ארצות הברית, איראן וישראל הגדולה. דעה

כפי שאמרתי בזמן האחרון, כולל אתמול ברדיו גלי ישראל; הסיכוי שארה”ב תצטרף הוא 50%. מצד אחד – טראמפ רוצה ליוקרתו האישית מדינה לכפכף וישראל טיהרה לו את העבודה, מצד שני – מלחמה זו ממלכת אי הוודאות. על הרוסים אמרו ערב הפלישה לאוקראינה שהם יגמרו אותה תוך יומיים, ארה”ב מצולקת מהתערבות במזרח התיכון.

ועכשיו סדר בדברים:

1. צבא ארה”ב הוא החזק בעולם אך עם המשימות הרחבות בעולם. הוא צריך להגן על טאיוואן, על מדינות ערב במפרץ הפרסי, על אירופה ולא סתם טראמפ צועק על אירופה: עוד כסף לנאט”ו. צבא ארה”ב לא אין סופי והחות’ים הראו שגם עם המון מפציצים, כשיש שליטה גיאוגרפית צפופה האתגר קשה.

כשמתארים “ארה”ב צריכה רק להפציץ את פורדו וזהו”. לא, זה לא זהו מבחינתה ולא מבחינת העולם וסך הקשב הצבאי הנתון שלה. וטראמפ פועל טוב: נותן לישראל לכפכף, אבל מוציא את העולם מהמשוואה עם סיכוי למו”מ תחת אש.

מהו הסדר העולמי הנתון? מאסיה עד למזרח התיכון.

זירת המזרח התיכון: לא סתם ארצות ערב, פקיסטן וטורקיה מבוהלים. ישראל לא חולקת גבול עם איראן, אך טורקיה ופקיסטן חולקות גבול יבשתי, ערב הסעודית חולקת גבול ימי ובעוד מלחמת איראן-ישראל היא אווירית ושם איראן נחותה – יבשתית ולטווחים קצרים היא אותו דבר, הכאוס שהיא יכולה לעורר מהתפרקות ומרד מיעוטים על הראש של פקיסטן וטורקיה או עצירת המפרץ הפרסי למעבר נפט עדיין קיים.

זירת אסיה מול סין: טאיוואן, דרום קוריאה ויפן – צבא ארה”ב מושקע בזירה האיראנית המשמעות היא חולשה בזירה ההודו-פסיפית מול סין. אנחנו בעידן מלחמת מעצמות וסין יכולה להגיד: “לקחתם לנו את איראן כספקית נפט, ניקח לכם את טאיוואן והשבבים או נגיד לצפון קוריאה לעשות את העבודה שלה כפרוקסי”.

ברמה האיראנית עצמה: כשטראמפ נותן הזדמנות למו”מ תחת אש, הוא יוצר קרע בהנהגה והציבור האיראני. המינימום שאמריקה רוצה, לא קרוב למקסימום שמשמרות המהפכה יכולים לתת. הוא מכשיר את דעת הקהל האמריקנית בדרך, נותן לישראל לכפכף, העולם לא אחראי ישיר וכולם מרוויחים חוץ מאיראן.

2. ישראל: מעשי וגלובלי.

מעשי: האתגר הוא מתקן פורדו. המפתח של ישראל הוא היצירתיות. מי שפיתח שליטה אווירית – יכול לפתח מכה אווירית מדויקת, יכול לייצר שליטה קרקעית מוגבלת וזמנית. מי שיכול להכניס סוכני מוסד לטהרן יכול להיכנס לפורדו. תהיו יצירתיים, תדרשו יצירתיות, זה יקרה.

גלובלי: אין דבר יותר מופלא מכך שישראל תגמור את פרויקט הגרעין האיראני לבד. אם אמריקה תסתבך במלחמה גלובלית בשם ישראל זה יהיה אסון עבורנו. אם זה יהיה מוצלח, יקחו לנו את הקרדיט. אחת ממטרות המלחמה הלא כתובות הוא לעלות בליגת העמים כדי שאחרי טראמפ, ישראל תביט בעיניים של נשיא ארה”ב כמו קנדה, צרפת, בריטניה – מדינה שעומדת בזכות עצמה מבחינת דעת קהל ומבחינה מעשית. לסיים את הפרק שבין 67′ עד 2023 שישראל היא מדינת פרוקסי וחסות.

אנחנו יוצרים סדר עולמי חדש. אחריו – הבדלנים יבינו שבלי ישראל כל האינטרסים של אמריקה במזרח התיכון לא שווים, הפרוגרסיבים יבינו שאנחנו שולטים צבאית. זה שינוי תודעתי – מישראל הקטנה, המשונררת, הסיוע, המסכנה: לישראל המעצמה. מי שמעצבן אותנו נכפכף אותו, מי שיפקיר אותנו נעבוד עם אחרים. יש עכשיו פקידים סינים שבוכים על כסף שנשרף להם. ישראל סך הכל צריכה קול וטו מסכן פעם בשנה במועצת הביטחון של האו”ם ושלא יפריעו לה. מדינות שלא ימכרו לנו נשק, נתחרה בהם ונגמור אותן.

לכן אני ממליץ לא לתלות תקווה באמריקאים. לא ממקום קלאסי של “האמריקאים”. ישראל יכולה להתמודד לבד. אם לא, בדרך עקיפה להשתמש באמריקאים. אם טראמפ רוצה להצטרף, זה צריך להיות אחרי הכשרת דעת הקהל האמריקאית.

מאמריקה ישראל צריכה רק שקט מדיני ולהיות לקוחה של נשק. וזה טראמפ נותן באהבה, בכיף שלו ועל זה נשיא אמריקאי נמדד ביחסו לישראל. לא לפי DONT ולא לפי “וי לאב יזראל”. תנו לנו נשק ואת הוטו המסכן.

אל תאמינו באולפנים והבכירים. הם בתודעת ישראל הקטנה. אנחנו דור הניצחון – ואנחנו בונים את ישראל הגדולה. אנחנו רק שבוע לתוך המלחמה ובעוד איראן עוסקת ברצח אזרחים וזיקוקי טילים כמו ארגון טרור, ישראל מפרקת את מערכת העצבים של המשטר.

ימים ושבועות מורכבים לפנינו – אך עידן ישראל הקטנה נגמר. האולפנים בתודעת “הדוד מאמריקה”, המציאות היא שישראל היא מעצמה אזורית שיודעת לכפות מציאות ברמה צבאית. קם דור הניצחון.

קרדיט: ערוץ הטלגרם טופז רם     קרדיט לתמונות: ערוץ הטלגרם היוצרים AI