מדוע טראמפ “הוציא” את ישראל מסיורו במזרח התיכון? אינדיקציה פומבית ראשונה לשינוי מדיניות אמריקאית כלפי ישראל?

באחת האירוניות הבולטות ביותר ביחסי ארה”ב-ישראל בתקופת נשיאותו של הנשיא דונלד טראמפ, האחרון החליט לא לבקר בישראל במהלך סיורו במזרח התיכון, והעדיף במקום זאת לבקר במדינות המפרץ ובמרכזי הכוח החדשים של האזור.

למרות שהמהלך נראה כ”קור דיפלומטי” או אפילו כזלזול מכוון בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ניתוח מעמיק יותר, כפי שמסביר מומחה לביטחון לאומי, האמריקאי אילן ברמן, חושף שילוב מורכב של חישובים אסטרטגיים, מסרים פוליטיים ושינויים משמעותיים במבנה הבריתות האזוריות.

לדברי ברמן, החזון האמריקאי הנוכחי מבוסס על השגת פריצת דרך אסטרטגית בתהליך הנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל, מבלי לקשר זאת ישירות להתקדמות אמיתית במסלול הפלסטיני. 

הוא מציין כי לפני 7 באוקטובר 2023, ההימור היה על חתימה קרובה של הסכם סעודי-ישראלי, אך הוא היה כמעט נטול כל תוכן הקשור לסוגיה הפלסטינית.

אך לאחר מתקפת חמאס ופעולותיה הצבאיות של ישראל בעזה, ריאד החלה לנקוט עמדה אסרטיבית יותר, וקישרה כל הסכם להתחייבות ישראלית ברורה להקמת מדינה פלסטינית. ההסכם הפך להיות קשה יותר ויותר להשגה תחת ממשלה ישראלית המתוארת כ”קיצונית” וציבור ישראלי המתנגד יותר ויותר לפתרון שתי המדינות.

ייתכן שהחלטתו של טראמפ לא לבקר בישראל אינה רק צירוף מקרים דיפלומטי. לישראל, כפי שמסביר ברמן, אלא יש פוטנציאל מעשי מועט למצות הישג מביקור כזה כיום, בעוד שהנושאים החמים שמעסיקים את וושינגטון – מנורמליזציה דרך איראן ועד תימן – ממוקמים גיאוגרפית ופוליטית במקומות אחרים.

ישנה הערכה רדיקלית עוד יותר, שההתעלמות לכאורה של ארה”ב מישראל בסיורו הנוכחי של טראמפ ,  מצטלבת עם סימנים עמוקים יותר לירידה בתיאום האסטרטגי בין וושינגטון לתל אביב. החל מהמחלוקת סביב סוגיית הגרעין האיראני, שבה טראמפ מעדיף חזרה למשא ומתן, בעוד שנתניהו מתלהב מהאופציה הצבאית, דרך הסכם הפסקת האש של ארה”ב עם החות’ים בתימן, שהכעיס את ישראל בשל מה שנתפס כניתוק מהאינטרסים הביטחוניים שלה, וכלה בהגעה להסכם של ממשל טראמפ לשחרור עידן אסכנדר, בן הערובה האמריקאי שהוחזק על ידי חמאס.

כאן, אומר ברמן, “הביטחון האמריקאי והישראלי החלו להיפרד למעשה בנושאים מסוימים”, מה שמהווה תקדים מדאיג בהיסטוריה של השותפות בין שני הצדדים.

מתוך ישראל, ברמן משדר אווירה של בלבול וחוסר ודאות: המטרות בעזה אינן ברורות, בני הערובה עדיין בשבי, והתוכנית הצבאית החדשה מתישה כלכלית ופסיכולוגית עבור המדינה, עם גיוס נרחב של כוחות מילואים.

התשה ממושכת, פילוגים פנימיים וירידה בתמיכה הבינלאומית הם כולם גורמים, מונה ברמן, אשר, לדעתו, מחלישים את יכולתה של ישראל לכפות את תנאיה בכל משא ומתן, בין אם עם הפלסטינים ובין עם גורמים ערביים אחרים.

למרות כל האמור לעיל, ברמן מציין כי יסודות הברית בין ארה”ב לישראל נותרו חזקים, שכן הם חולקים אינטרסים ביטחוניים וערכים פוליטיים. אבל זה לא שולל את העובדה שיש “אזור אפור” שהולך ומתרחב מיום ליום, ומשקף פער גובר במדיניות ובטקטיקות.

בעוד וושינגטון משנה את סדרי העדיפויות שלה במזרח התיכון ותל אביב מחפשת אסטרטגיות יציאה מהמשבר הביטחוני והפוליטי שלה, היחסים בין שתי המדינות נותרים תחת ביקורת גלויה, למרות נקודות המפתח האסטרטגיות. החלטתו של טראמפ לעקוף את ישראל בביקור זה עשויה להיות האינדיקציה הפומבית הראשונה לשינוי עמוק יותר שעדיין מתרחש.

קרדיט: אלחורה    קרדיט לתמונות: אלחורה