למילים יש כח, למילים יש השפעה.

מילה על מילים ואחריות

גם כשמדווחים על המתרחש בעזה, בעקבות תקיפת צה”ל, לאחר ירי רקטות של המחבלים, רצוי לקחת אחריות על איך אנחנו כותבים ומה אנחנו מדווחים לקוראים.

כשאני רואה אותנו הישראלים – אנשי תקשורת וגם אחרים, בערוצי התקשורת, וברשתות החברתיות,
מהדהדים את דוברי חמאס ושאר שופרות התעמולה של ארגוני הטרור, שתפקידם המוצהר, הוא הנדסת תודעה, וחוזרים על דברי התעמולה של המחבלים, ויש בינינו המגדילים לעשות, ומשתמשים בטרמינולוגיה של המחבלים, ומכנים את צה”ל “צבא הכיבוש” וקוראים לכולנו “האויב הציוני”, או סתם חוזרים כמו תוכי על דברי המחבלים, ואומרים שתקיפת צה”ל בעזה, גרמה נזקים לבית חולים, בתי מגורים או מפעל;

אני שואל את עצמי בתמיהה – מדוע אנחנו לא מוחים בתוקף?
החלאות העזתים, ממקמים את אתרי השיגור, בתי המלאכה, מחסני האמל”ח, מפקדות וכל שאר הטוב בעולם שהמחבלים האלו עושים, בתוך, מתחת, ובצמוד, לבתי חולים, כולל בית חולים לילדים, או מרכז שיקום לאנשים בעלי צרכים מיוחדים!
ואנחנו קוראים את דברי התעמולה, שעליהם חוזרים דוברים ישראליים, ואנחנו לא מוחים?!?

מדוע אנחנו לא זוכרים לציין את העובדה, שהמחבלים האלו, בכוונת מכוון, משתמשים בבתי חולים ובילדים כמגן?
אנחנו כולנו, חוזרים כהד, כאחרון שופרות התעמולה של ארגוני הטרור, את דבר דובר חמאס, כי אוי ואבוי, נשברו חלונות ופגעו רסיסים, בבית חולים או מרכז שיקום, או חלילה נפגע גם עמוד חשמל, והפעם חידוש, שוד ושבר – נפגע המפעל המייצר פפסי, וחלון מסגד נעקר.

אם כבר אנחנו – כולנו, מביאים את דברי דוברי ארגוני טרור – אולי גם נוסיף מילה משלנו?
כמו האמת הפשוטה, שהמחבלים משגרים רקטות מתוך חצרות בתי חולים, וחצרות בתי ספר, או סתם שכונות מגורים?
ואולי כדאי להזכיר שהם ממקמים מחסני אמל”ח בתוך ומתחת לבתי חולים ובתי ספר, בבתי אזרחים, וגם במפעלים?

אולי כדאי שאנחנו כולנו, לעולם כולו נזכיר, כולל לכותב הידיעה שהרגע קראנו, כי המחבלים צריכים לבוא אל עצמם בטענות ולא להגיד שישראל אשמה, כי אם הם משגרים רקטות על אזרחים ישראליים מתוך חצר בית חולים, המקום עלול להיפגע, ואם הם ממקמים מחסן רקטות מתחת בית מגורים, פיצוצי המשנה של הרקטות, עלולים לגרום לאסון, מעבר לחלון שבור או עמוד חשמל עקום…

קרדיט: אביעד, מקבוצת נציב, ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון