לא אהבת חינם ולא חיבת ציון: ברקע פתיחת מסעדת “7 באוקטובר” בירדן

אתמול עלו ידיעות בעיתונות הירדנית על פתיחה מסעדה חדשה בירדן. לכאורה פתיחת מסעדה, בה תמצאו שווארמה, עוף ופיצה, לא אמורה להיות אירוע חדשותי, האירוע הלא נוצץ הפך לידיעה חדשותית לא בזכות איכות השווארמה, אלא בגלל השם שבעלי המסעדה בחרו למסעדה: “7 באוקטובר”, שנועד להלל את היום בו פלשו ארגוני הטרור הפלסטינים לישובים ישראלים וביצעו את הטבח של השבת השחורה.

בירדן שכנתנו הלא חביבה, שם כזה בהחלט יכול להפוך למקדם מכירות, והעיתונות הירדנית מספרת שהשם שנבחר למסעדה, זוכה לתגובות חיוביות בחברה הירדנית, וכמובן הרשת רוחשת ורוגשת עם שלל הודעות של תמיכה והערכה מתובלות בעידוד טרור מצד אחד, ושנאת ישראל מצד שני.

אם תרצו להזמין משלוח מנה, או סתם לברך את החלאות בברכות נמרצות בסגנון מזרח תיכוני, תוכלו לקבל את מספר הטלפון של המסעדה, בסוף סרטון תשבחות קצר שעלה בחשבון הטוויטר של ח’בארני (خبرني = Khaberni = “ספר לי”) השייך לאתר החדשות הירדני הפופולרי ושאפשר לומר עליו שהוא מאוד לא אוהד את ישראל.

כמה “נחמד” לראות בכל פעם מחדש, את גילויי שנאת ישראל היוצאים מהרחוב, מהפרלמנט, ומהמשלה במדינה החתומה איתנו על הסכם שלום, שלא מתים מצמא בזכות מים מישראל (במחיר זול, מאוד זול) ולא יושבים בבתים חשוכים וקרים ועם תעשייה מושבתת, בזכות גז טבעי מישראל (בזול כבר אמרנו?).

מסעדת השנאה לישראל שעושה כותרות, נפתחה בעיר מזאר הדרומית (المزار الجنوبي = Mazar Al-Janubi) או בקיצור מזאר, שנמצאת במחוז כרכ, מעט דרומית לעיר כרכ, בירת המחוז. אציין שמשמעות המילה מזאר היא מבנה שבונים על ציון קבר או גם על מקום שבו היה מתגורר נביא או קדוש, או מקום בו הוא היה מתפלל או אפילו סתם עבר בו לרגע, והמאמינים נוהגים להגיע למאזר לבקר, להתפלל ולבקש בקשות.

אספר לכם שכבר עשרות שנים מאזר מנסה למשוך תיירים שמגיעים לבקר בכרכ, ושעוד לפני פתיחת משעד השנאה, כבר הייתה מפורסמת בירדן לא בזכות השווארמה, אלא בזכות מוזיאון האסלאם הוותיק בירדן, ובזכות קברי שלושה מהצחאבה (בני הלוויה של מוחמד) שנהרגו בקרב מוטה (غزوة مؤتة = Battle of Mu’tah) שנערך בעיר מוטה שנמצאת מצפון למזאר, בדרך לכרכ, ובהם קברו של ג’עפר בן אבי טאלב (אחיו של האימאם עלי בן אבי טאלב).

ואם הזכרנו את כרכ, אספר לכם שכרכ מפורסמת בירדן בזכות ג’מיד קראקי (الجميد الكركي = Jameed Al-Karaki) הנחשב לג’מיד הטוב בירדן.

ג’מיד זה גבינה קשה מיוגורט מבושל ומיובש, העשוי מחלב עיזים או חלב כבשים, ומשמש למאכלים שונים כגון מנסף – המאכל הלאומי של ירדן, קובה בלבנייה (קובה שקציצות הבשר מבושלות עם יוגורט) ממולאים כמו קוסה מחשי, פאי כרכי (الفطيرة الكركية) ועוד, וכמובן כמקובל, הג’מיד המפורסם של כראכ, מיוצר מחלב כבשים שנחלבות רק באביב, כשיש יותר חלב, ונאמר שבכרכ החלב גם עשיר ואיכותי יותר.

במחוז כרכ יש כותרות אוהדות למחבלים ומלאות שנאת ישראל, לא רק בגלל מסעדת השנאה חדשה במזאר שקיבלה סיקור עיתונאי אוהב. בכרכ השכנה, עשה כותרות תינוק שנולד לא מזמן, שהוריו העניקו לו את השם “מוחמד דף”. ממש מחוז מלא אהבת אדם, שלא באמת מעורר חשק לבקר בו ולזכות בהכנסת אורחים של תושבי המחוז הלא חביבים…

אציין שכַּרַכּ (الكرك = Karak) הנמצאת מזרחית ללשון של ים המלח, ידועה לנו מתקופת המקרא בשם קיר מואב, שהייתה בירת ממלכת מואב. ואזכיר שהעיר מוכרת בעיקר בזכות מצודת כרכ (מבצר צלבני, שנבנה על יסודות מבצר מתקופת ממלכת מואב), ובזכות הפסל של צלאח א-דין (שכבש את הטירה לאחר מספר סבבים של מצור) ושמינה את אחיו, אל-עאדל סייף א-דין (العادل سيف الدين) למושל כרכ, וגם במוזיאון הארכיאולוגיה הסמוך לטירה, ולא רחוק מהעיר מראים לתיירים את מערת לוט. וכמנהג השכונה, גם בכרכ יש קברי נביאים ודמויות היסטוריות, ובהם מזאר – ציוני קבר של נח ושל יהושוע בן נון, וגם כרכ מוכרת לתיירים סיור בקברי הצחאבה, ומנכסת אותם לתחומה.

ואם כבר מדברים על כרכ, אזכיר לסיום, שסוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20, חיו בכרכ מספר מועט של יהודים, עד שהמשפחה האחרונה עזבה בתחילת שנות ה 30 של המאה הקודמת.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות