ברוכים הבאים לתיאטרון הבובות האיראני-אמריקאי . ההצגה הכי מכורה בעיר. דעה!

תפסיקו להחזיק את הראש, תורידו את מד הלחץ, ובעיקר תפסיקו להאמין לכל פייק ניוז שמספר לכם על "מתיחות שיא" או "סף פיצוץ". אם עוד לא הבנתם את זה עד עכשיו, אתם בבעיה. העסקה בין האמריקאים לאיראנים נחתמה כבר לפני חודשים. כן, כן. בזמן שאתם כוססים ציפורניים מול מהדורות החדשות, החבר'ה בוושינגטון ובטהרן כבר הרימו כוסית לחיים, סגרו את האותיות הקטנות, ושלחו את הטקסטים למחלקת האפקטים המיוחדים.

כל מה שאנחנו רואים עכשיו? הצגה אחת גדולה. דרמה סוג ד' שנועדה להאכיל את ההמונים בדיסאינפורמציה מתוחכמת על אינפורמציה שמלכתחילה הייתה מומצאת.

הרי איך עובד הפרוטוקול המדיני המודרני? שני הצדדים עולים לזירה, עושים שרירים, ועותקים לקהל, "תחזיקו אותי לפני שאני מוחק אותו!". זה מנופף בסנקציות, ההוא מנופף בצנטריפוגות, ושניהם קורצים אחד לשני מאחורי הגב.

ההצגה הנוכחית בכלל התחילה לפני איזה שבועיים-שלושה, כשהאמריקאים פתאום נזכרו "להדליף" שמדינת ישראל כאילו שמה יד לריגול על וויטקוף והצוותים שלו. פתאום יש הדלפות, פתאום כולם מופתעים, ופתאום מגלים מי עוקב אחרי מי. נו, באמת. הריגול הזה הוא חלק מהתסריט בדיוק כמו הפופקורן שאתם אוכלים מול המסך כדי לייצר את הרקע המתאים לעסקה שכבר נסגרה.

כששני גופים חזקים עושים המון רעש תקשורתי, זה לא כי הם עומדים להילחם – זה כי הם מנסים להסתיר את העובדה שהם כבר סיכמו על המחיר.

לאיפה ההצגה הזו זורמת?. הכל מתוכנן, הכל מהונדס, והסוף כבר נכתב בחדרים סגורים. מה זה כולל? הכל. החל מהסדרי גרעין קוסמטיים ועד, כמובן, פינוי לבנון – כי הרי כולם יודעים שכשמתחשק להם, השחקנים הגדולים מזיזים כלי שחמט על הלוח כאילו מדובר במשחק שכונתי.

אלא אם כן… יקרה משהו באמת, אבל באמת, דרמטי ומוזר. משהו שלא היה בתסריט של הבמאים בוושינגטון. משהו שיטרוף את הקלפים וימנע את מימוש ההסכמים האלה. אבל בינינו? הסיכוי שזה יקרה שווה לסיכוי שהפרשנים באולפנים יודו שהם לא מבינים כלום.