נתוני יסוד על צבאות במזרח התיכון – פרק 28

הקדמה

בחודשים האחרונים פרסמתי 19 כתבות העוסקות בצבא מצרים. מהכתבות עולה בבירור כי צבא מצרים מתעצם ובונה תשתיות צבאיות בקצב מואץ. מאליה עולה השאלה: “מה העבודה הזאת לכם?”. כלומר, מדוע מדינה ענייה, המתקשה לכלכל את תושביה, מקדישה מיליארדי דולרים (מעבר לסיוע הצבאי של ארצות הברית בסך של 1.3 מיליארד דולר) להתחמשות ולבניית תשתיות צבאיות?

כאמור במאמרי, אני סבור כי עיקרה של ההתעצמות מכוון להתמודדות מול ישראל. מנגד קיימת קבוצה לא קטנה של פרשנים ו”לשעברים” במערכת הביטחון ה”מודים במקצת”. כלומר: מסכימים עם העובדות שהצגתי שלפיהן מצרים מתחמשת, אבל תולים זאת ב”תירוצים” האלה:

  • מצרים מתחמשת משום שבעולם הערבי (המפגר במשתמע!), חשובה “הפוזה” של הלוחם החמוש מכף רגל ועד ראש. רק ערבי שכזה יזכה לעמוד בראש האומה הערבית. מאז הסכם השלום עם ישראל, הורדה מצרים בביזיון מכס הנהגת העולם הערבי ועז חפצה ל”החזיר עטרה ליושנה”. הדרך לכך היא באמצעות “פַסדה” של מדינה לוחמת המצוידת בכלי נשק מרשימים כגון נושאת מסוקים, מטוסים וטנקים לרוב.
  • על הנהגת העולם הערבי מתמודדות כיום גם טורקיה ואיראן. על מצרים להיות חזקה כדי להוציא מליבן של מדינות אלה את המחשבה שהן תוכלנה להנהיג את העולם הערבי ללא מאבק מצידה.
  • מצרים חוששת מפני איראן השולחת את זרועותיה הצבאיות לכל פינה במזרח התיכון (עירק, סוריה, לבנון, תימן). מצרים יראה שאיראן תגיע גם אליה, ונערכת להתמודדות צבאית נגדה.
  • מצרים בהנהגתו של עבד אל פתח א־סיסי, חוששת שטורקיה והאחים המוסלמים שהיא מייצגת, ינסו להחזיר למצרים את שלטון האחים המוסלמים, שכזכור, א־סיסי הוריד אותם מהשלטון בהפיכה צבאית. מצרים נערכת להתמודדות עם טורקיה על הבכורה בעולם הערבי, ואינה מוציאה מכלל אפשרות אף התמודדות צבאית נגדה.

אני סבור שמן הראוי שכל ויכוח יושתת על בסיס עובדתי ככל שניתן. בפרק זה אמנה את העוצמה הצבאית של המדינות העיקריות במזרח התיכון. בפרקים הבאים – על בסיס הנתונים בפרק זה – אנסה לשלול את הסברות שמניתי לעיל, ואנסה להוכיח שהתעצמות מצרים אינה קשורה במישרין למתרחש בארצות ערב האחרות.

לבסוף, אחרי שאנסה לשלול הערכות שונות שאינן מקובלות עליי, אנתח את הערכתי שעיקרה: הסכם השלום עם ישראל והנספח הצבאי הנלווה לו מגביל את מצרים, מהווה נטל עליה ופוגע בתרבותה האסלאמית ובכבודה. מצרים חפצה לשנות את בסיס היחסים בין המדינות, ונערכת מבחינה צבאית למקרה שישראל לא תסכים לכך.

מבוא

מכוני מחקר אסטרטגיים, קהילות מודיעין ואקדמאיים, עוסקים בין היתר בדירוג צבאות העולם לפי עוצמתם. לכל גורם נוסחת חישוב משלו, לעיתים מסובכת, לעיתים עלומה, על פיה מבצע הארגון הנתון את מדרוגו. הנוסחאות שונות ומתבססות על שקלול והצלבה החל מעשרים פרמטרים ועד ששים. כל גורם לפי מאגר נתוניו, צרכיו ויכולותיו. יהיו מספר הפקטורים המוכלים בנוסחאות השונות ואופני חישוב שונים, הטבלאות הסופיות די דומות זו לרעותה. מכך ניתן להסיק שהמדד ישים ואמין למדי.

אין צורך בידע אסטרטגי רב, כדי לנחש אינטואיטיבית שארצות הברית, רוסיה וסין (בהתאמה) תופסות שלוש המקומות הראשונים בדירוג העולמי של עוצמתן הצבאית. אולם מעיון מעמיק יותר בטבלאות, אנו למדים, שלא פחות משש מדינות מהמזרח התיכון והמגרב מדורגות בשלוש העשיריות הראשונות על פי עוצמת צבאותיהן. חמש מדינות מוסלמיות ואחת יהודית. בעבר הלא רחוק, טרם התרסקות צבאות עיראק וסוריה נמנו בשלוש העשיריות המובילות שבע ארצות מוסלמיות וישראל – שבע מהן במזרח התיכון.

מרכיבי העוצמה הצבאית

כללי[1]

במובנים רבים הקשיים במדידת יכולת ועוצמה צבאית די דומה לקשיים הניצבים במדידת כוח לאומי. שניהם מבוססים על מספר נתונים כמותיים, ברי מדידה, חד-חד ערכיים: ארסנל אמצעי לחימה, כוח אדם, תקציב. אך אלה בלבד אינם צפויים לבטא את כל גורמי המפתח להערכת כוח צבאי, בדיוק כפי שנתונים מדידים בלבד אינם מספקים להערכה מועילה לעוצמת מדינה. לצד המדדים הכמותיים משחקים תפקיד חשוב ולעיתים מכריע נתונים איכותיים: מורל, רוח לחימה ואמונה בצדקת הדרך, יעילות כוחות הצבא, אופן ומקומות ההערכות, תורת קרב, רמה מקצועית, סוג ומספר אימונים, ניסיון קרבי. כך למשל, צבאות גדולים לעיתים פחות יעילים מצבאות קטנים מהם. בשנות השישים והשבעים, הכוחות הקטנים של ישראל הביסו יריבים גדולים מהם. צבא השחרור העממי הסיני, על אף היותו הגדול ביותר בעולם, במניין חייליו, עד היום סין אינה מסוגלת להקרין כוח משמעותי מעבר לגבולותיה. אף לא נגד טאיוואן (פורמוזה), שבטלה בשישים מול סין הענקית ומשאביה.

הגיאוגרפיה, איומים צבאיים ובריתות צבאיים, מעצבים בצורה מכרעת את ארכיטקטורת הכוח של מדינה ובסופו של דבר את היכולות הצבאיות האפקטיביות שלה. על אף הקושי הרב המובנה בסיווג, דירוג והערכת עוצמות צבאיות, קהילות מודיעין, מכוני מחקר, משקיפים ומומחים, מרבים לסווג ולדרג צבאות העולם, ברשימות דומות לטבלאות ליגות ספורט. למרות קשיי סיווג ודירוג עוצמות צבאיות, רשימות כאלה קיימות לרוב ולמרבית ההפתעה, הדירוג בו נוקבים גורמים שונים, רבים ומפוזרים, די דומים. אז כיצד בכל זאת מסווגים ומדרגים עוצמת צבאות ?

כל מחקר אפקטיבי של עוצמת צבא חייב להתחיל בבחינת המשאבים: פיסי, אנושי, פיננסי וטכנולוגי. אלה בבירור פונקציה של נכסים ברמה הלאומית בבעלות מדינה. (אלה מכונים: “משאבים לאומיים”). לצידם תנאים הנובעים ברמה הלאומית, כלומר: לחצים חיצוניים, פנימיים, איומים, כוחה של המדינה כלפי החברה והרעיון המכונן בה דוגלים מנהלי המדינה והחברה כולה, לתפוס בעיות ביטחון ולפתח פתרונות מספקים. לכן כל ניתוח שמבקש למדוד עוצמה לאומית וצבאית של מדינות, חייב לאסוף ולהעריך מידע המתייחס למשתנים הבאים, בנוסף למשאבים הלאומיים:

תקציב ביטחון

גודלו המוחלט של תקציב הביטחון הוא עקרוני וראשון שבודק רובד זה ואומד המשאבים שמסופקים לצבא מידי אדוניו הפוליטיים. במדדים אלה בוחנים: גודל אבסולוטי של תקציב הביטחון, אחוז תקציב זה מכלל ההוצאה הציבורית, אחוז מה-תמ”ג.

אך אין זה רק עניין של חֶשְׁבּוֹן. חשוב להבין גם את התפלגות המשאבים בין השירותים, תוך הבנת חשיבות האיומים היחסיים, מבנה ומיומנות הלחימה של הצבא, כוחה היחסי של הביורוקרטיה הצבאית. באופן דומה, יש לנתח ולהבין גם דפוסי תשלום במונחים פונקציונאליים, דהיינו: שכר משרתים, קצבאות, תפעול, תחזוקה, רכש, מחקר ופיתוח.

כל אלה מספקים מידע קריטי על כוחה הצבאי של מדינה. הבעיה שנתוני תקציב הביטחון במדינות רבות, בעיקר במדינות טוטליטריות, אבל לא רק בהן. תקציב  הביטחון נתון למניפולציות שונות שבדרך כלל נוטות לגמד אותו ו”להחביא” הוצאות צבאיות שונות תחת מסווה של הוצאות אזרחיות. כך למשל אין ספק שהתקציב הביטחון המצרי  הוא שיקרי ומוטה מאוד כלפי מטה (ראה פרטים בהמשך)

כּוֹחַ אָדָם

בוחן תחילה את מספר תושבי המדינה. לאחר מכן את גודלו ואיכותו של כוח האדם הצבאי: מספר המשרתים בסדיר וקבע, פוטנציאל גיוס שנתי, מספר המתגייסים. לאחר מכן מפלחים את הנתונים האיכותיים של כוח האדם: צבא חובה או כולו על טהרת קבע מקצועי. מבנה הצבא: סדיר ומילואים. אופי הצבא. בעידן שמשופע יותר ויותר באמצעי לחימה עתירי טכנולוגיה ומידע, חשובה מאוד השכלת המתגייסים והמשרתים. לכך מצרפים את מערך ההכשרה הצבאי: סוגיו, שלביו, משכיו, בסיסי הדרכה. לבסוף מונים גם כוחות פרה-צבאיים לרשות המדינה: משמר אזרחי/לאומי, משמר גבול. ובמדינות כושלות גם מיליציות.

מלאי אמצעי הלחימה  

איסוף מידע מפורט על המלאי הצבאי של מדינות אחרות נשאר אחד מעיסוקיו העיקריים של קהילות המודיעין ומסיבה טובה: שילוב מרכיב כוח האדם עם המלאי הצבאי מהווה מדד שמיש ביותר להערכת הכוח להשתמש בו כדי להגן על האינטרס הלאומי שלך כמו גם למנוע מאחרים להגיע למטרות שלהם. כמו כן מידע זה הוא בדרך כלל קל לאסוף, שכן הוא מרכיב מוחשי שניתן לראותו ולספור אותו.

כאמור כול הגופים העוסקים בחקר צבאות מודעים לחשיבות שבמעקב אחר מלאי אמצעי הלחימה שבידי הצבאות, למרות זאת גופי מודיעין כושלים בנקודה זו שוב ושוב. בספרי “מודיעין תלוש מהקרקע[2]” אני מונה כמה כשלים מביכים של המודיעין הישראלי שלדעת רבים הוא מהטובים בעולם.

גופי המחקר האזרחיים המשקללים עוצמות של צבאות ניזונים בד”כ מהדלפות של שרותי מודיעין צבאי ולכן כאשר גופי המודיעין הצבאי טועים בספירת המלאי של צבא מסוים הטעות מושלכת על שרשרת של מכוני מחקר הניזונים זה מזה ושלא לומר מעתיקים זה מזה. כך למשל אני לא מכיר  אף מכון מחקר בישראל או בעולם שנתוניו בנושא כמות טילי הקרקע קרקע סקאד B במצרים או בסוריה תואמת לנתונים שבידי[3]

במלאי סופרים את: מספר וסוגי: הטנקים, ארטילריה, נושאי גייסות משוריינים, נשק קל, אקדחים, ספינות, מטוסים, רקטות, הגנה אווירית, טילים ומכשירים אחרים הנמצאים בידי המדינה הנסקרת. ברובד העמוק יותר בוחנים גם הימצאות או העדר נשק להשמדה המונית, מערכות שליטה ובקרה, מערכות לוגיסטיות, מלאי חימוש וחלפי, מודיעין וסייבר.

תשתיות צבאיות

לדעתי פן זה בעבודת המודיעין הוא מרכזי בהבנת צבאות ובתחזיות לאופן פעולתם בעתיד. פלח זה בודק את ארגון הצבא, מבנה מסגרות לוחמות. אופן הפעלת הכוח. ובעיקר מתמקד בחקר התשתיות פיסיות (“בסיסים ומתקנים”). נכסים קריטיים כמו: מרכזי שליטה, תקשורת , דלקים, שמנים, מים, מרכזי תחמושת. כבישים, מסילות ברזל, נמלים, שדות תעופה.

פן זה בעבודת המודיעין, למרות החשיבות הרבה שאני מייחס לו,  מוזנח מאוד בקרב הגופים הצבאיים העוסקים בחקר צבאות, ואינו מוכר כלל למכונים האזרחיים העוסקים בכך. הסיבות לחוסר השימוש הן מרובות ועמדתי עליהן הן ספרי “מודיעין תלוש מהקרקע” והן בספר “ניצחון בסבירות נמוכה”[3]” שנטלתי חלק בכתיבתו, ישנם דוגמאות רבות לנזק שנגרם לצה”ל במלחמת יום הכיפורים כתוצאה מחוסר שימוש בחקר התשתיות בצבאות ערב.

מדדי עוצמה נוספים

משלימים ומעדנים את סיווג ודירוג הצבאות. חשיבותם פחותה מהמדדים הראשיים, שנמנו ופורטו מעט לעיל. הם גם לא תמיד נבדקים ולכן גם אינם משוקללים בכל מדדי העוצמה. ואלה מדדים נוספים, מבלי לפרטם:

  • מכונים ואקדמיות צבאיים, מוסדות מחקר, אוניברסיטאות המתמחות במחקרים צבאיים
  • תעשיות תעשיה וביטחון ברשות המדינה.
  • איומים ואסטרטגיה כלפי חוץ ופנים.
  • חוסן לאומי ויחסי חברה-צבא.
  • בריתות צבאיות ושיתופי פעולה בתחום הביטחון.
  • מוכנות, דוקטרינה, אימונים.
  • מודרניזציה, חדשנות טכנולוגית וטקטית.
  • יכולות מודיעין. (קשה מאוד להערכה ומדידה).

בחירת האתר ממנו שאבתי את דירוג עוצמת הצבאות.

עם תום ההסבר התיאורטי הקצר שלעיל, בדקתי מספר רשימות דירוג, אך משבוחנתי אחת, הבאות נראות די דומות לה. לכן, בחרתי  באתר: https://www.globalfirepower.com.[4] המדד הנבחר מסתמך על 55 פקטורים, המשוקללים ומעובדים בנוסחה מורכבת, שמשתמשת בעובדות מספריות ולצידן  קבועים המסדירים את הדירוג העולמי של צבא נתון.

  • המדד הסופי אינו מסתמך רק על מספר הפריטים בארסנל הצבאי ברשות המדינה, אלא משקללו לפי סוגיו. כך למשל מדד צבא נתון, ישוקלל בפקטור מתקן חיובי ומגדיל, אם ברשותה טנקי A21M מודרניים, לעומת פקטור שלילי ומפחית, לצבא מדינה שטנקיה עדיין מדגם 55T. כך גם מדינה אשר ברשותה נושאות מסוקים עדיפה ומשוקללת לדירוג גבוה יותר בהשוואה למדינה שמפעילה צי של שולות מוקשים וסירות משמר בלבד.
  • נשק גרעיני לא נכלל במדדים, אך כן בשקלול הסופי.
  • ניסיון קרבי במלחמות ואירועי לחימה אחרונים נמדדים ונכללים בציון הדירוג העולמי.
  • נתונים טבעיים של המדינה, שטח, אורך וסוגי גבולות, גודל אוכלוסייה ופגיעותה.
  • נתוני כוח אדם, כמובן.
  • מדינות ללא מוצא לים או מובלעות בתוך מדינה אחרת (לדוגמה: גמביה, שהיא מדינת מובלעת    בתוך סנגל, אתיופיה, שנקטעה מהים על ידי אריתריאה הפורשת), משוקללות בפקטור שלילי מסוים בניקוד העולמי.
  • מדינה חברה ב-NATO, משוקללות בפקטור חיובי בדירוג העולמי.
  • היציבות הכלכלית והפיננסית של המדינה הנסקרת נמדדת.
  • לעומת זאת, סוג המשטר ואופי המנהיגות אינם נלקחים בחשבון.

גם ללא בדיקה, מדידה, שקלול ומחקר, ברור שבראש דירוג העוצמה הצבאית העולמית צועדות: ארצות הברית, רוסיה וסין העממית (מקומות 3-1 בהתאמה).

ברם, עיון מעמיק יותר בטבלאות העוצמה הצבאית העולמית, מגלה שלא מעט מדינות מהמזרח התיכון ומדינות מוסלמיות רלוונטיות, מדורגות גבוה מאוד במדד העוצמה הצבאית שלהן:

  • טורקיה – מקום 9.
  • מצרים – מקום 12.
  • איראן – מקום 13
  • ישראל – מקום 16.
  • אלג’יריה – מקום 23.
  • סעודיה – מקום 26.
  • בעבר הלא רחוק בכלל, עיראק וסוריה נמנו גם הן בשלוש העשיריות הראשונות, אך צבאותיהן התפוררו במהלך מלחמות חוץ ופנים. (כיום צבא עיראק מדורג 47 וצבא סוריה 49).

בטבלאות הנספחות לכתבה נציג את פירוט עוצמת צבאות הנ”ל, אליהן הוספנו את: ירדן (76).

  • כאמור, מרבית הנתונים המופיעים בטבלאות בהמשך, מצוטטים מאתר Global Firepower.[7].
  • שריוניות, ג’יפים ורכבים קרביים ממוגנים כלולים במניין ה-נגמ”שים.
  • בארטילריה נגררת כלולות גם מרגמות כבדות ובינוניות.
  • מדד הפיתוח האישי[8], של המדינות מסתמך על אתר: https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_Human_Development_Index.
  • התקציבים הלאומיים ותל”ג המדינות הנסקרות, מצוטטים מאתר ה-CIA – The World Fact Book והם מעודכנים לשנת 2017, אלא אם צוין אחרת.

פרטים כלליים על הצבאות שבסקירה להלן:

1.       צבא טורקיה – 9 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

עם נפילתה של האימפריה העות’מאנית והקמת הרפובליקה המודרנית תחת הנהגתו של מוסטפא כמאל, החליפו הכוחות המזוינים של טורקיה את הצבא העות’מאני. אימפריה יבשתית גדולה שהתפרקה לפני מאה שנה, אך חלום “טורקיה גדולה”, עדיין מפעם בהנהגה ובעם הטורקי .

הכוחות המזוינים של טורקיה[8] (בטורקית: Türk Silahlı Kuvvetleri, או בקיצורTSK), מורכבים משלוש זרועות – צבא היבשה, חיל האוויר וחיל הים .נוסף לשלוש הזרועות המרכזיות, הכוחות כוללים גם את הז’נדרמריה הטורקית ואת משמר החופים הטורקי.

טורקיה היא חברה בNATO- מאז 1952. הצטרפות טורקיה לארגון הייתה אחת הגורמים לתהליך מודרניזציה של כוחותיה המזוינים. בשנות ה-80 התבצע סבב ייעול נוסף עם קליטת מערכות נשק מתקדמות.

צבא היבשה הטורקי מושתת על חטיבות שריון וממוכנות, המלוות בארטילריה ניידת וכוחות סיוע ממוכנים. הצבא הטורקי מאורגן בארבע גייסות/ארמיות. כל ארמיה מורכבת משלוש עד ארבע אוגדות. האוגדות ייעודיות ואזוריות ומורכבות משלוש עד ארבע חטיבות, בתוספת כוחות סיוע. הארמיות הן גם מעין פיקודים מרחביים במכסים כל שטח המדינה וגבולותיה.

חיל האוויר הטורקי הוא הגדול בארגון NATO ולו בסיסים מפוזרים היטב. חיל האוויר הטורקי מתבסס על כלי טייס מערביים. בשטח טורקיה מוחזק גם נשק גרעיני, בבסיס חיל האוויר הטורקי אינג’ירליק, אך במקרה של עימות גרעיני, השימוש בו טעון אישור אמריקאי.

גם חיל הים הטורקי הוא בין הגדולים בארגון NATO, בעל כושר החפה מרשים.

באופן מסורתי ומתמשך, הצבא הטורקי הוא הפוליטי והמתערב ביותר בפוליטיקה הפנימית של ארצה, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. לא פעם הגנרלים תפסו השלטון והנהיגו משטר צבאי. על פי חוק, הצבא הטורקי אמור להגן על החוקה ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופיה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית.

ב-15 ביולי 2016 ניסה הצבא לבצע ניסיון הפיכה במטרה להפיל את שלטונו של ארדואן. ההפיכה היא רקע ההקצנה הדתית שעוברת על טורקיה. אחרי ההפיכה עברה טורקיה גל גדול של טיהורים בכלל בין היתר מעצר של כ-10,000 אנשי צבא. שנה לאחר מכן עבר על טורקיה גל טיהורים נוסף שבמסגרתו הודחו גם 300 קצינים מן הצבא. סביר להניח כי כל זאת לא משפיע טוב על הצבא.

בשנים האחרונות, הושקעו מאמצים רבים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. המאמצים הופנו לרכישת השפעה אזורית וגלובאלית. אי לכך טורקיה מרבה לשלוח חייליה למשימות שונות, החל ממלחמת קוריאה, עבור במלחמת המפרץ הראשונה, סכסוכים ביוגוסלביה המתפרקת ובאפריקה. לצבא טורקיה כוחות משלוח קבועים בקטאר, סודאן וסומליה. שמועות דיברו גם על אריתריה. בשנת הגיעה טורקיה להסדר לפיו האי סואקין הנמצא כ-  ק”מ מ   ישמש את הצי הטורקי. מצרים מאוד לא מרוצה מכך.

  1. צבא מצרים – 12 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

המצרים הגאים רואים עצמם כצאצאי הפרעונים. מאז ימי קדם ועד ימינו, ראו המצרים עצמם כמנהיגה אזורית רבת השפעה .הם היו למעשה מנהיגי העולם הערבי עד למלחמת יום הכיפורים. המגעים שלהם עם ישראל להשגת הסכמי הפרדת כוחות, הסכמים שהבשילו לבסוף להסכם השלום. מדינות ערב ראו את מצרים כבוגדת בעניין הערבי ורובן ניתק את קשריו עם מצרים למשך עשרות בשנים. בשנים האחרונות החרם של מדינות ערב התפוגג במקצת, אך מאז היא לא שבה להנהיג את העולם הערבי ומשתרכת אחר מדינות כמו סעודיה ובחרין.

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية, אלקואת אלמסלחה אלמצריה)[9] הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית,  זרוע אווירית וזרוע הגנה אווירית.

הצבא המצרי רובו ככולו הוא צבא סדיר המונה 13 דיביזיות, 4 מתוכן הן משוריינות והיתר הן דיביזיות ממוכנות. כוחות המילואים, על פי הידוע ממקורות גלויים, משמשים להשלמת תקנים ולמילוי אבדות בשעת חרום. בשנים האחרונות צבא מצרים מצטייד בכמויות גדולות של אמל”ח המאוחסן במחסני ענק. בשלב זה לא ברור לאיזה צורך נאגר הנשק במחסנים ואני סבור שקיימת אפשרות שצבא מצרים מתכן/מקים עוצבות מילואים. לסברה זו אין לעת עתה שום ביסוס ממקור אחר

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על כל אספקט בחייה של מצרים. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא יש לו מעורבות עמוקה בפוליטיקה, כלכלה ונוטל חלק פעיל במיזמי פיתוח שונים – כגון כריית “מעקף איסמעליה” (כריית 35 ק”מ של תעלת סואץ חדשה, המקבילה לתעלה הקיימת ומאפשרת שיט דו סיטרי בקטע זה).

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות. בנוסף לרכש, למצרים תעשיה צבאית מפותחת מאוד, (התעשייה הצבאית הגדולה מבין כל ארצות ערב). תעשיה זו מייצרת מטוסים קלים, בונה ספינות מלחמה, ובעלת שרשרת ארוכה של מפעלים, החל מהרכבת טנקים אמריקאים (ואולי בעתיד הקרוב אף טנקים רוסיים), הרכבת נגמ”שים, ייצור רקטות מסוגים שונים, ושרשרת ארוכה של מפעלים לתחמושת מסוגים שונים.

בנוסף לצבא הסדיר והמילואים, עומדים לרשות מצרים, כוחות הביטחון המרכזי. (בערבית: قوات الأمن المركزي,: קוואת אל-אמן אל-מרכזי[10], או בקיצור: הביטחון המרכזי). אלו הם כוחות שיטור לשמירת סדר וביטחון הפנים במצרים. תפקידי כוחות הביטחון המרכזי הם: אבטחת אתרים ממשלתיים,  שגרירויות זרות, פיקוח על הפגנות, פיזור מהומות, אבטחת אירועים המוניים, פיקוח על תפילות במסגדים ולוחמה בטרור.

הביטחון המרכזי כפוף למשרד הפנים המצרי, שהוא הגורם הממשלתי האחראי לאכיפת החוק במדינה. מטרת הקמת הכוחות הייתה שליטה בהפגנות ברחבי מצרים ופיזור מהומות, תוך הימנעות מרבית משימוש בצבא הסדיר למטרות אלו, אף כי לעיתים נדרשת גם התערבות צבאית לצד כוחות ביטחון הפנים המצריים.

הגיוס לכוחות הביטחון המרכזי הוא במסגרת שירות החובה בצבא מצרים. כוחות הביטחון המרכזי מונים מעל 300,000 איש, רובם בשירות חובה. לרוב, מגויסים לכוחות   אלה  הם  בני  האזורים  הכפריים   והפחות  משכילים  של המדינה.

  1. צבא איראן – 13 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית האיראנית (בפרסית نیروهای مسلح جمهوری اسلامی ایران , נירוחה-יה מוסלאחה ג’ומהוריה איראן)[11] הוא צבא גדול אמנם, אך בעל ציוד מיושן. עיקר המשאבים מושקעים במשמרות המהפכה, גוף נפרד ולא מתואם עם הצבא. צבא איראן גופא, מורכב מזרוע יבשה, אוויר, ים וזרוע הגנה אווירית.

מלבד צבא אירן עומדים לרשות גורמי השליטה, משמרות המהפכה, או בשמם הרשמי כוחות משמר המהפכה האסלאמית[12]. (בפרסית: سپاه پاسداران انقلاب اسلامی, בתעתיק עברי: ספאה-י פאסדאראן-י אנקלאב-י אסלאמי). תפקידם העיקרי של משמרות המהפכה האיראניים היא להגן על המשטר האסלאמי השיעי השולט היום במדינה וכן לשרת האינטרסים של איראן במדינות זרות, בין השאר על ידי מימון, אימון, ארגון, אספקה והדרכת ארגוני טרור ואף ביצוע פעולות טרור עצמאיות.

משמרות המהפכה מאורגנים בחמש זרועות :יבשה ,אוויר (האחראית גם על יחידת הטילים האסטרטגיים של איראן) ,ים, כוחות מיוחדים, המכונים: “כוח אל קודס” ויחידות מיליציה בשם “בסיג”, הזוכות לאימון צבאי מועט יחסית ומשמשות בעיקר ככוחות ביטחון פנים (כמין משטרה(.

כיום אין קשר בין הפיקוד של משמרות המהפכה לפיקוד של צבא איראן, אולם נערכים דיונים על כך.

משמרות המהפכה האיראניים מונים 125 אלף מגויסים פעילים סדירים ובנוסף להם 90 אלף מתנדבי מיליציית ה”בסיג'” ועוד כ-300 אלף אנשי מילואים שנמצאים תחת שליטת משמרות המהפכה.

  1. צבא ישראל – 16 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

צבא הגנה לישראל[13] ראתה מאז הקמתה ועד היום את עצמה כצבא התקפי. תורת הביטחון גרסה מאז ועד ימינו” העברה מהירה של כל מלחמה לשטחי האויב. תפיסת הביטחון של ישראל גורסת: הרתעה, התרעה, הכרעה ולאחרונה הוספה רגל רביעית: התגוננות (לא הגנה – התגוננות).

שנת 1981 – מלחמת שלום הגליל, היא הפעם האחרונה שצה”ל הפעיל את הסד”כ שלו במתכנות של לחימה מול צבאות סדירים. מאז נפילתה של עיראק והתמוטטות צבא סוריה במלחמת האזרחים לצה”ל לא נותרו למעשה אויבים מוצהרים של ממש ועיקר משאביו מופנים מאז למלחמה מול אירגוני טרור, הן ביהודה ושומרון והן בלבנון וברצועת עזה.

השינוי הזה באופי הלחימה גרם לצה”ל לחשב מחדש את דרכו ולערוך רה ארגון מקיף שעיקרו צמצום דרסתי בעוצבות המשוריינות וטיפוח יחידות חיר”מ ללוחמה מבוזרת, המצוידות שפע אמצעים טכנולוגיים.

צבא היבשה היה ונשאר ברובו צבא מילואים ואילו חיל האוויר הגדול יחסית וחיל הים מבוססים בעיקר על מערך סדיר של חיילים ואנשי צבא קבע.

משמר הגבול בישראל או בראשי תיבות: מג”ב[14], הוא כוח פארה צבאי, זרוע מבצעית של משטרת ישראל. ייעודו לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים,  לוחמה בטרור, לחימה בפשיעה קשה, אבטחת מתקנים רגישים, אבטחת אזורים כפריים, מניעת גניבות חקלאיות ומאבק בהפרות סדר. מג”ב הוא כוח רב־תכליתי המסייע למשטרת ישראל ולצה”ל בטיפול בבעיות שבתחומי התמחותו ומשמש גם כעתודה מרכזית להתערבות מידית באירועים.

משמר הגבול הוקם בתחילה במסגרת צה”ל כחיל הַסְּפָר שהיה קיים חודשים מספר לאחר קום המדינה ועסק בשמירת גבולות. בשנת 1953 פוזר חיל הַסְּפָר של צה”ל והוקם מחדש כחיל משטרתי.

סדר הכוחות של משמר הגבול הוא 7,000 איש (כרבע מסדר הכוחות הכולל של משטרת ישראל. כוח האדם ב-מג”ב מורכב בעיקר מלוחמים, המשמשים בתפקיד ביניים בין שוטר לחייל. להלכה סמכויותיו של שוטר מג”ב שוות לסמכויותיו של כל שוטר רגיל, אך לא כך הכשרתו והוא מתמחה בלחימה כמו חייל (שוטרי משמר הגבול מוכשרים כרובאי 05).  כמחצית מהשוטרים משרתים במשמר הגבול במסגרת שירות החובה שלהם והמחצית השנייה הם אנשי קבע מקצועיים. למג”ב כמה יחידות מיוחדות כגון: ה‑ימ”מ (יחידה מרכזית מיוחדת), ה‑ימ”ס (יחידת מסתערבים) וה‑סמ”ג (סיירת משמר הגבול), המתמחות בסוגי לחימה שונים וכוח המתנדבים שנקרא מתמי”ד (מתנדבים במדים).

 

  1. צבא אלג’יריה – 23 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

הצבא העממי של אלג’יריה[15]. הוכנס לרשימה זו רק לצורך קבלת פורפורציות להשוואה בין מדינות כמו מצרים איראן וטורקיה שיש להם שאיפות להנהיג את העולם הערבי לבין מדינה ערבית גדולה שאינה חותרת לכס המנהיגות בעולם הערבי (אך יש לה שאיפות להנהיג את צפון אפריקה).

  1. צבא סעודיה – 26 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

הכוחות המזוינים של ערב הסעודית[16]  (בערבית: القوات المسلحة السعودية: “הכוחות המזוינים הסעודיים”) מורכבים מארבע זרועות מרכזיות:  הצבא הערבי הסעודי, חיל האוויר המלכותי הסעודי,  חיל הים המלכותי הסעודי,  וזרוע ההגנה האווירית המלכותית הסעודית

סעודיה למרות עושרה מחזיקה בצבא יבשה קטן יחסית וגם חיל הים הסעודי בעיקרו משמש לשמירה על בטחון שוטף לאורך החופים הארוכים של מדינה זו. עיקר עוצמתו של צבא סעודיה הוא בחיל האוויר הגדול והמצויד במיטב המטוסים שיש בידי המערב. סעודיה מצוידת במספר ניכר של טילי קרקע-קרקע.

בסיסי הצבא הסעודי מרוכזים ככל הנראה בארבעה מוקדים החשוב מבחינתנו הוא “מרחב צבאי תבוק” כ-200 ק”מ דרומית מערבית לאילת. במקום שדה תעופה צבאי גדול, מחנות ל: חטיבת שריון, 2 חטיבות ממוכנות, כוחות צנחנים ומחסני  גדולים לתחמושת ולטילים (קרקע/קרקע?).

  1. צבא ירדן – 76 בדירוג עולמי משוקלל לצבאות

הכוחות המזוינים של ירדן[17] (בערבית:  القوات المسلحة الأردنية, אל-קואת אל-מוסלחה אל-ארדוניה), ידועים גם בשם הצבא הערבי -الجيش العربي), הוא שמם של כלל הכוחות המזוינים של הממלכה הירדנית ההאשמית.  הכוחות נמצאים תחת פיקודו של מלך ירדן, שהוא המפקד העליון.

הצבא הירדני הוא צבא קטן יחסית שמזה עשרות בשנים שומר על המסגרת בצבאית הכוללת, כלומר משדרג לעיתים את האמל”ח כדי להתאימו לעידן המודרני אך שומר כללית על הסד”כ הבסיסי שלו. הצבא בעיקרו ערוך להגנה מול ישראל וסוריה אך כוחותיו אינם ערוכים להתמודדות עם עיראק או סעודיה.

סיכום

אירגוני  המודיעין בצבאות השונים הם בדרך כלל ארגונים עתירי משאבים שתחת פיקודם עומדים לעיתים אלפי קצינים וחיילים. ארגונים אלה הם לעיתים בעלי יכולות איסוף מתוחכמות בתחום האזנה והמודיעין החזותי, ולמרות זאת הם שוגים לעיתים שגיאות גסות גם בתחום הטכני לכאורה של “סיכומי עוצמה” כך למשל המודיעין הישראלי המוכר בעולם כמודיעין בעל יכולות גבוהות, שגה במלחמת יום הכיפורים (1973) לא רק בכך שלא חזה והתריע על המלחמה, הוא שגה אף בהכרת האמל”ח של צבאות מוריה ומצרים וטעה לחשוב שבסד”כ הפעיל של הצבאות הללו עדיין נמצא הטנק המיושן T-34 ממלחמת העולם השנייה.

לאור זאת אל לנו לצפות שמכוני מחקר אזרחיים, דלי משאבים, יתנו לנו תמונה מדויקת ואמינה של העוצמה הצבאית במדינות שונות. אני סבור שבסיס הנתונים של מכוני המחקר השונים מבוסס בעיקרו על נתונים רשמיים שהמדינות השונות מפרסמות בפרסומים הרשמיים שלהם ועל הדלפות של שרותי מודיעין צבאיים ה”משחררים” מידע שנצבר אצלם לצרכים שונים, לא בהכרח נטולי פניות ואינטרסים. לדוגמה בטבלאות דירוג העוצמה שלהלן תחת הסעיף תקציב ביטחון נרשם שתקציב הביטחון של מצרים הוא 4.4 מיליארד דולר. נתון זה הוא שקרי בעליל ואינו עולה בקנה אחד עם מקומה של מצרים בדירוג הצבאות העולמי.

למרות כל ההסתייגויות שמניתי לעיל, המדדים נותנים תמונה כללית של העוצמה צבאית היחסית של מדינות שונות. לצרכים שהגדרתי בהקדמה למסמך זה תמונה זו מספקת אותי

הערות

[1]   Peter, “Military Power,” The Journal of Military History, Vol. 53, No. 3 July1989, pp. 239-256.

[2]   דקל, אליהו. “מודיעין תלוש מהקרקע”. תל אביב: אלי דקל ספרים 2010.

[3]   שם: עמודים  96-112

[4]   ברונשטיין, מיכאל. “ניצחון בסבירות נמוכה”. רמת גן: שרידות 2017.

[5]   נדלה מאתר אינטרנט: https://www.globalfirepower.com/countries-listing.asp, ביום 5.7.2018.
שטחי המדינות נדלו מאתר:  ikipedia.org/wiki/מדינות_לפי_אוכלוסייה,_שטח,_צפיפות,_תמ”ג_ופיתוח_אנושי,
ביום 5.7.2018

[6]   נדלה מאתר אינטרנט: https://www.globalfirepower.com/countries-listing.asp , ביום 7.7.2018.

[7]    מדד הפיתוח האנושי, באנגלית 🙁 HDI) ,Human Development Index, הוא כלי להשוואת רמת התפתחות
למדינות שונות. הציון שניתן לכל מדינה הוא שקלול של תוחלת החיים, ההשכלה ורמת ההכנסה באותה מדינה.
המדד הוא אמצעי תקני למדידת רמת הרווחה. הרחבה על אופן חישוב מדד זה, ראו אתר אינטרנט:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%93_%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A
A%D7
%95%D7%97_%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%99 , . נדלה ביום 10.7.2018.

[8]   נדלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%98%D7%95%D
7%A8%D7%A7%D7%99%D7%94
   ,  ביום 13.7.2018.

[9]   נדלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D
7%9D%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99    ,  ביום 13.7.2018.

[10]  נדלה מאתר אינטרנט:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%   D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99     ,  ביום 8.7.2018.

[11]  נדלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%95%D7%AA_%D7%94%D
7%9E%D7%96%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%90%D
7%9F      , ביום 13.7.2018.

[12]  נדלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%94% D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%9E   D 7%99%D7%AA      ,
ביום 8.7.2018.

[13]  נדלה מאתר אינטרנט:  https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%90_
%D7%94%D7%92%D
_7%A0%D7%94_%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
ביום 13.7.2018.

[14]  דלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8_%D7%94%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C     ,
ביום .12.7.2018

[15]  דלה מאתר https://en.wikipedia.org/wiki/Algerian_People%27s_National_Armed_Forces,
ביום 13.7.2018.

[16]  נדלה מאתר https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%95%D7%
AA_%D7%94%D
7%9E%D7%96%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D
ביום 13.7.2018

[17]  נדלה מאתר אינטרנט: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%97%D7%95%D
7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D
7%9C_%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%9F     ,ביום 13.7.2018.

 

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

 

 

 

One thought on “נתוני יסוד על צבאות במזרח התיכון – פרק 28

  • 17/10/2018 at 06:41
    Permalink

    1. נתוני התל”ג:
    א. מופרכים לחלוטין – תבדוק בגוגל.
    ב. תרשום במיליונים למדינה או באלפים לנפש.
    2. מה פתאום אלג’יר מעצמה צבאית?
    3. תבדוק חילות אויר ואלקטרוניקה, במקום כבישים במדבר.

כתיבת תגובה