מצרים: בניית 28 מנהרות לאחסון אסטרטגי במרחב סואץ – פרק 32

24/12/2018 אלי דקל 0 תגובות מצרים

מבוא

מעיון בצילום לוויין שצולם בתאריך 09.08.2018, עולה כי במורדות הצפוניים של ג’בל עתקה, כ-30 ק”מ ממערב לתעלת סואץ ומדרום לכביש קהיר – סואץ, נבנות 28 מערות אחסון. המאמר שלהלן מנתח את הממצא.

רקע היסטורי

עד למלחמת יום הכיפורים מערך האחסון של נשק ותחמושת בצבא מצרים, התבסס על מחסן מטכ”לי מרכזי במערות ואדי חוף שמדרום לקהיר (מחצבות של הפרעונים שהותאמו לאחסון ציוד צבאי על־ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה). בנוסף למחסני ואדי חוף הייתה שרשרת ארוכה מאוד של אתרים לאחסון תחמושת חלקם נבנו עוד מימי הבריטים והיתרה נבנתה על ידי המצרים כחלק מההכנות למלחמת יום הכיפורים. חלק מאתרי האחסון של המצרים – בעיקר אלה שבקרבת תעלת סואץ – היו למעשה דיפונים בהם אוכסנה האפסניה מתחת לכיפת השמים.

אחרי מלחמת יום הכיפורים התרכזו עבודות התשתית בצבא מצרים בעיקר בהתבצרות ובהקמת מערך לוגיסטי בסיני. חתימת הסכם השלום עם ישראל בשנת 1979 לא הביאה את מצרים ל”חישוב מסלול מחדש” באשר לסדר העדיפויות הלאומי, ומצרים המשיכה לראות בהתעצמות הצבא ובהכשרתו לסבב מלחמות נוסף כיעד מרכזי, שאליו הופנו חלק ניכר מאוד ממשאביו הדלים של המשק המצרי.

בין השנים 1979 עד לשנת 2004 נבנה כ-30 ק”מ ממערב לתעלת סואץ המתחם הלוגיסטי העיקרי של הארמיה השלישית בצבא מצרים. המערך הלוגיסטי נבנה משני עבריו של כביש קהיר – סואץ, מאזור ג’בל עויבד ועד לאזור עג’רוד (ראה תיחום במפה) וכלל בין השאר:

מאגר דלק אסטרטגי תת־קרקעי בקיבולת של כ-50 מיליון ליטר דלק המשמש להערכתי כבסיס הדלק המרכזי של ארמיה 3 (מאגר זהה לזה הוקם גם בארמיה 2)
מאגר דלק אסטרטגי תת־קרקעי בקיבולת של כ-100 מליון ליטר דלק המשמש להערכתי בעיקר כמאגר דלק לכלל צבא מצרים – כולל חיל האוויר . (מאגר הדלק המרכזי של צבא מצרים, במלחמת יום הכיפורים בחזית התעלה היה בקיבולת של כ-100 מיליון ליטר דלק. כיום יש לצבא מצרים בגזרה זו כ-200 מיליון ליטר דלק)
מחסן תחמושת מרכזי של ארמיה 3 (מעבר למחסני התחמושת בדיביזיות ובסיני) הכולל 71 מבני אחסון תת־קרקעיים בגדלים שונים הבנויים מבטון והמשתרעים על שטח בנוי כולל של כ- 10,500 מ”ר. (האתר נבנה על בסיס אתר אחסון בדיפונים של ארמיה 3 לפני מלחמת יום הכיפורים).
18 מנהרות אחסון שנכרו הן בשיפולים הצפוניים של ג’בל עויבד והן בשיפולים הצפוניים של ג’בל עתקה. עומקן של המנהרות לא ידוע לי ואיני יכול לשער את שטח האחסון שלהם, אך מניתוח רוחב דרך הגישה ומניתוח פתח המנהרות אין ספק שהם מאפשרות אחסון של כלים גדולים כגון: משגרי טילי סקאד או טילי קרקע־קרקע אחרים.

מאז שנת 2004 ועד לשנת 2010 התרכזו רוב עבודות פיתוח התשתית הלוגיסטית של צבא מצרים בפיתוח התשתית הלוגיסטית בסיני. בתקופה זו הכפיל צבא מצרים את קיבולת מחסניו ומאגריו בסיני (ראה מאמרים 6 ו-7 ) ראה מאמרים:

פרק 06 – לכל חייל מצרי בסיני נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר

פרק 07 – צבא מצרים אוגר דלק בסיני

בניית 28 מנהרות אחסון חדשות במורדות ג’בל עתקה

כאמור לעיל, בצילום לוויין שצולם בתאריך 09.08.208, נראות ממערב למנהרות ה”ישנות” שנבנו לפני 2004, עבודות בנייה של 28 מנהרות חדשות. המנהרות מפוזרות למרגלות הצפוניים של ג’בל עתקה ומשתרעות לאורך של כ-7 ק”מ. נראה כי העבודה ברובן הושלמה ועתה עוסקים בעיקר בבניית חומה שתקיף ככל הנראה את אתר האחסון. פתח הכניסה למערות מוגן בקשת בטון בקוטר של כ-7 מטר. החצץ שנכרה משמש לבניית סוללת להגנת הכניסה למנהרה. לא ברור אם פנים המערה בנוי בטון אף הוא. אין כל ספק שעבודות הבניה החלו לאחר נובמבר 2011.

מעצם עבודות הבניה של המנהרות החדשות ניתן להסיק שהמנהרות שנבנו לפני שנת 2004 מלאות באמצעי הלחימה שיועדו להם. מאליה עולה השאלה מה קרה במזרח התיכון לאחר שנת 2011 שחייב את המצרים בבניה יקרה של 28 מנהרות נוספות על 18 המנהרות הקיימות כלומר גידול של כ-150% ?

סיכום והערכה

כריית מנהרות הוא עסק יקר ואין זה סביר שמנהרות אלה נכרו כדי לאחסן בהם שמיכות או תחמושת נק”ל. כמו כן יש לזכור כי המחסנים העצומים במערות ואדי חוף פעילים. אם המטכ”ל המצרי חפץ להגן על אמל”ח יקר במיוחד הוא יכול לאחסנו בוואדי חוף. ידוע בוודאות כי בעבר הרחוק אוכסנו בוואדי חוף טילי קרקע־קרקע מסוג סקאד, טנקים ואף מטוסים!

אני מעריך שמי שטורח כיום להגדיל את מערך המנהרות במרחב הלוגיסטי של ארמיה 3 ולהעמידו על 46 מנהרות אחסון רואה לנגד עיניו שני יעדים:

אחסון אמל”ח אסטרטגי היכול לפעול במהירות מול ישראל. אמל”ח זה יכול להיות טילים ומשגרי טילים מסוגים שונים ואין להוציא מכלל אפשרות גם ראשי נפץ כימיים (למצרים יש יכולות מוכרות בייצור נשק כימי כבר משנות השישים של המאה הקודמת. היא אף ייצאה נשק כימי לסוריה אחרי מלחמת ששת הימים – ראה ספרי “מודיעין תלוש מהקרקע”).
הגידול הבלתי מוסבר של כ-150% הוא להערכתי חלק מהגידול המואץ של צבא מצרים מאז שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון. (פרטים ראה בסדרת המאמרים שפרסמתי עד כה).

יהיה אשר יהיה יעוד המנהרות, עובדה שלא ניתן לערער אחריה היא, שהן נבנות בחזית מול ישראל. עובדה זו בצרוף העובדה, שמרבית עבודות פיתוח התשתית הצבאית בכל התחומים האחרים (דלק תחמושת, שדות תעופה, כבישים וכיו”ב) מבוצעות גם הן בעיקר מול החזית עם ישראל, מפריכות לדעתי את הסברות המתרצות את התעצמות צבא מצרים כהכנה להתמודדות מול טורקיה או מול איראן או סתם בשביל להראות לכל באי תבל את גדולת הצבא המצרי.

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

רוב שירותו הצבאי (1962-1983) עסק אלי דקל בחקר מערכות תשתית בארצות ערב ופרסם עשרות מחקרים בנושא. מאז פרישתו לגמלאות כרע”ן השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ”ן, ממשיך אלי לחקור בנושא, ובמיוחד במצרים. מחקריו הנוכחיים מבוססים בעיקר על צילומי הלוויין ב-Google Earth. לפני שבע שנים פורסם ספרו “מודיעין תלוש מהקרקע” העוסק במקומו של מחקר השטח בהערכת המצב הלאומית. הספר זכה לשבחים רבים מבכירים בחמ”ן.

לאחרונה יצא לאור הספר “ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים”, הספר הוא אסופת מאמרים הבוחנת מחדש אמיתות שונות שהתקבעו בתודעה הציבורית על מלחמת יום הכיפורים. אלי כתב מספר פרקים העוסקים בחלקו של המודיעין במלחמה.