המתקפה על הכוחות האירנים בסוריה-מאחורי הקלעים של מבצע “בית הקלפים”
ליל התשעה במאי 2018. בטייסות חיל-האוויר המטוסים מוכנים ולוחמי צוות-האוויר מחכים לאישור אחרון ליציאה לתקיפה. סוללות מערך ההגנה האווירית פרוסות במרחבה הצפוני של מדינת ישראל ומצפות לאיומים מצדו השני של הגבול. זו לא עוד תקיפה שגרתית, זו התקיפה הגדולה ביותר אותה ביצע חיל-האוויר בסוריה משנת 1974 כנגד כוח “קודס” האיראני.
צילום: ניר בן-יוסף | עיצוב גרפי: רון תמיר
תוך פחות משעתיים תוקפים מטוסי חיל-האוויר למעלה משבעים מטרות בעודם מאוימים על-ידי סוללות טק”א (טילי קרקע-אוויר). אזעקות “צבע אדום” נשמעות בגבול הצפון, וסוללות “כיפת ברזל” מתמודדות עם שיגוריםרציפים. האנשים שמאחורי אותו לילה דרמטי מדברים לראשונה על המבצע שזכה לשם “בית הקלפים”.
“בלילה אתה לא מצליח להבין מה קורה כי חשוך ושוגרו לעברנו המון טילים. ראיתי כמות להבות מתקדמות לכיווני ותוך שנייה הן נעלמו”, מתאר סא”ל מ’, מפקד טייסת 107 (“אבירי הזנב הכתום”) המפעילה את מטוס ה”סופה” (F-16I). רק מספר רגעים קודם לכן המריא בדממה מבנה מטוסי “רעם” (F-15I) ראשון. המטוסים הפתיעו את כוח “קודס” בהפצצות עומק בשטח סוריה.
תיעוד מתקיפות חיל-האוויר במבצע
מיד אחר כך, התקדמה רביעייתו של סא”ל מ’ בעקבותיהם. האיראנים, שכבר הבינו מה מצפה להם, החלו לירות צרור מטחים כבד אל עבר המטוסים. “חלק מהמטוסים תמרנו באוויר וניסו להתגונן, חלקם הנמיכו גובה. הדיוק והריכוז ברגע הזה קריטיים כי אם אתה טועה אפילו בקצת אתה עלול להיפגע. זה היה לילה חריג, היינו עשרות לוחמי צוות-אוויר מהטייסת וזו הייתה הפעם הראשונה אי פעם שראינו דבר כזה”.
המתח בשיאו
כבר תקופה שבמערך ההגנה האווירית (הגנ”א) מבינים כי איום חדש עומד בחזית הצפונית. גדוד “כיפת ברזל” הצפוני שאחראי על אותה הגזרה קיים חצי שנה בלבד וכבר נדרש לקחת חלק באחד המבצעים הגדולים שידע האזור. בעקבות ההתחממות באזור קולט הגדוד סוללות חדשות והאווירה הופכת מתוחה. “תוך כדי ההיערכות אנחנו לומדים את האויב החדש וממשיכים ללמוד את יכולות המערכות שלנו”, מסביר סא”ל עמוס ג’רבי, מפקד הגדוד. “בתוך כך, אנו ממשיכים ברציפות תפקודית לפעולות הבט”ש (ביטחון שוטף). זה אתגר בפני עצמו לנסות לסנכרן בין כל הדברים הללו ולדעת להוריד את הרגל מהגז כדי לאפשר אימונים והכנה מקצועית לקראת המבצע”.
צילום: ניר בן-יוסף | עיצוב גרפי: רון תמיר
“הלילה זה הלילה” היה מושג שגור בקרב המיירטים באותו החודש. “מדי לילה נכנסנו למשמרות והיינו דרוכים למצב בו יופר השקט”, מתאר סא”ל ג’רבי. “החיילים שמרו על מתח ודריכות מבצעית גבוהה. באחד הלילות זוהה במערכת גילוי חדש. תוך שניות ספורות ראינו מטח טילים מדויק, צפוף ומאסיבי לכיוון החרמון. זה הרגע בו אמרתי לעצמי: ‘הנה זה קורה’. זה הרגע ליישם את כל מה שהתאמנו עליו בחודש האחרון”.
תיעוד מתקיפות חיל-האוויר במבצע
אותו רגע דרמטי היווה את נקודת הפתיחה של ליל הלחימה העצים ביותר שראה חיל-האוויר מזה 44 שנים בגבול הצפוני. “אנחנו מגיבים והם מחזירים מהלומה. התמודדנו עם מטרות רבות, בהן טילי קרקע-אוויר שיורטו בידי ‘כיפת ברזל'”, חושף סא”ל ג’רבי.
יום קרב
“בסביבות 12 בלילה נכנסתי למיטה ופתאום קיבלתי טלפון לרוץ חזרה לטייסת”, נזכר סא”ל מ’, מפקד טייסת 107 (“אבירי הזנב הכתום”). “כשהגעתי הבנתי שכבר שוגרו טילים לשטח ישראל”. באותו הרגע קיבלו טייסות הקרב זמ”ם (זמן מעל מטרה) לביצוע ועשרות מטוסי קרב הסתדרו במבנים לקראת המראה. “תוך כדי שאני מתיישר ומתחיל להמריא, רביעיית מטוסים שהייתה מתוכננת למשימה אחרת קיבלה פקודה חדשה ומצאה את עצמה גם היא על מסלול ההמראה על מנת לקחת חלק בתקיפה הנרחבת”. בכל רגע נתון הצטרפו עוד ועוד רביעיות לאוויר על מנת לתקוף את המטרות בעומק שטח סוריה.
תמונת ארכיון | עיצוב גרפי: רון תמיר
“זה לא היה רק ‘מבצע’, זה היה בגדר יום קרב של ממש. פתחנו היערכות רחבה מאוד ובתוכה נפתחו כל מכלולי החירום המודיעיניים לזמן אמת בלהק המודיעין (למד”ן). המכלול הוא ענק, אנחנו מדברים על מאות אנשים במשמרת. כל החוקרים הגיעו לשם והתחלנו לייצר מודיעין למטרות תקיפה”, מגלה רס”ן ד’, ראש תחום פענוח וסגן מפקד יחידת המודיעין החזותי של למד”ן.
זה המקום ממנו התחיל תהליך תקיפת סוללות הטק”א והמטרות בעומק שטח סוריה. סוללות טילי הקרקע-אוויר המתקדמות הן למעשה סוללות טילי SA-22 ו-SA-17 אשר הגיעו רק בעשור האחרון לזירה הצפונית. יכולותיהן מדויקות יותר, אמינותן גבוהה, וכתוצאה מכך גם האיום גדל.
ללמוד את האויב מאפס
המטרות אותן תוקף חיל-האוויר בעומק שטח סוריה נבחרות בקפידה מבנק המטרות. השלב הראשון בתהליך הוא למפות ולהבין מה הערך של כל מטרה. השלב השני הוא התמרון בין מטרות יזומות שהן חלק מהמבצע לבין מטרות תגובתיות הכוללות סוללות טק”א שמסכנות ברגע האמת את מטוסי הקרב באוויר, וכל זה בתוך פחות משעתיים של חילופי מהלומות אל מול הצד השני. “היה לחץ באוויר והיינו צריכים להביא את ההישג המבצעי, לפגוע באויב ולהשמיד רכיבים שלו”, מדגיש רס”ן ד’. “אני בחיל קרוב ל-18 שנים ולא זכור לי אירוע כזה”.
תיעוד תקיפת סוללת SA-22 סורית באמצעות מטוסי קרב
כשאנשי המודיעין של החיל בונים מטרות יזומות או תגובתיות לתקיפה, הם מתבססים על הידע הקיים. לכן, ברגע שמגיע שחקן חדש לזירה – דוגמת כוחות איראניים – על אנשי המודיעין מוטל אתגר עצום ללמוד את הכוח מהיסוד. “השחקן החדש שנכנס לזירה מחייב אותנו ללמוד מיהו תוך כדי פעילות מבצעית”, מעלה רס”ן ד’. “עולות השאלות מי מקבל את ההחלטות שם? היכן הם נמצאים? על מי כדאי לנו לשים את הפוקוס המודיעיני? ומי המשפיע בפועל? עבודה מודיעינית היא תמיד עבודת נמלים, אבל כשמשהו כזה קורה, צריך להתחיל את עבודת הנמלים הזו מאפס. מעבר להיכרות הראשונית עם הגורם החדש, גם שמירת קו המודיעין הרציף מהווה משימה בפני עצמה”.
“וואו, מה זה היה?”
“נחתנו, המטוס עמד מעוגן, ורגע לפני כיבוי המנוע התחלנו להבין מה עברנו. אני זוכר שאמרתי לנווט: ‘וואו, מה זה היה? מה קרה עכשיו'”, נזכר מפקד טייסת 107. “המתח המבצעי שהשאיר אותי מרוכז במשימה לאורך כל הדרך החל להתפוגג. זה היה אירוע חריג ללא ספק”.
חלק מאתרי ההתבססות האיראנית בסוריה אשר הותקפו במהלך המבצע
“כמעט כל טייסות ומערכי חיל-האוויר לקחו חלק במבצע ‘בית הקלפים’. מטוסי קרב, מסוקים, מטוסי איסוף וכטמ”מים (כלי-טיס מאוישים מרחוק)”, מונה רס”ן ד’. “עשרות רבות של טילים שוגרו כנגד המטוסים שלנו. אין ספק שזה היה לילה מטורף”.
גם במערך ההגנה האווירית סיכמו לילה שייקח זמן רב לשכוח. “זו הייתה נקודת ההתחלה, לא הסיום. הפנמנו את האתגרים והמורכבות של הזירה הצפונית, והבנו כי מצפה לנו עבודה רבה כדי שידנו תמיד תהיה על העליונה”, מסכם סא”ל ג’רבי. “מאז הטמענו ופיתחנו יכולות וטכניקות חדשות, על מנת לעבוד ולשפר את הרמה המקצועית שלנו”.