הקדמה

האמירה ‘מצרים יראה מפני איראן והאסלאם השיעי’ היא אמירה שמצטלצלת טוב באוזניים ישראליות. השומע הישראלי מולעט יום וליל בידי התקשורת וההנהגה הישראליות בדבר האיום האיראני המהווה לא רק סכנה קיומית למדינת ישראל אלא מסכן את אירופה וכל תרבות המערב.

החוקרים הישראלים (ולא רק הם) המסבירים את ההתעצמות חסרת הפשר של מצרים, רואים ככל הנראה לנגד עיניהם את ההתעצמות של איראן בטילים ואת חתירתה לקראת יכולות לייצר פצצה גרעינית; את מעורבותה הפעילה בכל הסכסוכים במזרח התיכון שבהם איראן מנסה ל”חתוך לעצמה קופון”, בעירק, בסוריה ובלבנון; ואת ניסיונותיה הבלתי נלאים של איראן לתקוע יתד בחצי האי ערב, במעורבות במלחמת תימן ובניסיונות להצר צעדיהן של ה”מפרציות”, השוכנות לאורך הגדה המערבית של המפרץ הפרסי.

במבט ראשון ושטחי לכאורה, יש ממש בטענה שמצרים יראה מפני איראן השיעית, שהרי היא מפתחת מאוד את הצי המצרי המדורג (על פי ויקיפדיה) במקום שישי בין ציי העולם ומגדילה בצורת ניכרת גם את חיל האוויר המצרי. כל הטוענים כך הם “סופרי כידונים” שידיעותיהם מבוססות כנראה על ה”שורה התחתונה” בפרסומים גלויים העוסקים בספירה כללית של אמצעי לחימה. ישנו מרכיב מרכזי בחקר הצבאות שרוב רובם של החוקרים מתעלמים ממנו כליל או עושים בו שימוש מועט. מרכיב זה הוא בניית תשתיות למלחמה ומתווה האימונים הצבאיים ותדירותם (למעט מחקרו של ד”ר יגיל הנקין שמחקרו “ההתעצמות של צבא מצרים” מטעם מכון ירושלים למחקרים צבאיים 07.01.2018 כולל מעט נתונים בתחום זה).

אז למה לא

להלן יפורטו כמה נימוקים שמפריכים, לדעתי, את הסברה שהתעצמות צבא מצרים מקורה בחשש מצרי מפני איראן:

• צבא היבשה האיראני הוא צבא קטן ומיושן ומרוחק אלפי קילומטרים ממצרים. איני רואה כל סיבה מדוע מצרים צריכה לחשוש מפניו ולהעצים את צבא היבשה בטנקים “סופר מודרניים” ( T-90) ולשדרג את מערך הנגמ”שים שלה ל־MRAP.
• האיום הצבאי המרכזי של האיראנים על המזרח התיכון ועל אירופה הוא בטילים ארוכי טווח ובנשק אטומי שהיא מנסה לפתח זה שנים ארוכות. מצרים, משום מה, אינה מתרגשת מכך. לא ידוע על שום ניסיון מצרי לפתח טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח (וגם את טילי הקרקע-קרקע שלה דמויי הסקאד היא מצניעה – ראו מאמר 16 ). כמו כן לא ידוע על שום ניסיון מצרי לפתח נשק גרעיני. יודגש שמבין כל ארצות ערב, מצרים היא המדינה המתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית. אם יש מדינה שיש לה פוטנציאל לפיתוח טילים ארוכי טווח ונשק אטומי זו מצרים (היא עסקה בכך כבר בשנות ה־60 של המאה הקודמת ובנתה תשתיות שיאפשרו פיתוח שכזה). מצרים לא רק שאינה מכינה נשק התקפי מול האיום האיראני, היא אף מתרשלת בפיתוחו או ברכישתו של נשק הגנתי מפני איום הטילים.
• מצרים אינה מכינה את העורף המצרי להתקפה איראנית על מתקנים אסטרטגיים. כך, למשל, מצרים עסוקה עתה בבניית הבירה החדשה שבה ירוכזו כל משרדי הממשלה ב”קריית הממשלה”. מי שבונה כך אינו חושש, כנראה, שאיראן תתקוף יעד אסטרטגי זה. מה גם שבקריית הממשלה המצרית החדשה לא נבנים מקלטים המאפשרים ניהול המדינה בשעת חירום.
• רובו של מערך הטק”א המצרי מרוכז במרחב קהיר התעלה ויעדים אסטרטגיים ראשונים במעלה אינם מוגנים כיום כלל. האם כך מתנהגת מדינה אחראית מול איראן על שפע טיליה?
• המצרים משקיעים משאבים רבים מאוד בבניית מאגרי דלק לשעת חירום אבל משום מה כל המאגרים הללו (כ־420 מיליון ליטר תת־קרקעיים) נבנים בסיני ובחזית תעלת סואץ ומפרץ סואץ. משום מה לא נבנים מאגרי דלק לשעת חירום באלכסנדריה ובקהיר. האם ערים אלה אינן צריכות להתכונן לשעת חירום?
• אם מצרים כה חוששת מאיראן, מדוע היא בונה בסיני תשתיות צבאיות נרחבות כגון שדות תעופה, מצבורי תחמושת גדולים, מאגרי דלק דיביזיוניים (נוסף על מאגר הדלק האסטרטגי בציר המתלה שקיבולתו 120 מיליון ליטר), מוצב פיקוד גדול ושרשרת של מוצבי מכ”ם?
• אם המצרים חוששים מפני האיראנים, מדוע אינם מעבירים את מרכז הכובד של הצי הענק שלהם (כאמור – מקום שישי בעולם) לים האדום? בפועל, רובו של הצי המצרי מרוכז בנמלי הים התיכון.
• למיטב ידיעתי, מצרים אינה מנהלת תעמולה שתכשיר את דעת הקהל לעימות מול איראן (זאת לעומת שפע התעמולה הארסית נגד ישראל).

סיכום

אין ספק כי המשטר והאידאולוגיה השיעית באיראן מהווים סכנה פוטנציאלית לכל מי שאינו תומך בדרכם. מכאן ועד להיערכות צבאית מצרית לעימות בין המדינות, רחוקה מאוד הדרך. ניתוח התשתיות הצבאיות הנבנות במצרים, וניתוח ההיערכות של צבא מצרים, מצביע באופן ברור וחד־משמעי כי מצרים מכינה את צבאה לעימות אפשרי עם ישראל ואינה נערכת כלל להתמודדות צבאית עם האיום האיראני.

קרדיט: סא”ל (בדימוס) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב

פרקים קודמים:

מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.
מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.
מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.
מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.
מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5
מצרים: לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר. פרק 6.
מצרים: הצבא המצרי אוגר דלק בסיני.פרק 7.
מצרים: הכפלת סד”כ מובילי הטנקים.פרק 8.
מצרים: כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות הרכש. פרק 9 . 
מצרים:זרוע ההגנה האווירית.סקירה כללית וסיכום תכניות רכש.פרק 10.
מצרים: זרוע הים בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 13.
מצרים: זרוע האוויר-סקירה כללית וסיכום תכניות רכש. פרק 14.
מצרים: גשרים חדשים על תעלת סואץ. פרק 15
מצרים: מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית – פרק 16
מצרים אוגרת דלק ליום סגריר – פרק  17
מצרים: מערך הגישור הצבאי בתעלת סואץ – פרק 18

מצרים: בניית אתרי אחסון גדולים לנשק וציוד צבאי – פרק 19

מה עומד מאחורי ההתעצמות של צבא מצרים – פרק 20

התעצמות צבא מצרים אינה בגלל בניית הסכר באתיופיה – פרק 21

התעצמות צבא מצרים אינה קשורה לבניית הסכר באתיופיה, חלק שני – פרק 22

האם מצרים הענייה לא תוכל ליזום מלחמה? פרק 23

הסד”כ של צבא מצרים אינו נובע מהצורך לפתור את בעיית האבטלה – פרק 24

פיתוח שדות תעופה המשותפים לצבא ולתעופה האזרחית במצרים – פרק 25

סלילת כביש מהיר ממרחב קהיר לתעלת סואץ – פרק 26

מחנות צבא חדשים בצבא מצרים – פרק 27

נתוני יסוד על צבאות במזרח התיכון – פרק 28

גשרים חדשים והכשרות קרקעיות לצליחת תעלת סואץ – פרק 29