לבוסס בבוץ האיראני: מדוע רק פלישה יבשתית תפתח את מצר הורמוז?
ההערכה כי רק מלחמה יבשתית תוכל לשלול מאיראן את השליטה במצר הורמוז מבוססת על תפיסת הגנה א-סימטרית שאיראן בנתה במשך עשורים. היא מניחה שפעולות מהאוויר ומהים לא יספיקו כדי לפתוח את המצר באופן קבוע ובטוח לשיט.
מאחורי הערכה צבאית ואסטרטגית זו עומדים מספר נימוקים מרכזיים:
1. גאוגרפיה טבעית כחומת מגן
-
- חוף הררי ומחורץ: קו החוף האיראני לאורך מצר הורמוז משופע ברכסי הרים, צוקים, מערות ומפרצים קטנים. תנאי שטח אלו מאפשרים לאיראן להחביא משגרי טילים ניידים, תשתיות מכ"ם ומפקדות עמוק בתוך בונקרים תת-קרקעיים המוגנים מפני תקיפות אוויריות.
- איים אסטרטגיים: איראן שולטת באיים מבוצרים במצר (כמו קשם, הורמוז ואבו מוסא). איים אלו משמשים כ"נושאות מטוסים מבטון" שלא ניתן להטביע, ומהם היא מפעילה כוחות ומערכות נשק המאיימים על כל כלי שיט ברדיוס מטווח אפס.
2. אסטרטגיית הלוחמה הא-סימטרית
הדוקטרינה האיראנית לא מסתמכת על ספינות מלחמה גדולות ופגיעות, אלא על נשק מבוזר שקשה מאוד להשמיד מהאוויר:
-
- משגרי חוף ניידים לטילי שיוט: איראן מחזיקה באלפי טילי חוף-ים (כמו סדרות "נור" ו"קאדר") המורכבים על משאיות מוסוות. הן יוצאות מהמערות, יורות תוך דקות ונעלמות חזרה. כדי לנטרל אותן, נדרש כוח יבשתי שיסרוק ויחזיק את השטח באופן פיזי.
- "צי היתושים" (The Mosquito Fleet): מאות סירות מהירות וחמושות של משמרות המהפכה המפוזרות בנמלים קטנים ואזרחיים לאורך החוף. במלחמה, הן פועלות בטקטיקת "נחיל" (Swarm) שמציפה את מערכות ההגנה של ספינות המערב.
- מוקשים ימיים זולים וקטנים: איראן הראתה כי היא יכולה לפזר מוקשים ימיים חכמים או פשוטים בקלות רבה. ניקוי המוקשים תחת אש טילים מהחוף האיראני הוא משימה התאבדותית עבור כוחות הנדסה ימיים, אלא אם כן מקור הירי בחוף משותק פיזית.
3. מגבלות הכוח האווירי והימי של ארה"ב והקואליציה
-
- חוסר יכולת להבטיח 100% הגנה: גם אם חילות האוויר של ארה"ב או ישראל ישמידו 90% מהתשתיות האיראניות, מספיק משגר טילים אחד שישרוד או סירה מהירה אחת עם טילי נ"ט כדי להטביע מכלית נפט או לפגוע באוניית מערב.
- סיכון חברות הביטוח: כל עוד לאיראן יש אחיזה פיזית בחוף, רמת הסיכון תישאר גבוהה מדי. חברות הביטוח הימיות יסרבו לבטח ספינות, וחברות הספנות לא ישלחו מטרים לתוך המצר, מה שיהפוך את החסימה האיראנית לאפקטיבית למרות הנוכחות הימית הזרה.
המשמעות: "כיבוש השטח הפיזי"
לפי ההערכה הזו, כדי לפתוח את מצר הורמוז באמת ולהחזיר את חופש השיט הבינלאומי, אין מנוס ממבצע אמפיבי קרקעי נרחב. מבצע כזה ידרוש נחיתה של כוחות חי"ר ושריון (כמו המארינס האמריקאי) על אדמת איראן, כיבוש פיזי של רצועת החוף הדרומית ועשרות האיים, וטיהורם ממשגרים וסירות.
מכיוון שמדובר במבצע בעלות חסרת תקדים, בחשש מנפגעים רבים ובסכנה של התלקחות למלחמה אזורית כוללת, המערב נמנע מכך ומעדיף בשלב זה לחצים כלכליים, תקיפות תגמול מוגבלות ומשא ומתן דיפלומטי על פני כניסה לבוץ היבשתי האיראני.
האם ארה"ב הכינה תוכניות צבאיות מתאימות לביצוע אופציה זאת ?
כן, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM) הכין ומחזיק בתוכניות מגירה מבצעיות מפורטות לכיבוש קרקעי של חלקים מאיראן ושל מצר הורמוז. תוכניות אלו עודכנו באופן אינטנסיבי בחודשים האחרונים, כחלק מההסלמה הצבאית הישירה והלחימה שהתנהלה מול איראן.
הפרטים המרכזיים שנחשפו לגבי התוכניות האמריקאיות כוללים את ההיבטים הבאים:
תוכנית מבצעית ייעודית למצר
-
- השתלטות פיזית (Seizure Plan): במסגרת התוכניות של הפנטגון, קיימת אופציה ספציפית הממוקדת בתפיסה קרקעית של רצועת החוף האיראנית הדרומית והאיים האסטרטגיים במצר (כמו קשם והורמוז). המטרה היא "לנקות" פיזית את השטח ממשגרי טילי החוף-ים הניידים ומבסיסי סירות המהירות של משמרות המהפכה כדי לאפשר את פתיחת נתיב השיט מחדש.
- תוכניות פלישה ממוקדות מטרה (Focused Ground Missions): דיווחים מודיעיניים אישרו כי בכירי הצבא, כולל יו"ר המטות המשולבים גנרל דן קיין, קיימו תדרוכים דחופים ורגישים ביותר בבסיס CENTCOM בנוגע לתוכניות שליחת כוחות קרקעיים לתוך איראן. חלק מהתוכניות הללו נועדו לתפיסה אגרסיבית של אתרים קריטיים, כמו מתקני הגרעין ותשתיות ימיות.
התפיסה הכוללת: "מבצע זעם אפי" (Operation Epic Fury)
-
- כפי שחשף לאחרונה בכירי ממשל, ל-CENTCOM יש תוכניות מקיפות לנטרול הצבא האיראני במקרה של פריצת מלחמה כוללת. התוכנית משלבת גלי תקיפה אוויריים וימיים עוצמתיים ("Short and Powerful" strikes) שנועדו לשתק את מערכות המכ"ם והנ"ט האיראניות, כשלב מקדים שמאפשר לכוחות הקרקע לפעול.
מדוע האופציה הזו נותרה "על המדף" בלבד?
למרות קיומן של התוכניות המוכנות, הממשל האמריקאי החליט שלא לתת להן אור ירוק:
-
- חשש מהסלמה אזורית חסרת שליטה: תדרוכים פנימיים שהוצגו לנשיא דונלד טראמפ הבהירו כי פלישה יבשתית – אפילו מוגבלת לחופי המצר – תגרור תגובה איראנית קשה ביותר, כולל מתקפות טילים נרחבות על בסיסי ארה"ב במפרץ (כמו בחריין וכוויות) ועל מדינות האזור.
- עלות כלכלית אסטרונומית: הפנטגון כבר הוציא למעלה מ-30 מיליארד דולר על הפעולות הצבאיות מול איראן. כניסה למלחמה יבשתית ממושכת באיראן תגרור עלויות של מאות מיליארדים ותוביל לטלטלה קטסטרופלית בשוקי האנרגיה העולמיים.
בשל הסיכונים האלו, ארה"ב מעדיפה כרגע למצות את ערוצי המשא ומתן הדיפלומטי המתנהלים בקטאר, תוך שהיא משתמשת בקיומן של התוכניות הצבאיות הללו כקלף איום והרתעה ("מנוף מול מנוף") כדי לאלץ את טהרן להתפשר על הסדרי השיט במצר.
