הקדמה

בצבא מצרים קיימות שתי מערכות להגנה אווירית:

האחת היא המערכת הארצית להגנת שמי מצרים. מערכת זו מופעלת בצורה ריכוזית, ובראשה עומד מפקד זרוע ההגנה האווירית בצבא מצרים. לרשות זרוע ההגנה האווירית עומד מערך מסועף של מוצבי מכ”ם לגילוי ולאתראה מפני איומים אוויריים על מצרים וכן רשת של מוצבים מבוצרים לשיגור טילי קרקע אוויר. זרוע ההגנה האווירית פעולת במשולב עם כוחות ההגנה האווירית, שמצויה בגייסות, ומספקת להם אתראות על חדירות של כוחות אוויר עוינים.

המערכת השנייה מיועדת להגנת יחידות ומתקנים בצבא מצרים. זו מערכת מבוזרת, ובד”כ בעלת כושר ניוד גבוה. מערכת זו נעה יחד עם כוחות הצבא ומופעלת עצמאית ע”י מפקדים בשטח. מערכת זו תפורט במאמר נפרד.

רקע היסטורי

בשנת 1964 בקירוב החלה מצרים לבנות מערכת הגנה אווירית ארצית, המושתתת על טילי קרקע אוויר מסוג SA-2 מתוצרת ברית המועצות. עד למלחמת ששת הימים (1967) הקימה מצרים מספר מועט של בסיסי שיגור . הידועים לי הם 3 בסיסים בסיני, בסיס בקהיר ובסיס נוסף סמוך לשדה התעופה קהיר מערב, שם נבנה גם מרכז ההדרכה. בנוסף לבסיסי השיגור נבנו גם מתקני אחסון ותחזוקה לטילים אלה בסואץ וסמוך לשדה התעופה אל מאזה שבקהיר. במקביל להקמת מערך טילי הקרקע אוויר הורחב מאוד מערך מוצבי המכ”ם, ובסיני נבנו שלושה מוצבים (ג’בל אום מרג’ם,  תלעת אל בידן  וג’בל חשם  א־טריף). סביר להניח שגם במצרים עצמה נבנו מוצבי מכ”ם, אך אינני יודע את מיקומם.

המתקפה המוצלחת של צה”ל על שדות התעופה המצריים במלחמת ששת הימים הביאה את המצרים למסקנה, שיש צורך חיוני להקים מערך הגנה אווירית, שיגן על מצרים ברשת צפופה של בסיסי טילים. לאחר מלחמת ששת הימים קיבלה מצרים דגם משופר של טילי ה- SA-2  ונבנתה מערכת מסועפת של בסיסי שיגור. בשנת 1970 קיבלה מצרים גם את הטיל SA-3 המשלים את הטיל הוותיק SA-2 ונותן מענה משופר למערך ההגנה האווירית הארצית. לפני מלחמת יום הכיפורים קיבלה מצרים גם את הטיל SA-6. זהו טיל נייד, שביסודו נועד לנוע יחד עם הגייסות, אך במצרים הוא שולב במערכת ההגנה האווירית הארצית. במלחמת יום הכיפורים מצא צה”ל במצרים לפחות 100 מוצבים מבוצרים של טילי קרקע אוויר, המאורגנים במסגרת של 5 דיביזיות הגנה אווירית, שהגנו על מרחב קהיר-תעלת סואץ והדלתא וסיפקו הגנה נקודתית על המתקנים החיוניים בעמק הנילוס.

המצב כיום

כיום יש במצרים לפחות 100 בסיסי טילים מבוצרים לטילי קרקע-אוויר (סביר להניח שיש יותר, כי  אני לא ממש טרחתי לאתרם). בסיסי השיגור כוללים בכל מקרה עמדות מוגנות למשגרים ובונקרים מבוצרים מאוד הן למרכז ניהול האש של הסוללה והן לציוד עזר חיוני כגון גנרטורים. כמו כן בחלק הסוללות יש 4 עמדות לתותחי נ”מ מסוג ZSU-23X2 . במצרים ביש סיסי שיגור טילים משני סוגים:

• בסיסים מבוצרים עם מבני מגורים
• בסיסים מבוצרים ללא מחנה מגורים. בסיסים מסוג זה הם בד”כ ריקים

סוללות טילים עם מבני מגורים

במצרים מאותרות כיום כ- 57 סוללות טילים,  שכוללות בתוכן מחנה מגורים לגדוד המפעיל את הטילים. רובם של בסיסים אלה מאויש כל ימות השנה. הפריסה של בסיסים אלה היא כדלקמן:

• 46 סוללות (80%) הגנה על מרחב קהיר – תעלת סואץ
• 7 סוללות (|12%) הגנה על הדלתא ועל אלכסנדריה
• 4 סוללות (8%) להגנה על אסואן, המדבר המערבי ופיום.

עצם העובדה שלאחר 38 שנות שלום עם ישראל, מחזיקה מצרים כ- 60 גדודים (כל סוללת טילים היא גדוד) סדירים של הגנה אווירית, מצביעה על רמת מוכנות גבוהה של צבא מצרים למלחמה. מניתוח פריסת בסיסי הטק”א עולה בבירור, שהחשש העיקרי של מצרים הוא מישראל, ואילו שאר האיומים (בעיות מימי הנילוס עם אתיופיה ולוב) הם זניחים בעיניה.

סוללות טילים ללא מבני מגורים

בנוסף לסוללות עם מחנות הקבע, שמניתי לעיל, קיימים במצרים עוד כ- 40 בסיסי טילים מבוצרים אך ללא מחנות קבע – כלומר ריקים. סוללות אלו הן משלושה סוגים:

• סוללות לגדודי טק”א במילואים לעיבוי המערך הקיים.
• סוללות המשמשות כעמדות חילופין למערך הקיים
• סוללות “עתיקות” – חלקן עוד מימי מלחמת יום הכיפורים, שננטשו מסיבות שונות.

יש לזכור כי בעת חרום יכולות סוללות הטק”א לפעול גם ללא בסיסים בנויים ומוכנים מראש, אלא שאז כמובן הן פגיעות יותר.

האמל”ח בזרוע ההגנה האווירית כיום

בסד”כ ההגנה האווירית המרחבית המצרית מצויות זה מכבר 62 סוללות טילי קרקע אוויר מסוג הוק תוצרת ארה”ב. סוללות אלה הן לטווח של 45-50 ק”מ. סוללות ההוק החליפו את מערך טילי ה-  SA-2,  אשר ככל הנראה יצא מהשרות לגמרי.

בעבר היו בזרוע ההגנה האווירית גם סוללות SA-3  וסוללות  SA-6. סוללות ה SA-6 הוצאו ממסגרת זרוע ההגנה האווירית וניתנו לעוצבות השדה, כחלק ממערך ההגנה האווירית הנע עם הכוחות (יפורסם במאמר נפרד). טילי הSA-3  שודרגו הן מבחינת יכולותיהם הטכניות והן מבחינת הניוד (המשגרים הנגררים הורכבו ע”ג משאיות) והן מכונים כיום Pechora. בסרטי תעמולה מצריים משנת 2017 רואים את הטילים אלה משתתפים באימונים. חלקם במערך ההגנה האווירית לא ברור, ויתכן שהם נוטלים בו חלק בהגנה על אזורים משניים בחשיבותם.

בנוסף למערך הקיים של טילי ההוק וטילי ה- Pechora  פועלת מצרים לרכוש את האמל”ח הבא:

• 3 גדודי טילי ק/א S-300VM מרוסיה. טווח מבצעי של לפחות 200 ק”מ. היקף העסקה מיליארד דולר. הטילים הראשונים אמורים היו להגיע באמצע שנת 2017 [הנקין יגיל. ההתעצמות של צבא מצרים, 11/2017].
• מכ”ם רוסי חדיש מסוג  S15-M דגם 9 הגיע למצרים. הנ”ל מיועד לטילי .S-300 מסוגל לזהות מטרות אויב ממרחק 330 ק”מ ומסוגל לטפל בו זמנית ב-200 מטרות. [נציב נט 11/10/2017].
• מו”מ לרכישת טילי S-400 מרוסיה. לטיל 3 דגמים: 40N6 לטווח ארוך מאוד של 400 ק”מ, 48N6  לטווח של 250 ק”מ,  9M96 לטווח של 120 ק”מ. לא ברור על איזה דגם של הטיל מתקיים המו”מ. אם יסופקו טילים אלה למצרים, הם ישולבו בזרוע ההגנה האווירית

הרכש המצרי ישפר מאוד את הטווח המבצעי ואת יכולת הרכשת המטרות של זרוע ההגנה האווירית במצרים.

פרקים קודמים:

מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד”כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 . 

 

קרדיט: סא”ל (דימ’) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

רוב שירותו הצבאי (1962-1983) עסק אלי דקל  בחקר מערכות תשתית בארצות ערב ופרסם עשרות מחקרים בנושא. מאז פרישתו  לגמלאות כרע”ן השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ”ן, ממשיך אלי לחקור בנושא, ובמיוחד במצרים. מחקריו הנוכחיים מבוססים בעיקר על צילומי הלוויין ב-Google Earth. לפני שבע שנים פורסם ספרו “מודיעין תלוש מהקרקע” העוסק במקומו של מחקר השטח בהערכת המצב הלאומית. הספר זכה לשבחים רבים מבכירים בחמ”ן.