''דיין, מלחמת יום כיפור והקונספירציה''    

 

   בראש השנה התפרסם ב”מעריב” מאמר של אורי מילשטיין על תאוריית  הקונספירציה הטוענת שמשה דיין היה מתואם עם הנרי קיסינג’ר, היועץ  לביטחון לאומי בארה”ב, דאז, לאפשר מראש מלחמה שבה ישראל תקבל מכה מוגבלת  מהמצרים שתוביל “לשיקום הכבוד הערבי” ולאפשר בכך עסקה שבה כולם מרוצים, ישראל תקבל הסדר, המצרים את סיני, והאמריקאים יזכו שמצרים תנטוש את
המחנה הסובייטי ותתחבר אליהם.
מילשטיין עומד לפרסם ספר על הנושא, ומולו יוצא אבירם ברקאי עם ספר משלו הטוען שלא היה ולא נברא.

תאוריית הקונספירציה צמחה על רקע ראיות המעוררות אי נוחות נוכח ההפקרות הצבאית ערב מלחמת יום כיפור, שמספרייה יודעים לפרט. מצד שני היתה אז שאננות וזלזול באויב שעשויים להסביר את ההפקרות הזו.

לדוגמא, באותה תקופה שבין ששת הימים ליום כיפור דשדשו האמריקנים בויאטנם, במלחמה ממושכת ויקרה שהיתה הניגוד הגמור למלחמת הבזק והניצחון המוחץ של צה”ל בששת הימים. על רקע זה הסתובבה הבדיחה הבאה: נשיא ארה”ב, לינדון  ג’ונסון ביקש מראש הממשלה לוי אשכול לסייע לאמריקה בויאטנאם. “בסדר, נשלח לכם מחלקת צנחנים” ענה אשכול. “מחלקה? זה הכל? למה לא לפחות דיוויזיה?” שאל ג’ונסון.  “דיוויזיה?” ענה אשכול, “מה אתה רוצה, לכבוש את סין?”

זה היה הלך הרוח ההרסני של ישראל שאחרי ששת הימים. קצת לפני המלחמה היתה כאן חרדה של ערב שואה, אגב דווקא די מוצדקת. קצת אחרי, השתררה שחצנות שהובילה ביום כיפור למפולת כואבת מאד ומיותרת לחלוטין.

עד מלחמת יום כיפור משה דיין לא היה סגן אלוהים, אלא שאלוהים היה סגן שלו.
הכוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט, ודיין נכנס לסיטואציה עם מנת שחיתות לא קטנה שהביא איתו עוד מקודם. מגה שחיתות בענייני נשים, מגה שחיתות בניצול משאבי המדינה לטובתו האישית, אוסף ארכיאולוגי בלתי חוקי ענק שארגן לעצמו תוך שימוש במסוקים של חיל האויר וכו’, ושאותו מכרה
אלמנתו לאחר מותו, במיליונים.

האם הוא היה שותף לקונספירציה? אני לא יודע.
האם הוא היה מסוגל לכזה דבר? כן!

הגאווה, השחצנות והאופי המקולקל בהחלט יכולים היו להוביל אדם כמוהו לקבל החלטות של אלוהים, כפי שמאשימה אותו תאוריית הקונספירציה, מה גם שכולם, כולל הוא, חיו בהרגשה שגם אם ישיגו הערבים הצלחה מסויימת בשדה הקרב, צה”ל ינפנף אותם אחרי חמש דקות עם האצבע הקטנה, או “מחלקת צנחנים”. אלא שכשהתברר עם תחילת המלחמה שהדברים רחוקים מלהיות כל כך קלים ואנחנו במלחמה על החיים.
חיל האויר היה מוגבל כתוצאה ממערך טילי ההגנה האנטי אוירית הסובייטית שבידי סוריה ומצרים, וסבל אבדות ושחיקה גדולה, השריון איבד מאות טנקים וצוותים כבר בתחילת המלחמה מידי טילי ה”סאגר” ור.פ.ג 7 הנישאים, “קו בר-לב”, שהיה איוולת צבאית מפוארת לכשעצמו, קרס, החרמון נכבש, הסורים הגיעו עד
לגשר בנות יעקב, וצה”ל ספג מאות הרוגים ומאות שבויים ממש בתחילת המלחמה.
הצבא היה מבולבל, לא ממוקד וקיבל החלטות בתבהלת. קיסינג’ר מנע מודיעין, נשק, תחמושת וחלפים ותרם את חלקו במפלה במטרה להגביר את התלות והצייטנות הישראלית.

הנפילה ממרומי האולימפוס של ההרגשה של בלתי מנוצחים אל מכות ותבוסות בסדר גודל חסר תקדים זעזעו את הממשלה. דיין היה הראשון להתמוטט, והציע למעשה כניעה בתחנונים להפסקת אש כשהמצרים בשטח הישראלי, כשלדעתו כמעט אין מי שיעצור את המצרים בין סיני לתל-אביב.

מי ששמרה על קור רוח ועמדה בלחץ והצילה את המצב היתה ראש הממשלה, גולדה מאיר, סבתא ללא כל רקע צבאי שקיבלה את ההחלטות הנכונות במהלך המלחמה.

הדבר המעניין הוא שלאחר מותו של לוי אשכול ארגן לעצמו דיין “תנועה” של אזרחים שתלחץ בדעת הקהל למנותו לראשות הממשלה. “התנועה למען משה דיין לראשות הממשלה” פרסמה מודעות בעיתונים ויצרה לחץ בדעת הקהל, מה שלא עזר לו, ולאחר המינוי של גולדה הסתובבה ההלצה “רציתם ראש ממשלה בלי עין? קיבלתם ראש ממשלה בלי ז*ן”.

במלחמת יום כיפור התברר איזה מזל היה זה, כי מה שבטוח הוא שככל שהדבר היה קשור לביצים, אלו של גולדה היו בסדר גודל גדול בהרבה מאלו של דיין.

 

קרדיט:בעז העצני

 

כתיבת תגובה