קרב מוקשים בהורמוז: איראן דוחה את צרפת ומכריזה על בלעדיות במצר

ב-28 ביולי, אמר סגן שר החוץ האיראני, כאזם ע'ריבאבאדי, כי איראן דוחה מכל וכל את ההתערבות הבינלאומית בפינוי מוקשים במצרי הורמוז, שהוצעה על ידי נשיא צרפת עמנואל מקרון. ע'ריבאבאדי כינה פריסה כזו הפרה של הבנות אחרונות והאשים את פריז בהסלמה נוספת של המצב המתוח במצרי הורמוז.

• בלעדיות איראנית מוצהרת: טהרן הבהירה כי פינוי המוקשים הוא באחריותה הבלעדית תחת "מזכר ההבנות של איסלמבאד" (שנחתם מול ארה"ב להפסקת הלחימה שהחלה בפברואר 2026). ע'ריבאבאדי הצהיר במפורש כי איראן "לא תאפשר לאף מדינה אחרת להשתתף בפינוי". 
• פער יכולות מול נחישות: מומחים בינלאומיים מטילים ספק ביכולתה הטכנית של איראן לפנות את המוקשים (מסוג "מהאם 3" ו"מהאם 7") במהירות וביעילות בכוחות עצמה. למרות זאת, היא דוחה את הצעת הקואליציה הבינלאומית של נשיא צרפת מקרון ועומאן. 
• איום בכוח: איראן מאיימת כי כל ניסיון זר להתערב בפינוי המוקשים או לכפות נתיבים אלטרנטיביים (כמו הנתיב הדרומי שגובש עם ארגון הימאות הבינלאומי הסמוך לעומאן) ייחשב לפרובוקציה ועלול להוביל לעימות צבאי ישיר. 

• עיצוב מחדש של הריבונות: איראן דוחה את ההסכמים ההיסטוריים משנת 1968 שניהלו את נתיבי השיט הבינלאומיים במצר. היא פועלת להכתיב נתיבים זמניים בשליטתה (הנתיב הצפוני הקרוב לחופיה) ומבהירה כי שיט ללא תיאום מול טהרן לא יאובטח ואף ייחסם. 
• מחלוקת על דמי מעבר (Tolls): איראן מקדמת מנגנון שיחייב ספינות מסחריות לשלם "דמי שירות" או אגרה עבור המעבר במצר. בעוד שעומאן מסתייגת בפומבי מגבייה חובה (מחשש לבלתי חוקיות), איראן מצהירה כי תמשיך בתוכנית זו לבדה אם עומאן לא תשתף פעולה. 
• חזרה איטית לשגרה: תנועת הספינות חודשה באופן חלקי בלבד (כ-70 ספינות ביום לעומת כ-130 בשגרה), בעיקר בשל החשש הכבד של חברות הספנות וחברות הביטוח ממוקשים ימיים וממעשי תוקפנות של משמרות המהפכה. 

• מנוף כלכלי עולמי: כ-20% מאספקת הנפט העולמית עוברת במצר. עצם היכולת האיראנית לשבש את התנועה מזניקה את מחירי האנרגיה ועלויות השילוח, דבר שמלחיץ את השווקים במערב ובאסיה. 
• קלף מיקוח מול ארצות הברית: השליטה הימית מאפשרת לאיראן להגיע לשיחות בדוחא מעמדת כוח. היא כבר הצליחה להשיג הפשרת נכסים בשווי 3 מיליארד דולר כחלק מההבנות, ומשתמשת במצר כדי לאלץ את ממשל טראמפ להסיר סנקציות נוספות. 
• כפיית עובדות בשטח: חוסר הרצון של המערב להיגרר למלחמה כוללת מאפשר לאיראן לנצל את הסטטוס קוו כדי להפוך את המצר הבינלאומי לשטח הנתון למעשה תחת "פיקוד איראני" בלבד.