האויב העיקרי של איראן: ארצות הברית

“כל הצרות שלנו היום נגרמות על ידי אמריקה הזו.”
רוחולה חומייני, 26 באוקטובר 1964

חומייני כינה את ארצות הברית “האויב העיקרי של האיסלאם”, והציג אותה כגורם השורש לצרות איראן ומנהיג חזית אנטי-אסלאמית בינלאומית. בתגובה, קבוצות ופעילי טרור בחסות איראן התמקדו לעיתים קרובות באינטרסים של ארה”ב, החל ממשבר בני הערובה ב-1979 ונמשך עד היום. בנוסף לטיפוח פעילויות טרור נגד ארה”ב, ממשלת איראן הפצה גם רטוריקה אנטי אמריקאית בארץ ובחו”ל, כולל באמצעות המנטרה החוזרת ונשנית של מנהיגים, “מוות לאמריקה”. (Al Seraj, Institute for Compilation and Publication of Imam Khomeini’s Works).

מאז משבר בני הערובה בשנת 1979 ממשיכה איראן לתמוך בארגוני טרור אנטי אמריקאים. ארצות הברית האשימה, למשל, את חיזבאללה בחסות איראן, בפיגוע בבסיסי הכוח הרב לאומי בביירות, לבנון ב-1983, ובו 241 אנשי שירות אמריקאים נהרגו. גורמים צבאיים בארה”ב האשימו גם את איראן ואת באי-כוחה במותם של יותר מ-500 חיילים אמריקאים בעיראק בין השנים 2005-2011. בשנת 2011, משמרות המשמרות עבדו לכאורה עם קרטל הסמים המקסיקני לוס זטאס (Los Zetas) בנסיונות כושלים נגד שגרירות סעודיה ושגרירות ישראל בוושינגטון (New York Times, Al Seraj, Carnegie Endowment for International Peace, CNN, New York Times, Washington Times, CNN, New York Times, New York Times, CNN).

בנוסף למיקוד באינטרסים האמריקאים בחו”ל, ממשלת איראן מכוונת גם לאזרחים בעלי אזרחות איראנית-אמריקאית שחיים באיראן. על פי משרד החוץ האמריקאי, הממשלה עוצרת לעתים קרובות איראנים-אמריקאים באשמת ריגול או הפרעה לביטחון הלאומי. אסירים אלה מוחזקים לעתים קרובות בבתי כלא בעלי אבטחה מרבית וניתנים להם גישה מוגבלת-ללא אופציה לייעוץ משפטי, גישה שהובילה את כלי התקשורת האמריקנים ופקידי הממשלה לתייג אותם כבני ערובה של המשטר האיראני. (Wall Street Journal, NBC News, Los Angeles Times, U.S. Department of State).

משבר בני ערובה 1979

ח’ומייני חזר לאיראן מגלותו בת 14 שנים בפברואר 1979, זמן קצר לאחר שהשאה האיראני מוחמד רזה פהלווי (Mohammad Reza Pahlavi) עזב את המדינה לטיפול רפואי. לאחר הפגנות המוניות וקרבות עקובים מדם בין חסידיו של ח’ומייני לצבא האיראני, הכריז חומייני על הרפובליקה האסלאמית החדשה של איראן ב-1 באפריל 1979. (PBS,BBC).

באוקטובר 1979 המליצו רופאים מקסיקנים לפלאווי לקבל טיפול בארצות הברית (שם ניתן בהמשך מקלט לשאה). ב-4 בנובמבר 1979 – יום השנה ה-15 לגלותו של ח’ומייני מאיראן – הסתערו סטודנטים שהפגינו על תמיכת ארה”ב בשאה על שגרירות ארה”ב בטהראן. התוקפים לקחו 90 בני ערובה, כולל 66 אמריקאים. מאוחר יותר באותו יום פרסם ח’ומייני הודעת תמיכה בסטודנטים, שדרשו להסגיר את השאה. (CNN, CNN, Al Jazeera).

העימות הסלים במהירות. ב-5 בנובמבר ביטלה איראן את הסכמיה הצבאיים עם ארצות הברית וברית המועצות. חומייני שחרר 38 בני ערובה בחודשים הבאים, אך שמר על 52 אמריקאים. לאחר שהשאה מת מסרטן ביולי 1990, ח’ומייני דרש מארצות הברית לשחרר את הנכסים האיראנים ולהעביר את עושרו של השאה לאיראן בתמורה לשחרור בני הערובה. (CNN).

המשבר הסתיים לבסוף ב-20 בינואר 1981, כאשר 52 בני הערובה הנותרים שוחררו לאחר שארצות הברית ואיראן חתמו על הסכמי אלג’יר. איראן הסכימה לשחרר את בני הערובה בתמורה להתחייבויותיה של ארה”ב לשחרר נכסים איראניים ולהפסיק להתערב בעניינים איראניים פנימיים. ארצות הברית ואיראן לא הסכימו לשקם את הקשרים הדיפלומטיים הפורמליים, ובמקום זאת קיימו יחסים יריבים מאז המשבר. כזכור לאירוע, שגרירות ארה”ב לשעבר בטהראן נשמרה כמרכז ומוזיאון לתרבות אסלאמית, שבחוץ מתועדים איראנים לעתים קרובות מזמרים “מוות לאמריקה”. (BBC, CNN, PBS, CNN).

על פי דיווחים בתקשורת, הרשויות באיראן כמעט ולא טורחות להצדיק את המעצרים שהיא מבצעת. באוגוסט 2016 הזהיר משרד החוץ האמריקאי אזרחים אמריקאים מפני נסיעה לאיראן בגלל “הסיכון למעצר של אזרחים אמריקאים, במיוחד אזרחים בעלי אזרחות איראנית אמריקאית” על ידי ממשלת איראן, שממשיכה “לעצור ולכלוא אזרחים אמריקאים. . ” (Wall Street Journal, NBC News, Los Angeles Times, NPR, U.S. Department of State).

בין אלה שהוחזקו על ידי איראן היה כתב איראן-אמריקאי של הוושינגטון פוסט, ג’ייסון רזאיין (Jason Rezaian), שנעצר יחד עם אשתו האיראנית, יגנה סאלחי (Yeganeh Salehi), ביולי 2014. סאלחי שוחרר במהרה, אך רזיאן הורשע במה שהניו יורק טיימס שכינה “האשמות מעורפלות של ריגול”. באוקטובר 2015. רזיאן היה חלק מהחלפת אסירים בינואר 2016 שהביאה לשחרור ארבעה אמריקאים איראנים עצורים. באוקטובר 2016 הגיש רזיאן תביעה לבית המשפט הפדרלי בארצות הברית והאשים את איראן בעינויים, ושימוש בו כמנוף במשא ומתן הגרעיני שלה עם המערב. (New York Times, CNN).

מאז שאיראן חתמה על הסכם שלה הגרעין לשנת 2015 עם מעצמות העולם, לפחות ארבעה אזרחים בעלי אזרחות איראנית אמריקאית נעצרו באשמות מעורפלות של איום על הביטחון הלאומי, מכיוון שהממשלה לא תמיד מפרסמת או מצדיקה את ההאשמות. קארים סאדג’אדור (Karim Sadjadpour) מהקרן לקרנג’י לשלום בינלאומי (Carnegie Endowment for International Peace) סבור כי מעצרם של איראנים-אמריקאים משמשים להרתיע אנשי עסקים איראנים החיים בתפוצות להתחרות כלכלית במיזמים עיסקיים באיראן. (New York Times, NPR, Washington Post).

קריאות “מוות לאמריקה” במהלך נאום מרץ 2015 של המנהיג העליון באיראן, האייתוללה עלי חמינאי. (MEMRI).

תומכי המשטר האיראני מזמרים לעתים קרובות “מוות לאמריקה” ושורפים דגלים אמריקאים. (United Against Nuclear Iran).

בנוסף למעצרים שרירותיים של אזרחי ארה”ב, ממשלת איראן ממשיכה לתמוך ולקדם רטוריקה אנטי אמריקאית. בדומה לחומייני, גם המנהיג העליון עלי חמינאי טוען שארצות הברית מבקשת “כניעה ” של איראן. ביוני 2015, במלאת 26 שנה למותו של ח’ומייני, שיבח חמינאי את קודמו כי סימן את ארצות הברית “השטן הגדול”. חמינאי עצמו תייג את ארצות הברית כראש “חזית המדכאים”, שניתן להתמודד איתה רק באמצעות “קרב וג’יהאד”. בשנת 2014, ראש כוח קודס, קאסם סולימאני, ביקש באלוהים לדפוק את ארצות הברית “המפיצה הראשית של עוול ודיכוי בעולם” ודיכוי עולמי התומך בישראל. (CNN, Jakarta Post, MEHR News Agency, Fars News Agency, Al-Monitor, Washington Free Beacon, Jerusalem Center for Public Affairs).

חמינאי ממשיך לחקות את החשד של ח’ומייני להשפעת ארה”ב ומערב באיראן, והזהיר גם את האיראנים מפני השפעה זרה ושחיתות. במכתב שנכתב לינואר 2016 לנשיא חסן רוחאני, הזהיר חמינאי מפני “הטעיות והפרות הבטחות מצד ממשלות יהירות, בפרט אמריקה”. בספטמבר 2015 הזהיר חמינאי את האיראנים להיזהר מפני “הסתננות פוליטית ותרבותית של האויב”. הוא האשים את משמרות המשמרות בהגברת “כוח השכנוע, ההגיון וההבעה שלו בנוגע למהפכה האסלאמית” להתגונן מפני חדירה זו. (Wall Street Journal, New York Times, Al-Monitor).

יחסה של איראן לארצות הברית – בפעולה וברטוריקה – נותר השתקפות של הסיסמה של ח’ומייני משנת 1979 כי “אמריקה לא יכולה לעשות דבר נגד איראן”. ואכן, ממשלת איראן המשיכה להפעיל את הסימון הזה. במאי 2015 התרברב חמינאי כי צבא ארה”ב “לא יכול לעשות דבר לאיראן”, בעוד שביולי 2016 – חודשים ספורים לאחר יישום הסכם הגרעין של איראן עם מעצמות העולם – שר החוץ האיראני, מוחמד ג’וואד זריף (Mohammad Javad Zarif), התפאר כי ארצות הברית ומדינות המערב אינן יכולות לעשות דבר לעזאזל כדי להתערב בענייני איראן. (Foreign Policy,Times of Israel, Times of Israel).

האויב השני של איראן: ישראל

כפי שהזהרתי לעתים קרובות הן לפני המהפכה והן לאחר המהפכה, אני שוב מזכיר לכולם את הסכנה של הגידול הציוני הרווח, החוגג והסרטן בגוף מדינות האיסלאם”.
רוחולה חומייני, 1987

אחרי ארצות הברית, חומייני ראה באויב השני של איראן את ישראל. חומייני הציג את ישראל כביטוי לאימפריאליזם המערבי באזור עוד בשנת 1964, כשאמר כי ישראל “נובעת [קיומה] מאמריקה”. בשנת 1987 הזהיר ח’ומייני שוב את המוסלמים מפני “הסכנה של הגידול הציוני הרווח, החוגג והסרטן בגוף מדינות האיסלאם”. באותו נאום קרא חומייני לממשלות המוסלמיות להתאחד נגד ישראל, והתחייב לתמיכה הפיננסית והחומרית של איראן ב”כל אותם יקרים שממשיכים להכות מכות על ישראל ועל האינטרסים שלה “. (Institute for Compilation and Publication of Imam Khomeini’s Works, Al Seraj, New York Times, Institute for Compilation and Publication of Imam Khomeini’s Works, Institute for Compilation and Publication of Imam Khomeini’s Works).

בהתבסס על דוקטרינה חומיינית של מניעת עצמאות ואימפריאליזם מערבי, המשטר האיראני המשיך לאמץ רטוריקה אנטי-ישראלית. בדומה לקודמו, גם חמינאי תיאר את ישראל כגידול סרטני שצריך לחתוך אותו מהעולם. הוא הכריז שוב ושוב על “מעצמות עולם מציקות” ש”התקינו” (במובן של מיקום קבע)  את ישראל במזרח התיכון המוסלמי. חומייני עצמו הבטיח תמיכה איראנית “בכל מאבקי האסלאם של מדינות וצעירים אמיצים ומוסלמים לקראת שחרור ירושלים”. בשנת 2012, חמינאי חזר על תמיכתו המובטחת של חומייני לכל אומה או קבוצה שמוכנים “להתעמת” עם ישראל. (New York Times, Telegraph, Washington Free Beacon).

מעבר לרטוריקה, ממשלת איראן המשיכה לממש את הנחיות האנטי-ישראליות של ח’ומייני כתמיכה כלכלית וחומרית בקבוצות טרור קיצוניות נגד ישראל כמו חיזבאללה, חמאס והג’יהאד האסלאמי. בשנת 1998, בית המשפט הפדרלי בארה”ב האשים את איראן על הכוונתם ותמיכתם בפיגוע האוטובוס ע”י הג’יהאד האסלאמי בשנת 1995 ברצועת עזה, שהרג את תושבת ניו ג’רזי, אליסה פלאטו (Alisa Flatow). אותו בית משפט אמריקאי האשים מאוחר יותר את איראן באחריותם על הכוונתם ותמיכתם בפיגועים באוטובוס בירושלים של חמאס בשנת 1996, שהרגו את שרה דוקר (Sara Duker) מניו ג’רזי ומת’יו אייזנפלד (Matthew Eisenfeld) מקונטיקט. בשנת 2006 העבירה איראן אלפי רקטות לטווח קצר, רקטות ארוכות טווח וכלי טיס בלתי מאוישים לחיזבאללה. אמ”ן העריך כי איראן סיפקה לחיזבאללה בצורה ישירה מוצרים בסכום של יותר מ-1 מיליארד $ בין 2006 ו-2009. (New York Daily News, ABC News, Center for Strategic and International Studies, Council on Foreign Relations, Foreign Affairs, Jerusalem Center for Public Affairs).

מפגינים איראניים שורפים דגלי ישראל ובריטניה במהלך עצרת יום קודס השנתית בטהראן (Times of Israel).

שלט בעצרת צבאית הקוראת למחוק את ישראל מעל פני המפה (United Against Nuclear Iran).

נראה כי למשטר אין כל חשש לפרסם את תמיכתו בקבוצות טרור נגד ישראל. ג’פארי ממשה”מ הודה בשנת 2012 כי ארגונו סיפק לחמאס טכנולוגיית טילים ארוכי טווח. במסר מיולי 2014 למנהיגי גדודי חללי אל-אקצא, חטיבת הקסאם של חמאס וארגוני טרור פלסטינים אחרים, שיבח סולימאני מפקד כוח קודס את התמיכה האיראנית ב”התנגדות” הפלסטינית כ”חובה דתית”. באותו אוקטובר כינה חמינאי את הקרב נגד ישראל “מלחמת גורל”. סגן מנהיג משמרות המשמרות, חוסיין סלמי, הודיע ​​ביולי 2016 כי ישנם 100 טילים בלבנון – ועוד עשרות אלפים ברחבי המזרח התיכון – המכוונים על ישראל ו”בלחיצת כפתור הנקודה המרושעת והאפלה בגיאוגרפיה הפוליטית של העולם ייעלם לנצח”. (CBS News, Islamic Republic News Agency, Fars News Agency, Al Jazeera).

ציוץ של המנהיג העליון באיראן, עלי חמינאי, הקורא לחסל את מדינת ישראל ולספק הצעות מעשיות, נובמבר 2014.

ממשלת איראן ממשיכה להחדיר את הרטוריקה האנטי-ישראלית החומייניסטית בחברה האיראנית. החל מה-7 באוגוסט 1979, איראן ציינה את יום שישי האחרון של חודש הרמדאן הקדוש האסלאמי כיום קודס (“יום ירושלים”), יום המיועד למנהיגי איראן להצהיר הצהרות אנטי-ישראליות ואנטי-ארה”ב מול המונים משולהבים בקריאות “מוות לישראל”. עשרות אלפי אנשים – כאשר רבים לבושים בבנדנות מעוטרות בביטוי “אני אוהב להילחם בישראל” – צעדו על פי הדיווחים ברחבי טהראן ביום קודס ביולי 2016. הטקס התפשט גם מעבר לגבולות איראן לאקוליטים החומאניסטים כמו המיליציה העיראקית קטאיב חיזבאללה. , המציינים גם את יום קודס. (Islamic Republic News Agency, Islamic Republic of Iran Broadcasting, BBC News, NBC News, Thompson Reuters Foundation, Al Jazeera, Fars News Agency).

יחסים עם סעודיה והעמים הסונים הערבים

למרות שחומייני שמר את הרטוריקה הארסית ביותר שלו לארצות הברית וישראל, ממשלות ערב לא נחסכו מחמתו של ח’ומייני. במרס 1979 האשים חומייני את מצרים בבגידה לאחר שחתמה על הסכם שלום עם ישראל. ח’ומייני האשים גם את “סעודים מרושעים וחלשים” בכך שהם “כמו פגיונות שתמיד פילחו את לבם של המוסלמים מאחור”. (Institute for Compilation and Publication of Imam Khomeini’s Works, New York Times).
חומייני הגדיר את איראן כמגן של כל המוסלמים השיעים במזרח התיכון הסוני בעיקר ונציג כל המוסלמים. הוא קרא לאחדות בין השיעים לסונים “נגד מעצמות מערביות ושחצניות”. האנטגוניזם של ח’ומייני כלפי סעודיה נובע מהפילוגים ההיסטוריים בין השיעים לסונים, כמו גם התמיכה הסעודית בעיראק במהלך מלחמת איראן-עיראק. כפי שמעידים דרישות איראן מהעולם המוסלמי לבטל את האפוטרופסות של סעודיה על המקומות הקדושים לאסלאם, יריבותו של חומייני נבעה גם מרצונו שאיראן תחליף את סעודיה כמנהיגה של העולם האסלאמי. (Atlantic,New York Times, Wilson Center, New York Times).
ממשלת איראן ממשיכה לקדם את האנטיפתיה (מורת רוח) של חומייני לסעודיה באמצעות רטוריקה אנטי-סעודית ותמיכה כספית בקבוצות טרור אנטי-סעודיות. כך למשל, קבוצת חיזבאללה אל-חג’אז (al-Hejaz) בחסות איראן החשודה בביצוע פיגועים קטלניים בסעודיה, כולל הפיגוע במגדלי חובאר (Khobar Towers) 1996. ממשלת איראן חימשה גם את המורדים החות’ים שנלחמים נגד הכוחות הסעודים בתימן ופרסמה הצהרות אנטי-סעודיות, כמו קריאות חמינאי מספטמבר 2016 לקהילה המוסלמית העולמית לאתגר את “הסעודים חסרי הלב” בשמירה על המסגדים הקדושים ביותר לאיסלאם. גם באותו החודש גינה חמינאי דיווחים על פגישות סעודיות-ישראליות, והאשים את סעודיה בדקירה בגב של הקהילה המוסלמית. באפריל 2015 הבטיח ג’אפרי ממשה”מ כי “סעודיה הבוגדת נמצאת על סף התפוררות והתמוטטות”. (New York Times, New York Times, Al-Monitor, Al Jazeera, Times of Israel).

ארגון חיזבאללה אל-חג’אז בחסות איראן חשודה בביצוע פיגועים קטלניים בסעודיה, כולל הפיגוע במגדלי חובאר ב-1996.

פרקים קודמים: