מכת פתיחה לקהיר: ישראל הבהירה לפלגים הפלסטינים מעזה המתכנסים מי קובע את כללי המשחק

דיווחים פלסטינים: ישראל הקדימה את פגישות הפלגים הפלסטיניים שקהיר תארח בימים הקרובים, וביצעה סדרה של תקיפות, בו זמנית עם שחר של יום חמישי, שהביאו להריגתם של לפחות 11 פלסטינים.

עיתוי התקיפות הישראליות שבוצעו שעות או ימים ספורים לפני כינוס הפלגים הפלסטיניים בקהיר, הן חלק מהמסר, לא פחות מהיעדים שהותקפו.

המסר הישראלי

ישראל ביקשה ככל הנראה להעביר ארבעה מסרים מרכזיים:

1. ישראל אינה ממתינה לתוצאות הדיונים בקהיר

   המסר הוא שהמציאות בשטח נקבעת על ידי הכוח הצבאי ולא על ידי הצהרות פוליטיות. בעוד הפלגים מתכנסים כדי לדון בעתיד הזירה הפלסטינית, ישראל מבהירה שהיא ממשיכה לעצב את המצב הביטחוני באופן עצמאי.

2. אין חסינות למי שמנהל טרור במקביל למשא ומתן

   התקיפות מאותתות כי השתתפות בכנסים, בשיחות פיוס או ביוזמות מדיניות אינה מספקת הגנה מפני סיכולים ופגיעה בתשתיות צבאיות.

3. אזהרה מפני "אחדות התנגדות"

   מצרים מנסה מזה זמן לגבש חזית פלסטינית אחידה לקראת דיונים על עתיד עזה ועל שאלת הנשק של הפלגים.
   ישראל מאותתת כי איחוד בין חמאס, הג'יהאד האסלאמי ושאר הפלגים סביב קו לוחמני לא ישנה את מאזן הכוחות.

4. מסר למצרים ולמתווכים

   ישראל מזכירה כי גם אם מתקיימים מגעים מדיניים, היא אינה רואה עצמה מחויבת להקפיא פעילות צבאית כל עוד קיימים איומים ביטחוניים.

 

מה הפלגים הפלסטיניים קלטו?

מהזווית הפלסטינית, המסר שנקלט הוא:

• ישראל עוקבת מקרוב אחר ההתארגנות בקהיר.
• ישראל חוששת מהופעת הנהגה פלסטינית מאוחדת.
• ישראל מעוניינת להיכנס לדיונים כאשר הפלגים נמצאים בעמדת חולשה ולא מעמדת כוח.
• כל הסכם עתידי ייבחן קודם כל דרך שאלת הנשק והיכולת הצבאית של הארגונים.

במילים אחרות, הפלגים הבינו שישראל מנסה להשפיע על האווירה סביב הכינוס עוד לפני שנפתח.

כיצד הגיבו הפלגים?

התגובה האופיינית במקרים כאלה היא בשלושה מישורים:

תקשורתית

• גינויים חריפים.
• הצגת ההרוגים כהוכחה לכך שישראל "אינה מעוניינת בפתרון מדיני".

פוליטית

• ניסיון להציג חזית אחידה מול ישראל.
• הדגשת הצורך בתיאום בין הארגונים לפני קבלת החלטות על עתיד עזה.

פנימית

• חיזוק הטענה כי אין להסכים לפירוק נשק לפני השגת הישגים מדיניים משמעותיים.

יחד עם זאת, מאחורי הקלעים, כל פגיעה משמעותית באנשי שטח או במפקדים מגבירה גם את הלחץ על ההנהגות להגיע להבנות כלשהן במסגרת התיווך המצרי.

כיצד הגיבה מצרים?

מצרים נמצאת בעמדה מורכבת:

• מצד אחד היא זקוקה לשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל.
• מצד שני היא משקיעה מאמצים רבים בכינוס הפלגים ובבניית מסלול מדיני פלסטיני.

לכן התגובה המצרית בדרך כלל תהיה מאופקת:

• גינוי פומבי של ההסלמה.
• קריאה לריסון.
• המשך מאמצי התיווך ללא ביטול הכינוס.

מבחינת קהיר, עצם קיום המפגש חשוב יותר מהאירועים הטקטיים שלפניו, משום שמצרים רואה בכינוס כלי לשימור מעמדה כמתווכת המרכזית בזירה הפלסטינית.

השורה התחתונה

המסר הישראלי אינו מופנה רק לחמאס או לג'יהאד האסלאמי. הוא מופנה לכל המשתתפים בכינוס בקהיר: "את עתיד עזה לא יקבעו הצהרות על אחדות פלסטינית, אלא מאזן הכוחות בשטח."

המסר שהפלגים קלטו הוא הפוך כמעט לחלוטין: "ישראל מנסה להכתיב את תנאי הדיון מראש באמצעות לחץ צבאי."

כתוצאה מכך, עוד לפני פתיחת הישיבות בקהיר, כל צד הגיע לשולחן כשהוא מנסה להוכיח שהכוח עדיין נמצא בידיו.