גילויים מתוך ספר הזכרונות החדש של סגנו של פארוק א-שרעה ,סגנו של אסד. חלק ב’

פְּרִישָׁה

התעלמות מהמלצות הדיאלוג הלאומי והקפאת תוצאותיו, יחד עם המשך השימוש בדיכוי צבאי, שלחו מסר ברור לא-שרעה ולתומכים אחרים של פתרון פוליטי בתוך המשטר: בשאר אל-אסד ממשיך ללא היסוס עם פתרון צבאי, כשהוא נתמך בהחלטה זו על ידי ראשי ארגוני הביטחון והצבא.

אל-שרע הצהיר כי הוא וכמה מחברי ההנהגה הקטארית ניסו להזהיר את בשאר אל-אסד מפני הסכנה שבחיפוש אחר פתרון צבאי למשבר במהלך פגישתם עמו. עם זאת, בשאר התרעם על דעה זו, ואמר: “גישת מדיניות החוץ אינה יעילה עוד, ומעתה ואילך אעבוד מתחת לשולחן, כי זה יניב תוצאות טובות יותר”.

ככל שהמצב החמיר, א-שרעה חש שכל קול במשטר הולך ומשתתק לנוכח מה שכינה “הכוח הנסתר” ששלט בכל מאחורי הקלעים: “הם נטלו את משאבי מפלגת השלטון והמדינה כאילו היו יורשיה היחידים”.

באותו רגע, א-שרעה הבין כי “הדיאלוג הסורי-סורי חוסל, הדיאלוג הסורי-ערבי נכשל, וכל שנותר הוא אפשרות קלושה לפתרון בינלאומי, שבו סוריה תהיה הקורבן, עקב סתירות בין האינטרסים הבינלאומיים”. אז הוא החליט להפסיק ללכת למשרדו ולהסתגר בבית, כי גילה ש”אף אחד לא מקשיב ושום עצה לא הועילה”, כפי שניסח זאת.

למרות כל הניסיונות לשכנע אותו לחזור, א-שרעא קיבל את החלטתו הגורלית. בין אלה שביקרו אותו (ואף אחד מהם לא היה מהממשלה הנסתרת, לדברי א-שרעא) היו האלוף עלי ממלוק, ראש משרד הביטחון הלאומי, ד”ר נג’אח אל-עטאר, סגן הנשיא, והיית’ם סתאיחי, חבר בפיקוד האזורי. א-שרעא מאמין שהביקור אצלו הגיע “לאחר שהתייעץ עם נשיא הרפובליקה וכדי להבין מה דעתי”. עם זאת, שרעא הגיב לקריאות אלה באומרו: “כאשר הנשיא ימצא לנכון לחדש את הדיאלוג הסורי-סורי ויספק לי או למישהו אחר סמכויות ממשיות כדי להצליח, אז ורק אז אהיה נוכח”.

שרעא ידע שחזרה בנסיבות אלה תמריץ הסכמה שבשתיקה לפעולותיו של משטר פוליטי שכבר לא בטח בו, משטר הנשלט על ידי “הכוח הנסתר” שהתנגד וחסם כל הזדמנות לדיאלוג או לפתרון פוליטי. א-שרעא לעג זה מכבר להצהרתו המפורסמת של בשאר אל-אסד כי “הפתרון הפוליטי יהיה מקביל לפתרון הצבאי”, באומרו כי “במדע, קווים מקבילים לעולם לא נפגשים”.

א-שרעה מתאר את החלטתו לפרוש מהפוליטיקה באומרו: “המשך שלטוני לתקופה ארוכה יותר, ללא פתרון פוליטי ריאלי, משמעו שקבלתי את הגישה ההרסנית הזו לאנושות ולכדור הארץ”. בהקשר זה, א-שרעה מצטט את אמרתו של האימאם עלי: “אם אנשי האמת ישתקו לגבי השקר, אנשי השקר יחשבו שהם צודקים”.

מנהיגות מבודדת את החוק

ביולי 2013, ועידת מפלגת הבעת’ הייתה לא יותר מכיסוי דק לטיהור פוליטי פנימי שהסתיים בהדרתו הסופית של פארוק א-שרעה ממעגל קבלת ההחלטות. א-שרעה, שעדיין היה סגן נשיא נומינלי וחבר בהנהגה האזורית של המפלגה באותה תקופה, סיפר כיצד זומן לפגישה סגורה ערב הוועידה. בפגישה נכחו מוחמד סעיד בח’יטאן, מזכיר האזור, היית’ם סאטאיחי, ואוסאמה אדי, שהציע לא-שרעה פגישה אישית עם אסד תחת הכותרת “אינטרס המפלגה”.

א-שרעא דחה את הרעיון, כשהבין שזהו בסך הכל ניסיון להיענות לקול התנגדותו לפתרון צבאי. כפי שאמר, “יש אנשים שרמזו שמה שדנו בו יגיע בהכרח לנשיא, ועזבנו כי דיון נוסף לא ישנה דבר”.

למחרת, הוועידה נערכה בתוך ארמון העם, ללא בחירות, שקיפות ואפילו ללא נוכחות מלאה של חברי הוועד המרכזי. במקום זאת, הובאו אנשים שנבחרו על ידי אסד ושירותי הביטחון שלו. לדברי א-שרעא, הדוברים פתחו בשטף של ביקורת על כל הנהגת המפלגה מלבד בשאר אל-אסד, שנראה כאילו לועג לבחיטן, כשהתנדנד על כיסאו, מתנועע ומסתובב, בסצנה שתיאר שרעא באומרו: “אף אחד לא יכול לתאר את הסיטואציה הזו אלא ברוח סאטירית מלבד הסופר הרוסי אנטון צ’כוב”.

אז, מחדר צדדי, הודיע ​​אסד על הקמת הנהגה חדשה (שלא כללה שמות מההנהגה האזורית הקודמת) ללא הצבעה. א-שרעא הודר לחלוטין, לא משום שנכשל במפלגתו, אלא משום, כפי שאמר, “מנקודת מבטו האידיאולוגית של הנשיא, הוא לא תמך בפתרון צבאי”. בעקבות הוועידה, נסגר משרדו של פארוק א-שרעה כסגן נשיא, כל העובדים פוטרו, אפילו עובדי הניקיון, וחלקם הועבר למשרדים אחרים. הוצאו הוראות מחמירות האוסרות על כל עובד ממשלתי לבקר או לתקשר עם פארוק א-שרעה.

בסוף זיכרונותיו, א-שרעה מטיל את האחריות לשמועות סביב גורלו על הרשויות הרשמיות, באומרו: “לא מתועד בעיתונים הרשמיים מתי עזבתי את תפקידי האחרון כסגן נשיא, וההנהגה בה הייתי חבר לא הבהירה האם הגשתי את התפטרותי מהמפלגה או שפוטרתי ממנה”. נראה שרוב האנשים לא יודעים את טבעו האמיתי של מצבי, זה נשאר לספקולציות של התקשורת הערבית והזרה. לפעמים אתם מחשיבים אותי כמתנגד למשטר, ולפעמים אתם מדווחים שאני במעצר בית או תחת חסותה של מדינה גדולה!

לסיכום, נראה ברור מקריאת זיכרונות אלה שא-שרעה לא רק הודח מתפקידו, אלא גם מהחיים הפוליטיים והחברתיים בכללותם. הוא הוגלה בשקט מבפנים משום שאמר: “לא להרג”. סופו היה סופו של אדם שניסה להיות קול ההיגיון בתוך רעמי הנשק. המשטר בחר להשתיק את ההיגיון כדי שקול התותח יוכל להתגבר.

קרדיט: סוריה טי וי