עליונות אווירית? ישראל במאמץ למנוע הגעת טילי א”א ארוכי טווח לחיל האוויר המצרי

את נושא העליונות האווירית של ישראל בשמי המזרח התיכון, כפי שהופגן במלחמה עם איראן , כבר נדון באתר נציב נט בעבר. אך מתברר כי המאמצים המצריים ממשיכים במלוא המרץ ומנגד גם ישראל פועלת לסיכול העיסקה.

החששות הישראליים גוברים מדי יום בנוגע ליכולות הגדלות של הצבא המצרי לגוון את מקורות החימוש שלו ביבשה, בים ובאוויר. על פי מקורות צבאיים יודעי דבר, ישראל ניסתה בשנים האחרונות לסכל את עסקת מטוס הקרב היורופייטר טייפון שקהיר מבקשת להשיג ממדינות אירופה, במיוחד לאור האפשרות שהוא יצוייד בטילי אוויר-אוויר ארוכי טווח מדגם “מטאור”.

למרות שהעסקה לא נתקלה עד כה בהתנגדות פוליטית משמעותית, לא סביר שהיא תכלול את חבילת החימוש המלאה, ובמיוחד את טיל המטאור, שישראל רואה בו איום ישיר על עליונותה האוויריות. מקורות ביטחוניים ציינו כי חששותיה העיקריים של ישראל מתמקדים מהאפשרות שמטוסי קרב מצרים המצוידים בטיל זה יכנסו לעימות אפשרי עם מטוסי F-16, F-15 ואפילו מטוסי חמקן F-35 ישראליים. דבר זה יחשוף את האחרונים לאיום ישיר ויפגע במה שישראל מכנה “עליונותה האיכותית”.

קרדיט: רשתות חברתיות

המטאור הוא אחד מטילי האוויר-אוויר המתקדמים ביותר באירופה. הוא כולל מנוע סילון, המעניק לו מהירות העולה על מאך 4, ויכולת תמרון גבוהה ויכולת לפגוע במטרות רחוקות ומהירות, כולל מטוסי חמקן, מטוסי קרב בעלי ביצועים גבוהים, מטוסי התרעה מוקדמת וטילי שיוט. האיום הגלום בטיל זה טמון גם ב”אזור אי-המילוט”, שהוא גדול פי שלושה עד ארבעה מזה של מקביליו הסיניים והרוסיים.

בהסבר ממדי הדאגה הישראלית הזו, משקיפים צבאיים סבורים שתהליך הפיתוח וההתחמשות של הצבא המצרי עבר שלושה שלבים עיקריים: הראשון תחת הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, כאשר הייתה הסתמכות מוחלטת על נשק סובייטי; השלב השני לאחר הסכם השלום, כאשר עברה ההסתמכות לנשק אמריקאי; ולבסוף, השלב הנוכחי, שהושק על ידי ההנהגה הפוליטית המצרית, המבוסס על גיוון מקורות הנשק כדי להבטיח עצמאות אסטרטגית.

מומחים אלה סבורים כי סירובה של ארה”ב לספק למצרים מטוסי קרב מדגם F-15 ו-F-35, בתואנה של שמירה על עליונות ישראלית, היה מניע מרכזי מאחורי מעברה של מצרים לאירופה כדי לרכוש מטוסי קרב מדגם טייפון וטיל מטאור. הם טוענים כי טיל זה יעניק לחיל האוויר המצרי את היכולת לתקוף אתרים עמוק בתוך שטח ישראל, תוך שיגור ממיקומים בתוך שטח מצרים, מבלי לחדור למרחב האווירי של האויב.

מומחים מוסיפים כי המטאור מסוגל להתגבר על שיבושי מכ”ם ולתקוף מטרות חמקניות, כמו גם ליירט כטב”מים וטילי שיוט, ובכך לשפר את יכולות ההרתעה של חיל האוויר המצרי. עם טווח של עד 200 קילומטרים, מטוסים מצריים יכולים לבצע תקיפות ארוכות טווח מבלי לצאת מהמרחב האווירי הלאומי.

קרדיט: רשתות חברתיות

משקיפים צופים שמצרים תמצא תמיכה אירופאית עקיפה לעסקה זו, במיוחד לאור הירידה באהדה האירופית לישראל בעקבות מלחמת עזה. אם העסקה תיכשל, למצרים עדיין יש חלופות, במיוחד מרוסיה וסין, המחזיקות בטילי אוויר-אוויר ארוכי טווח דומים.

משקיפים מציינים גם כי למצרים כבר יש 54 מטוסי קרב מדגם רפאל מתוצרת צרפת, המסוגלים לשאת טילי מטאור ללא צורך במטוסי טייפון, מה שנותן לקהיר מרחב תמרון נוסף אם העסקה תימצא תחת לחץ פוליטי.

המהלכים האחרונים של מצרים משקפים מדיניות ארוכת שנים של גיוון מקורות הנשק שלה, שתורגמו לעסקאות נשק בקנה מידה גדול עם צרפת (רפאל, נושאות מסוקים מדגם מיסטרל), איטליה (פריגטות), גרמניה (צוללות ופריגטות), רוסיה (מיג-29 ואנטיי-2500 S-300VM), סין ודרום קוריאה. משקיפים סבורים כי הוספת טיל המטאור למאגר החימוש המצרי תייצג שינוי איכותי במאזן הכוחות האזורי, בתקופה שבה ישראל מבקשת למנוע הישנות של הפתעת אוקטובר 1973, כאשר ההגנה האווירית המצרית הצליחה לכפות משוואת הרתעה שמטוסים ישראליים לא הצליחו לשבור. (קרדיט: ערביכ דפנס)

מטוס קרב יורופייטר טייפון של חיל האוויר הגרמני וטיל אוויר-אוויר מדגם מטאור:

קרדיט לתמונות: MBDA