קצרצר לפרשת פינחס – מנהיגות של כוח ומנהיגות של השפעה

בס"ד
קצרצר לפרשת פינחס – אמר ר' יונתן – מנהיגות של כוח ומנהיגות של השפעה
האם שארל מונטסקייה, הפילוסוף הצרפתי מהמאה ה-18, הוא הראשון שהעלה את רעיון הפרדת הרשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת) כדי למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי גוף אחד? הרב זקס מראה, שאין זה חידוש שלו, שכן התפיסה הזו ביסודה כבר הופיעה בתנ"ך, ואח"כ בדברי חז"ל. פרשת שופטים בספר דברים מציגה ברצף מנהיגים שונים, כך שהכוח אינו מרוכז במקום אחד: שופטים ושוטרים, מלך, כוהנים ולוויים, נביא. פסוק בדברי ישעיהו (ל"ג, כב) מציג את ה' כממלא בדיוק את משימות שלוש הרשויות: "ה' שופטנו, ה' מחוקקנו, ה' מלכנו, הוא יושיענו". ובספרות חז"ל אנו מוצאים את רעיון שלושת הכתרים: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות.
בפרשתנו ה' נענה לבקשת משה (שהיו לו כתר מלכות וכתר תורה, אך לא כתר כהונה) למנות לו יורש שינהיג את העם אחריו, וכדברי הרב: "מנהיגים גדולים… טרודים בשאלת ההמשכיות". ה' מודיע למשה על בחירתו ביהושע ומורה לו לסמוך ידו עליו, להעמידו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה, ולתת עליו מהודו. לדעת הרב, זו המשמעות הסמלית של הפעולות: סמיכת היד – העברת הנבואה ליהושע (המדרש: "כמדליק מנר לנר"); ההעמדה לפני אלעזר הכהן – קבלת הכרה מידי הכהן, ובכך מובלטת העובדה שיהושע כמו משה אינו כהן; מתן ההוד – העברת כתר המלכות (המדרש: "כמְערֶה מכלי לכלי").
הרב חותם את דבריו בהבחנה בין כוח להשפעה: "כוח מתחלק; השפעה מוכפלת" – כשאדם נותן מכוחו לזולת, נשאר לו פחות; אך כשאדם משתף אחרים בהשפעתו, השפעתו אך גדלה, כמו אש. למלך היה כוח, ולנביא – השפעה (ותיאורי המדרש – נר או כלי – רומזים להבחנה זו). במות המלך, אבד כוחו, ואילו ההשפעה הרוחנית נותרת לדורות.
(ראו: הרב י' זקס, שיג ושיח, עמ' 224-222; והש': שיעורים במנהיגות, עמ' 153-150.)

שבת שלום, בשורות טובות, ושנזכה במהרה לבניין שלם!
קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן