בין הלחץ מוושינגטון לאיומי נסראללה: המהלך הדרמטי של ביירות לפירוק המנגנון הכלכלי של חיזבאללה

ממשלת לבנון מנסה להכניס את מוסד הצדקה “אל-קרד אל-חסן” – של חיזבאללה תחת פיקוח ממשלתי מה שמעורר חשש בחיזבאללה שבכך יחשפו מנגנוני השליטה המאפשרים לארגון לשלוט על העדה השיעית בלבנון .

• • לחץ אמריקאי ובינלאומי: ארצות הברית דורשת מלבנון לפעול נגד רשתות המימון של חיזבאללה כתנאי לסיוע כלכלי ולשיקום המדינה. המהלך נתפס כצעד הכרחי להוצאת לבנון מה"רשימה האפורה" של הארגון הבינלאומי למאבק בהלבנת הון (FATF). 
  • החזרת הריבונות הפיננסית: המוסד פועל כ"בנק צללים" ללא רישיון מהבנק המרכזי הלבנוני (BDL). הממשלה מנסה לאכוף פיקוח כדי למנוע את המשך קיומה של "מיני-מדינה" כלכלית שפוגעת במערכת הבנקאות הרשמית.
  • צעדים אופרטיביים: ביולי 2025 אסר הבנק המרכזי על מוסדות פיננסיים לבנוניים לעבוד עם "אל-קרד אל-חסן", ובתחילת 2026 פעל משרד הפנים לביטול היתרי העמותה של המוסד.

• • הגדרת "קו אדום": חיזבאללה הבהיר כי כל פגיעה במוסד היא קו אדום. הארגון הזהיר כי צעדים נגד המוסד יובילו ל"פיצוץ" מול הממשלה ולערעור היציבות הפנימית.
  • הצגת "עסקים כרגיל": למרות תקיפות ישראליות נרחבות נגד סניפיו, הארגון מיהר לשקם ולפתוח מחדש עשרות סניפים כדי להפגין חוסן בפני העדה השיעית והממשלה. 
  • מצוקה כלכלית: הארגון נאלץ להקפיא פיצויים לשיקום בתים עקב פגיעה בנכסיו ועצירת זרימת המזומנים מאיראן. 

• • שימוש בכיסוי משפטי חלופי: חיזבאללה מנסה לעקוף את המגבלות על ידי הקמת ישויות עסקיות חדשות (כמו חברת "ג'וד" למסחר בזהב) המפוצלות מהמוסד המרכזי כדי להקשות על הפיקוח. 
  • לחץ פוליטי ואיומים: הארגון משתמש בכוחו הפוליטי ובמועצה השיעית העליונה כדי לדרוש את שחרורם של כספים שהוחרמו (למשל בנמל התעופה) בטענה שמדובר ב"תרומות לגיטימיות". 
  • ניצול הוואקום הכלכלי: הארגון מדגיש בפני הציבור הלבנוני כי המערכת הבנקאית הרשמית קרסה וכי "אל-קרד אל-חסן" הוא המקור היחיד למתן הלוואות ושירותים פיננסיים ללא ריבית.