אשליית פירוק חיזבאללה – למה במזרח התיכון לא מוסרים רובים? דעה!
כל מי שמפזר בשנים האחרונות הבטחות על "פירוק חיזבאללה מנשקו" באמצעים דיפלומטיים, הסדרים בינלאומיים או מהלכים "עדינים", לוקה באחת משתיים – או שהוא מנותק לחלוטין מהמציאות, או שהוא פשוט משקר לציבור במצח נחושה. זה לא יקרה בדרכים קונבנציונליות, מסיבה מבנית עמוקה שקשורה לחוקי הג'ונגל של המזרח התיכון.
במרחב שבו אנו חיים, המשוואה היא אכזרית ופשוטה, מי שלא מחזיק בנשק, מי שלא מאיים ומי שלא מסוגל לתקוף – נמחק. ההיסטוריה האזורית מדממת מהדוגמאות האלו, תשאלו את העלווים בסוריה שהבינו מהר מאוד מה מחיר חוסר האונים, או את היזידים בעיראק שעברו טבח המוני פשוט כי לא היה להם כוח מגן. בלבנון, העדה השיעית רואה בנשק של חיזבאללה לא רק כלי פוליטי, אלא תעודת ביטוח קיומית נגד היטמעות או השמדה. לכן, הרעיון שהם יוותרו עליו מרצון הוא פנטזיה מערבית חסרת אחיזה.
אם כן, כיצד בכל זאת ניתן לפרק את הארגון הזה מנשקו? המציאות מותירה רק שתי דרכים ריאליות, ואחת מהן אסור שתקרה במשמרת שלנו,
הדרך הראשונה היא שישראל תעשה זאת בעצמה – וזהו תרחיש שאסור להסכים לו. מדינת ישראל אינה יכולה, ואינה צריכה, לשלם את מחיר הדמים של ניקוי אורוות לבנוני פנימי על חשבון חייהם של לוחמינו. המשימה של צה"ל היא להגן על גבולות המדינה ולהרתיע את האויב, לא להקריב דור שלם של חיילים כדי לעשות סדר פוליטי בביירות.
הדרך השנייה, והיחידה שתוביל לתוצאה אמיתית, עוברת דרך פנים-לבנון. המפתח לפירוק חיזבאללה טמון בשני אפיקים מרכזיים: הראשונה היא "סגירת החשבונות" ההיסטורית והמדממת של הגורמים הסורים, שזוכרים היטב את מעשי הטבח של חיזבאללה על אדמתם, מול השיעים בלבנון. השנייה היא הבשלה של מלחמת אזרחים פנימית, שבה הכוחות הלבנוניים הנוצרים, הסונים והדרוזים יבינו שאין להם ברירה אלא להילחם על חייהם, תוך קבלת סיוע שקט, עקיף וחכם ממדינת ישראל.
מחוץ לתרחישים האלו, כל דיבור על פירוק חיזבאללה מנשקו הוא דיבור סרק. הגיע המזמן להביט למציאות בעיניים, הארגון הזה לא יתפרק בנחמדות. הוא יתפרק רק כשהפנים-לבנוני והאזורי יבערו בעוצמה כזו, שלא תותיר לו ברירה.
קרדיט: המשקיע ששוקע בטלגרם