תמונת מצב – 30 מאי – ד”ר דורון מצא
תמונת מצב – 30 מאי :
1. ישראל אוחזת במרבית פילדלפי, וסוגרת למעשה את האוטוסטרדה המצרית- פלסטינית.
2. אלה הן חדשות טובות ונראה כי המבצע ברפיח מתקדם בקצב הנכון בייחוד בראי האתגרים שהיו סביבו.
3. ישראל הרגילה את הסביבה הקרובה והרחוקה למבצע ברפיח. עד עתה – אין תקלות משמעותיות שמעוררות לחצים משמעותיים להפסקת הלחימה חרף הביקורת הבינלאומית שעודנה בעינה.
4. גם אם כך, רפיח לא מסיימת את המלחמה ברצועה ולא בטוח שתשיב עוד חטופים הביתה. כדי לייבש את הרצועה וליצור בה מציאות אחרת יידרש זמן רב. ראש המל”ל התייחס לכך אתמול על בסיס הנחות ותוכניות המלחמה הראשוניות של צה”ל ששרטטו שנת לחימה ארוכה ומתמשכת.
5. מימד הזמן ימשיך להיות אם כן קריטי ומשמעותי. לכאורה ישראל פועלת בתוך פארדוקס שלפיו היא מצד אחד נדרשת לזמן רב לצורך מימוש תכליותיה ומצד שני הזמן הוא גורם שמכלה לא רק את מחבלי חמא”ס אלא גם נכסים ישראליים שונים (מדיניים, כלכליים וכו’).
6. שאלת השאלות היא, מה יגיע קודם מבחינת הזמן: השבירה של חמא”ס או אבדן הנכסים הישראליים, כאשר ברקע עומד ניצב ותלוי האתגר המשמעותי ביותר שניצב לפתחה של ישראל: חיזבאללה ולבנון.
7. ישראל מעדיפה הסדרה וברור גם מדוע. לחימה בצפון תהא סיפור שונה לחלוטין ממה שידעה ישראל בשמונת החודשים האחרונים. האיומים של גלנט הם תעלול נחמד (וחוזר על עצמו) אבל כדי להכריע את הצפון (מה שלא עשינו עדיין בדרום) יידרש הרבה יותר בכיוון של תמרון קרקעי משמעותי ולא עוד תמרון אווירי מרחוק נוסח מלחמת לבנון השנייה.
8. הרושם הוא כי שני הצדדים צועדים לקראת העימות. בירושלים רוצים להשיב את הביטחון ונתונים תחת ביקורת ציבורית נוקבת בעניין פינוי 60,000 האזרחים מבתיהם ואילו בבירות רוצים ‘מבול’ משלהם ולומר את המילה האחרונה במלחמה הרב אזורית, מילה שטרם נאמרה מבחינתם. סיום המבצע ברפיח בעוד כחודש יאיץ את המערכת בין אם להסדרה ובין אם לעימות רחב.
9. בינתיים, הופכת זירת יהודה ושומרון לפעילה מתמיד. פיגוע קשה אתמול ויריות לעבר היישוב בת חפר. אי אפשר להכחיש את מה שמתחולל בגזרה הזו: מדובר באינתיפאדה פלסטינית לכל דבר ועניין שדילגה מעל לשלב העממי שלה והגיעה חיש מהר לשלב הטרוריסטי הקשה שלה. הרשות הפלסטינית עדיין מחוץ לאירוע בתקווה כי תוכל לקטוף את הפירות המדיניים של האירוע האלים ביהודה ושומרון וברצועת עזה כאחד.
10. ובחזית הפנימית, המערכת הפוליטית רוחשת כאילו אין מלחמה. יהודים תמיד סיגלו לעצמם תרבות פוליטית של חיים במקביל וזה מה שקורה עכשיו: מצד אחד מלחמת קיום ומצד שני מלחמת כוח פוליטית. יאיר גולן הפך ליור העבודה, השלישייה הלא-קשורה (סער, ליברמן, לפיד..) נפגשים לצילום, איזנקוט מחפש נתיב מילוט מהממשלה וגנץ תקוע בתוך ועם החלטת או הודעת אולטימטום לא חכמה במיוחד כאשר ברקע עומדים אלה שרוצים לקפוץ לבריכה מחדש או לראשונה (בנט, כהן וכו’).
11. אז ככה: המשחק הפוליטי המשמעותי יהיה בימין ולא בשמאל. רוח מחאת קפלן תיטמע אצל הסגן לשעבר “רואה התהליכים” המדומיינים שיאסוף לתוכו את רוח קפלן וברסלר. אבל, המשחק האמיתי פוסט ה 7 אוקטובר יתנהל בתוך המחנה הימני לאומי שיגדיר את דמותה של הממשלה הבאה ועל כך המאבק בין נתניהו (שאפילו לפי סקרי הערוצים שאינם אוהדיו מסתמן כסוס דוהר ואפילו מנצח) לבין מאתגריו.
12. שאלת השאלות היא, עד כמה במאבק הפנימי בתוך הימין הלאומי יעשה הניסיון הרע שכבר נעשה בבחירות 2021 להכריע אותו דרך פריצת קווי היסוד והמוסכמות של הפוליטיקה הישראלית (למשל, באמצעות גיוס מפלגות ערביות לשעבר), או שהפוליטיקה הישראלית תפנים את רוח אירועי ה-7 אוקטובר ותדע להפנים את עניינו של הציבור פחות במחלוקות ויותר בכיוון של קואליצייה לאומית-ציונית רחבה שהיא הבסיס לתהליכי השיקום שתידרש ישראל לעבור בשנים הקרובות.
קרדיט: יוסי אליעזר – 301 העולם הערבי בטלגרם קרדיט לתמונות : קודס פרס