטבח האיראני למגוון מאכלים שבהם משתמשים בגרגרים, מיץ, רכז, סירופ, מחית של מיץ רימונים ואגוזי מלך טחונים, מרק רימונים, וריבת רימונים ואף בזרעי רימון מיובשים כתבלין, וקליפות הרימון משתמשים ברפואה מסורתית להקלה על כאבי גרון ובעיות במערכת העיכול, בנוסף משמשת הקליפה לצביעת חוטי צמר ומשי בתעשיית השטיחים (בעבר השתמשו גם בעלים) ואף ליצירת אבקה לאיפור (שמשמשת כסומק או להשוות למתאפר/ת מראה שזוף)

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון
קרדיט לתמונות: וויקיפדיה (+ Persian Dutch Network), ומגזין התיירות אליגשט (eligasht) האיראני
קרדיט לתמונת תפיסת הסמים בערב הסעודית: סוכנות הידיעות הממלכתית הסעודית: www.spa.gov.sa