הקרב האמיתי שמנהלות מדינות ערב הוא נגד איראן והשפעתה הזוחלת על המדינות הסוניות. דעה

שימו בצד כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על עזה – הסיפור יותר גדול. האמת על עזה קשה לעיכול, אבל אתמול היא נחשפה בכווית. הנה הסיפור האמיתי על עזה והמזרח התיכון, מהפרספקטיבה הערבית המתונה: הקרב האמיתי שמנהלות מדינות ערב הוא נגד איראן וההשפעה הזוחלת שלה במדינות ערב הסוניות, באמצעות ציר ההתנגדות.

ציר ההתנגדות הוא כוח שיעי, במסגרתו מובילה איראן השיעית מיליציות ערביות שיעיות שטובחות בסונים בעולם הערבי, מערערות משטרים והופכות מדינות סוניות לשיעיות. חמאס הוא הארגון הסוני הראשון והיחיד שחבר לציר ההתנגדות של איראן, קיבל סיוע מאיראן, הילל בגלוי את איראן, וגם יצא כנגד המשטר הסוני במצרים. מבחינת הסונים, זה הדבר הכי מטריד ומפחיד, שנותן לאיראן לגיטימציה בתוך המרחב הסוני ובתוך הבתים שלהם. מכל בחינה גיאו-פוליטית, עזה הפכה למוצב קדמי של איראן, גיס חמישי בתוך העולם הערבי- סוני. לא משנה מה הם אומרים כלפי חוץ, רוב ראשי מדינות ערב רוצים לראות את החמאס נעלם ולמחוק את ההשפעה האיראנית במרחב הסוני (אפילו דאעש תוקפים את החמאס בגלל הנושא הזה).

קרדיט: כריסטינה

אבל עכשיו, כשמתחילים לדבר על היום שאחרי, נובט רעיון שאפילו יותר מפחיד חלק גדול מהאליטות הליברליות במדינות ערב: בחירות בעזה. לאנשים שמגיעים מדמוקרטיות, אינטואיטיבי לחשוב שזה הפתרון: נשחרר את העם משלטון החמאס, העם יצביע, יבחר ממשלה, ואז הכל יהיה בסדר. אבל אתמול, נפל דבר בכווית. האמיר של כוויית פיזר את הפרלמנט הכוויתי (שנבחר בבחירות דמוקרטיות) בגלל החדירה המוגברת של איראן והאחים המוסלמים לתוך הפרלמנט – באמצעות רדיקליזציה של הציבור שהגיעה לידי ביטוי בבחירות.

בנאום תקיף, הוא הודיע שלא יתן לכווית ללכת קיבינימט ולהפוך להיות איראן ב’ בחסות הדמוקרטיה, ושלח את הפרלמנט הביתה. מאותו רגע, הסכר נפרץ: ביממה האחרונה רבים מהאינטלקטואלים בעולם הערבי שמזוהים עם מתינות, סובלנות, ערכים ליברליים וחתירה לשלום, אומרים בבירור: דמוקרטיה זה לא בשבילנו. לא בשביל הערבים, לא היום. דמוקרטיה לא מתאימה לתרבות השבטית שלנו, לדת שלנו, אצלנו היא הופכת לשער דרכו הקיצוניות של איראן והאחים המוסלמים משתלטת על המדינות שלנו.

קרדיט: רשתות חברתיות

האינטלקטואלים ממדינות המפרץ רואים את מה שקורה באוניברסיטאות האמריקאיות – ונחרדים מהחדירה לשם של מסרים איראניים וקטארים שמצליחים להסית ולהתסיס אפילו ציבור נוצרי במדינות המערב, באמצעות הדמוקרטיה. הם אומרים “לא, תודה”, ואומרים בפה מלא למערב: “הפנטזיות שלכם לגבי בחירות בעזה שיפתרו את הבעיה מלחיצות אותנו, כי אתם לא בעניינים. בחירות בעזה יובילו להשתלטות איראנית ולבחירת חמאס בבחירות דמוקרטיות שיתנו לו חותמת כשרות בעיני המערב, וזה מקרב את ההשתלטות האיראנית לבתים שלנו”.

מה הפתרון? אם תשאלו את דעתם של רבים ממובילי הדעה בעולם המוסלמי שמזוהים עם ערכים ליברליים, הפתרון הוא האמיר של כווית. מלך סעודיה. מלך מרוקו. מונרכיה. כמו במבנה השבטי: שליט חזק שאחראי על היציבות והשגשוג וסמכותו ללא עוררין. פעם הם אמרו את זה רק בערבית, אחרי פיזור הפרלמנט של כווית הם אומרים את זה באנגלית, בפה מלא.

99% מהישראלים לא מודעים לחלוטין לשום דבר מהדברים האלה. אנחנו לא באמת מחוברים למזרח התיכון, לא באמת מבינים את ההבדלים והיריבויות בין שיעים לסונים, בין מדינות ערב לבין עצמן, בין הזרמים הפוליטיים השונים בעולם הערבי.

קרדיט: תום ווגנר מקבוצת נציב      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות