כסף אמירתי, טכנולוגיה ישראלית: כך נבנית רשת ההגנה האזורית מול איראן
הדיווח על הקמת קרן הרכש והפיתוח המשותפת ומערך שותפות ההגנה בין ישראל לאיחוד האמירויות משקף את עליית המדרגה הדרמטית בשיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות. יוזמות אלו נשענות על אינטרסים אסטרטגיים חופפים ועל תמורות גיאו-פוליטיות משמעותיות באזור.
הרקע, היעדים והאינטרסים שמאחורי המהלך:
1. מה עומד מאחורי הדיווח ועל איזה רקע הוא נאמר?
-
- איום הטילים והכטב"מים האיראני: איחוד האמירויות סובלת מאיומים ישירים של טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) מצד איראן ושלוחיה באזור (כמו החות'ים בתימן). המציאות המבצעית הזו דחפה את אבו דאבי לחפש פתרונות הגנה מיידיים ומתקדמים.
- מבחן הלחימה בשטח: הרקע המיידי לשת"פ הביטחוני הנוכחי הוא התקפות הטילים האיראניות הרחבות באזור (כחלק מסבבי הלחימה האחרונים במזרח התיכון). במסגרת זו, שיתוף הפעולה הפך מתאורטי למעשי: ישראל מיהרה לשלוח לאמירויות סיוע צבאי חסר תקדים, שכלל פריסת סוללות "כיפת ברזל" (לראשונה מחוץ לגבולות המדינה והוצבו שם אנשי צה"ל), מערכות מכ"ם וגילוי מתקדמות (כמו מערכת Spectro), ואף גרסאות ראשוניות של מערכת הלייזר "מגן אור" (Iron Beam).
- הקפאת עסקאות מול ארה"ב: האמירויות ניסו בעבר לרכוש מטוסי F-35 מארה"ב, אך הממשל האמריקאי הערים קשיים והציב מגבלות קשיחות מחשש לזליגת טכנולוגיה לסין. בשל כך, האמירויות הפנו את משאבי העתק שלהן לעבר התעשיות הביטחוניות של ישראל, שמציגות גמישות רבה יותר בשילוב טכנולוגיות ופיתוח משותף.
2. מהו ייעוד הקרן ושיתוף הפעולה?
-
- מימון ופיתוח מערכות הגנה מתקדמות: איחוד האמירויות משקיעה הון עתק (ממיליארדים ועד פרויקטים נקודתיים) כדי לממן את שדרוג מערכות ההגנה האווירית והלייזר הישראליות. הכסף מיועד להאיץ את שלבי הפיתוח והפיכת המערכות למבצעיות לחלוטין.
- רכש משותף וייצור מקומי: הקרן מיועדת לאפשר "רכישות משותפות", שבהן שתי המדינות חולקות בעלויות הייצור של מערכות נשק חדשות. חלק מרכזי מהסכמים אלו, כמו עסקת הענק ההיסטורית בשווי 2.3 מיליארד דולר שנחתמה עם חברת "אלביט מערכות", כולל ייצור והרכבה של רכיבים וטכנולוגיות אלקטרוניות מתקדמות (למשל, מערכות הגנת מטוסים מלייזר מסוג J-Music) ישירות על אדמת האמירויות.
- השקעה בחברות הזנק ביטחוניות (Defense-Tech): ענקית הנשק הממשלתית של האמירויות, קבוצת EDGE, נכנסה להשקעות ישירות בחברות טכנולוגיה ובינה מלאכותית (AI) ישראליות (כמו רכישת 30% מחברת "העין השלישית" ופיתוח מערכות אנטי-רחפנים) במטרה להקים מרכז תעשייתי ביטחוני חדש באבו דאבי.
3. מה ישראל מרוויחה מיוזמה זו?
| תחום הרווח | פירוט היתרון עבור מדינת ישראל |
|---|---|
| מימון מחקר ופיתוח (מו"פ) | פיתוח מערכות הגנה מפני טילים ולייזר דורש תקציבי עתק. המימון האמירתי מאפשר לתעשיות הביטחוניות (רפאל, אלביט, תעשייה אווירית) לפתח מערכות אלו במהירות גבוהה יותר ומבלי להכביד על תקציב המדינה הישראלי. |
| עומק אסטרטגי והתרעה מוקדמת | נוכחות של מערכות מכ"ם וגילוי ישראליות במפרץ הפרסי מעניקה לישראל "עיניים" קרובות בהרבה לאיראן. הדבר משפר משמעותית את היכולת לזהות שיגורי טילים וכטב"מים בזמן אמת, הרבה לפני שהם מתקרבים למרחב האווירי של ישראל. |
| הוזלת עלויות ייצור (Scale) | ככל שמיוצרות יותר סוללות ומערכות (עבור ישראל והאמירויות יחד), "מחיר היחידה" של כל טיל מיירט או מערכת צונח. הדבר מייצר חיסכון כלכלי עצום לצה"ל ברכש עתידי. |
| ביסוס ברית אזורית מוצקה | הפיכת היחסים הדיפלומטיים של "הסכמי אברהם" לברית הגנה צבאית בשטח (כולל מגפיים על הקרקע) מקבעת את איחוד האמירויות כשותפה אסטרטגית בלתי נפרדת מהארכיטקטורה הביטחונית האזורית מול ציר הרשע. |
