אז מה היה לנו היום, במצעדי הראווה באיראן?

יום הצבא של צבא איראן, חל היום, יום שני ה 18 לחודש.

אז מה היה לנו היום, במצעדי הראווה באיראן?

בהמשך לנאמר בפוסט מאתמול, על איראן של מצעדים ונאומים, אז שוב התקיימו מצעדים צבאיים.
למעשה זה היה יום חג למשטר, שחזרו לצעוד ולנאום, לאיים ולעשות שרירים, לאחר שנתיים הפסקה כפויה בביצוע המצעדים, בעקבות מגפת הקורונה שעשתה שמות באיראן (ועודנה עושה).

המצעד המרכזי, שאליו כוונו רוב זרקורי התקשורת, וממנו הביאו תמונות וסרטונים בכל העולם, היה בטהראן, ונכחו בו נשיא איראן: אבראהים ראיסי, נציג המנהיג העליון בצבא: עבאס מוחמד חסאני, מפקד הכוחות המזויינים: מוחמד בג’רי, מפקד משמרות המהפכה: חוסיין סלאמי, מפקד הצבא: עבדול רחים מוסאווי, סגן מפקד הצבא: מוחמד חוסיין דרדס, ועוד צדיקים נוספים.

לא רק בטהראן היה מצעד, אלא גם בערים נוספות ברחבי איראן, גדולות וקטנות, כגון תבריז, אספהאן, משהד, שיראז, אהוואז, כרמאנשאה, אורמיה, בנדר עבאס, המדאן, קזווין, ראשט, ועוד.

בכל המצעדים הוצגו ברוב רושם שורה ארוכה של כלי טייס בלתי מאוישים, כלי שייט, טילים מסוגים שונים, ושלל אמל”ח וציוד, מיטב התוצרת של התעשייה הצבאית באיראן, כולל חידושים שונים ומשונים, אבל ברשותכם, לא אתחיל לתאר לכם את תוצרי ההצגה (תרתי משמע) במצעדים, ואין לי רצון להפליג בתיאורי מל”ט זה או אחר, או כלי רכב לא מאויש, החמוש בשני מטולי RPG… אשאיר זאת למקומות אחרים.

אשאיר את הלעג למצעדי השופוני לאיראנים המשחררים חרצובות לשונם ברשתות, ושולחים חיצים מושחזים כלפי המשטר ומשמרות המהפכה, ושואלים למה בעצם צריך כל כך הרבה סוגים שונים של כלי טייס בלתי מאוישים? שרבים מהם דומים מאוד האחד לשני במראה ובתכונות, ולא מהווים חידוש או שדרוג משמעותי מקודמיהם, ואמנם כל אותם כטב”מים זולים משמעותית מאשר הכתבמ”ים האמריקאים והישראליים שמהם הועתקו אלו תוצרת התעשייה האיראנית, אבל לא מתקרבים להם באיכותם.

והיו מי ששאלו מדוע המשטר היה צריך להוציא כסף כה רב על מצעדים בכל רחבי איראן, ואמרו שהיה עדיף להעביר את הכסף הזה לטובת תשלומי קצבאות נכות לחיילים וותיקי קרבות, שאולי זכו לראות את מצעדי יום הצבא, אבל לא את תשלומי הקצבאות שהיו אמורים לקבל.

אולי מהמצעד בטהראן עלו רוב הכותרות ויצאו רוב התמונות, אבל כשלא מסתכלים מה קורה מסביב, לפעמים מפספסים דברים מעניינים, חלקם חשובים, חלקם סתם רגעים אנושיים, כמו שמחתו של אבי ילדה קטנה (שלא כל כך מבינה מה רוצים ממנה) שהפכה לגיבורת היום של המצעד באספהאן, כשאחד מהצנחנים שצנחו לרחוב בו התקיים המצעד, לקח אותה על זרועו, כשידו השנייה אוחדת במצנח בצבעי דגל איראן. (ראו את התמונה המצורפת בהודעה הבאה)

אספר לכם שלא רק תושבי טהראן זכו לראות מטסים של מטוסים ומסוקים מנסים לטוס במבנה (וחלקם קצת מזגזגים או לא שומרים על מקומם המדויק במבנה) וכמובן מצעדי משוריינים וטילים, ואיך אפשר בלי תצוגת כלי טייס בלתי מאוישים מכל הגדלים והסוגים, שלא לדבר על לוחמי קומנדו עזי נפש, שוכבים ויושבים בסירות גומי וסירות מהירות, הנישאות על גבי משאיות.

אוסיף שלא רק תושבי טהראן או אספהאן זכו לראות צנחנים איראנים עם מצנחים צבעוניים צונחים אליהם ממרום, אלא גם בערים רבות שבהן היה מצעד היו צניחות ראווה.
ובערים שונות היו טקסים מרגשים בהם נתנו קציני צבא ומשמרות המהפכה, תעודות לאמהות שהידים חדשים, וחיילים גיבורים עטורי סרט בצבעי הדגל, קיבלו עודה ממפקדים, חייכו למצלמה והרימו אל-על ילדים קטנים לתמונת מזכרת מרגשת.

ולא אסיים מבלי שאספר לכם, שכמובן נישאו נאומי רהב ואיומים, בידי נשיא איראן, פוליטיקאים וגנרלים, אני מניח שבכל מצעד (לא עברתי על כל המלל הרב שהופץ היום מפי בכירי הפוליטיקה, משמרות המהפכה והצבא.

לא אלאה אתכם במה שכן ראיתי שנאמר, וסביר להניח ששמעתם כבר במקומות אחרים, על האיומים הצפויים נגד ישראל, ועל הביקורת שיש לאיראנים על מדינות האזור שהעזו לעשות את המעשה הנורא של נרמול יחסים עם ישראל.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון