מקורות זרים – ישראל מתקדמת בפיתוח הטילים הבליסטיים שלה.

הדוברים הרשמיים משתמשים במילים אלה בכל פעם שישראל מתקדמת בפיתוח יכולתה בתחום הטילים הבליסטיים או משגרי הלוויינים.

מערכות הנעה רקטית מיועדות לשיגור מערכות גדולות כמו לוויינים, טילים בליסטיים וטילי קרקע-אוויר גדולים.

השיגור, שבוצע בשעות הבוקר המוקדמות, תוכנן מראש ובוצע לפי התכנית.  לא נמסר אם הניסוי היה מוצלח או לא, או איזו מערכת נוסתה, אך היו הערכות כי מדובר בטיל קרקע-קרקע יריחו III, טיל בליסטי בין-יבשתי, שלפי דיווחים זרים מסוגל לשאת ראש קרבי  גרעיני.

בשנת 2013 דיווחו גורמים בתקשורת הזרה כי משרד הביטחון ביצע שיגור ניסיוני של מערכת הנעה רקטית במסגרת פיתוח הטיל הבליסטי יריחו, והעריכו כי לטיל טווח של 4,000 ק”מ. מאז, עשתה ישראל מאמצים מתמשכים לשיפור המערכת, הן מבחינת הטווח והן מבחינת הדיוק, וכעת מדווחים שהמערכת מגיעה לטווח של למעלה מ-10,000 ק”מ.

יריחו III הוא הטיל הבליסטי הבין-יבשתי הישראלי הראשון (ICBM). מדובר בפיתוח של הטיל הבליסטי לטווח הקצר (SRBM) יריחו I, והטיל הבליסטי לטווח בינוני (MRBM) יריחו II. כמו כן מעריכים כי יש לו טכנולוגיה משותפת עם רכב השיגור לחלל  שביט.

על פי פרסומים זרים, אורכו של יריחו III הוא 15.5 מ’ וקוטרו 1.56 מ’, ומשקלו מוערך ב-30,000 ק”ג.

בעוד שטילי יריחו I ויריחו II הם בעלי צורה גלילית אחידה, הרי שהשלבים הראשון והשני של יריחו III נבדלים בצורה משמעותית מבחינת הקוטר. השלב הראשון והשני הם בעלי סנפירים קטנים לצורך ייצוב ויתכן שגם למטרות תמרון.

לפי הפרסומים הזרים המערכת משתמשת בהנחיה אינרציאלית, ואילו השלב האחרון עם ראש הנפץ הוא מונחה-מכ”ם. מעריכים כי ראש הנפץ אינו בעל דיוק מיוחד בהשוואה ל-ICBMs שבשימוש מעצמות העל, עם CEP מוערך ב-1,000 מ’.

הטווח של יריחו III הוא משמעותי, ומקיף את כל המזה”ת, אירופה, אפריקה, אסיה וחלקן הגדול של צפון אמריקה, דרום אמריקה וצפון אוקיאניה.

כך, יריחו III מאפשר לצה”ל לשגר ראש נפץ לעבר כמעט כל נקודה על פני כדור הארץ. במטרות בטווח קרוב יותר יחסית, מהירות הכניסה חזרה היא כזו שמעריכים כי יריחו III חסין במידה רבה כל מערכות ההגנה המבצעיות מפני טילים.

לפי פרסומים זרים ודיווחי עיתונות שונים, משקלו של ראש הנפץ של טיל זה מוערך ב-1,000 ק”ג, ומאמינים כי קיימים ראשי נפץ קונבנציונלים, ביולוגים, כימיים וגרעיניים, אם כי לא ניתן לאשר את הטווח המלא של אפשרויות ראש הנפץ בשל האופי החשאי של פיקוד הטילים של צה”ל.

לפי פרסומים זרים, יריחו III מאוחסן במתקן שיגור תת-קרקעי, אם כי מספר מקורות טוענים שיתכן שיש לו גרסה ניידת. נטען כי מתקני השיגור התת-קרקעיים הם למעשה חסינים מפני מתקפה גרעינית.

לפי מקורות זרים, למרות שיריחו III נכנס לשירות בשנת 2008, לא הוצהר כי הוא מבצעי לפני 2011. משערים כי שיגור הניסיון הראשון התקיים בינואר 2008, עם ניסוי מערכת הנעה  בפברואר לאחר מכן. דווח על שיגורים ניסויים נוספים, כולל אחד ביולי 2013.

בשנת 2011 בוצע ניסוי בגרסה משודרגת של יריחו III. שיעור ההצלחה של יריחו III הן מבחינת שיגור והן מבחינת הנחיה איננו ידוע.

לפי מקורות זרים, סביר להניח שעלויות הפיתוח הקשורות בטיל זה מנעו מצה”ל לפרוש מספר טילים דומה לזה שבסדרות הקודמות של טילי יריחו.

אם כן, ניתן לייחס את הניסוי בסוף מאי לשדרוג נוסף של ארסנל הטילים הבליסטיים הישראלי. אנחנו יכולים רק לנחש.