“מלחמת מכליות “… האסטרטגיה של איראן ” לערער את ביטחון האזור “

“מלחמת המכליות” היא טקטיקה ישנה בה השתמשה איראן במהלך מלחמתה בעירק בשנות השמונים, וכיום היא עושה בה שימוש חוזר כדי ללחוץ על הקהילה הבינלאומית ולנסות להוכיח את יכולתה לגרום נזק כלכלי למדינות העולם.

על פי ניתוח שפרסם המגזין ” נשיונל אינטרסט ” שהכין סבסטיאן רובלין, מומחה לחקר היסטוריה צבאית וביטחונית, איראן יודעת שהיא עשויה לשלם מחיר כבד בדרך פעולה זאת, אך היא הולכת איתו עד הסוף.

הוא מציין כי מלחמת המכליות חושפת כי טהרן מגיבה בדרך כלל לכל לחץ זר, על ידי תקיפת מכליות וספינות הנושאות סחורות יקרות העוברות במימי המפרץ.

הניתוח אומר כי “ברור שטהרן מבצעת כיום סוג פחות אלים” של פעילות, לעומת מה שהיא ביצעה בתקיפת משלוח בסוף שנות ה -80, מכיוון שהיא יודעת היטב שהיא תיכנס למלחמה “אסימטרית” בה היא תותקף ב-“נקמה הרסנית יותר “.

ספינות ומכליות נפט רבות העוברות במפרץ נתונות ל “פעולות חבלה ” עם הסלמת המתח באזור המפרץ, עם האשמות המופנות כלפי איראן, על רקע הכחשתה של טהרן.

ניסיון קודם במלחמת המכליות

במהלך שנות השמונים, הידקה בגדאד את המצור הימי על טהראן במטרה לחנוק אותה, כאשר טהרן הגיבה באותה תקופה על ידי תקיפת ספינות נפט המספקות משאבי אנרגיה מנמלי מדינות המפרץ, בנות ברית של עירק.

פעולות הובלת הנפט הופרעו בשנת 1984 כאשר למעלה מ -500 ספינות נהרסו או נפגעו ב”מלחמת המכליות “.

בעוד עירק בצעה פשיטות קומנדו על האי “חרג”, האיראנים חצו לראשונה את שאט אל-ערב, והשתלטו על חצי האי פאו, על פי דו”ח קודם שפרסמה סוכנות הידיעות הצרפתית.

בתקופה זו אזור מיצר הורמוז הפך לשדה קרב, בו הותקפו מכליות נפט, בין אם על ידי הפצצת מכליות נפט איראניות מחד, ומיכליות נפט שהועמסו מהמפרץ מאידך.

כדי להתמודד עם המתרחש נהגו רבים ממובילי הנפט להחליף את הדגלים שנשאו כדי למנוע תקיפות איראניות, וחלקם לוו באוניות מלחמה אמריקאיות, שהיו בעיקר מכליות כוויתיות.

המכלית הכוויית “ברידג’טון” הייתה המכלית הראשונה בליווי אמריקני, שכן טהרן נסוגה מאיומיה כלפיה לאחר ששלחה אליה פנטומים איראניים, מה שגרם לה להחזיר את מטוסיה, אך האניה נפגעה בסופו של דבר ממוקש ימי, שגרם נזק ל-5 מדורי  מטען מתוך 31 המדורים שבמכלית.

האירוע שהשפיע על מכלית זו גרם לארצות הברית, צרפת, בריטניה, הולנד ואיטליה לפרוס מחדש ספינות מלחמה במפרץ, כולל ספינות שולות מוקשים, כדי למנוע הישנות של מה שקרה.

מיצר הורמוז

איראן איימה שוב ושוב על סגירת המיצר, דרכו עוברות כ -35 אחוזים מאספקת הנפט העולמית, במקרה של מלחמה עם ארצות הברית או התפתחות מסוכנת במפרץ, על פי כתבה של AFP הקודם.

מיצר הורמוז מחבר את המפרץ עם הים הערבי והאוקיאנוס ההודי, ומהווה מסדרון מרכזי לשינוע נפט ולסחר בין המפרץ למדינות אסיה.

בנוסף לאספקת חומרי גלם, מיליארדי דולרים של חומרי סחר, שאינם נפט, עוברים דרך מיצר הורמוז, מה שהופך את המצר לאחד ממסלולי השילוח החשובים בעולם.

סגירת המיצר עשויה להוביל לעלייה משמעותית במחירי הנפט שעשויה לדחוף חבית נפט לסף 100 דולר, ולסערה בשווקים העולמיים, כאשר שש מדינות המפרץ, איראן ועירק מייצרות יחד כרבע מהייצור הגלובלי היומי של 100 מיליון חביות.

היצוא של כל המדינות הללו, כ- 15 מיליון חביות ביום, או שליש מהייצור העולמי, עובר דרך מיצר הורמוז, שאורכו כ- 50 ק”מ ונמצא בין איראן לעומאן.

מדינות המפרץ, בראשות ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, פעלו למציאת דרכים חלופיות להימנע מהמיצר.

אם המיצר ייסגר, מדינות המפרץ יהיו המפסידות הגדולות ביותר, אך הנזק ישפיע גם על שווקי אסיה, במיוחד על סין, יפן ודרום קוריאה, שתלויים בייצוא מהמזרח התיכון בכדי להבטיח יותר ממחצית צורכי האנרגיה שלהן.

ישראל נכנסת לקו החזית

גורמים רשמיים בארה”ב אמרו כי ישראל תקפה לפחות  12 ספינות שהובילו לסוריה, בעיקר נפט איראני, מחשש שיעשה שימוש ברווחי הנפט למימון הטרור במזרח התיכון, על פי דו”ח שפורסם ב”וול סטריט ג’ורנל “ ופורסם בתחילת מרץ.

העיתון אמר כי מהלכים צבאיים הישראליים הם הם החזית החדשה של הסכסוך בין ישראל לאיראן, וציינו כי זו הפעם הראשונה שנחשפים התקפות אלה.

גורמים איראניים דיברו רק על חשדות שחלק מהתקפות אלה הן ישראליות.

הדו”ח הצביע על כך שמאז סוף שנת 2019, ישראל פתחה בפעולות תוך שימוש בכלי נשק, כמו מוקשים ימיים, כדי לפגוע בספינות איראניות או בכאלה שנשאו מטענים איראניים בדרכם לסוריה בים סוף ובאזורים אחרים במרחב.

חלק מהמתקפות הימיות נועדו גם למנוע מאיראן להעביר משלוחים, שאינם מוצרי נפט אחרים, כולל נשק, דרך האזור, על טוענים גורמים אמריקניים.

מבין עשרות ההתקפות על ספינות המובילות נפט איראני, שלוש התרחשו בשנת 2019, כך טוען מומחה ספנות, ומומחה ספנות אחר בטהרן אמר כי ספינות איראניות הותקפו שש פעמים בשנת 2020. הוא הוסיף כי טהרן שתקה בנוגע להתקפות, מכיוון שההכרזה עליהן תהיה “סימן לחולשה, אם היא חושדת ולא מצליחה להגיב צבאית “.