אסטרטגיית המו”מ על הגרעין: האם איראן תנטוש את קלף ה”ג’וקר”?

בדבריה לוועדת החוץ של בית הנבחרים הפריכה דנה שטרול, מנהלת המחקר במכון וושינגטון, את האסטרטגיה של איראן להישרדות המשטר שלה, שלדברי שטרול מבוססת על שלושה תחומים עיקריים:

1- תוכנית הגרעין
2- רשת האיומים המיוצגים על ידי מיליציות פרוקסי וסוכני טרור. 
3- ארסנל הטילים הקונבנציונלי שלה.

לדברי סטרול, “טהרן השתמשה בכל אחד מעמודי התווך הללו כדי לאיים על שכנותיה, לאתגר את קיומה של ישראל ולנסות לערער את הנוכחות האמריקנית באזור, הכל כחלק מהמסע שלה לכפות את ההגמוניה והחזון שלה על המזרח התיכון”.

המשמעות היא שאיראן מביאה לשולחן המשא ומתן מספר קלפים – כביכול – חלקם חלשים, חלקם כבר הפסידה וחלקם על סף הפסד. אבל תוכנית הגרעין היא “קלף הג’וקר” של איראן במשא ומתן עם המערב. 

“לטראמפ יש סיכוי להגיע להסכם עם איראן”, אומרים המחברים ג’ון פ. קרי ותומס ס. קפלן במאמר משותף ב”וול סטריט ג’ורנל” האמריקאי.

 

תוכנית הדגל: להיות אימפריה

במאמרם מציירים המחברים תמונה על מצבה הנוכחי של איראן שיכולה “להניע את המשטר האיראני לראות את האינטרסים שלו אחרת”, והוסיפו כי “פרויקט הדגל, כביכול, של טהרן, נמצא במצב רעוע”.

הם מאמינים כי “הרפובליקה האסלאמית נמצאת בעמדת משא ומתן חלשה, כשהיא מתקרבת להחזקת פצצה גרעינית”.

המחברים מייחסים את מעמדה החלש של איראן ל”היחלשות מוחלטת של חמאס וחיזבאללה ונפילת משטרו של בשאר אל-אסד”, בטענה ש”המרחב האווירי האיראני הפך לחסר הגנה נגד ישראל”.

זו הסיבה שטהרן מוצאת את עצמה נאלצת להשתמש בקלפים אחרים שהיא שקלה זה מכבר, וממשיכה לשקול, מחוץ למסגרת הדיון, כמו ארסנל הטילים שלה, שנוסה בהפצצתה על ישראל ושעל פי מומחים צבאיים, הוכיח את חולשתו. 

לדברי סטרול, “הופעתה של קואליציה אזורית להגנה אווירית בהובלת ארה”ב באפריל 2024”, כמו גם “תגובתה של ישראל למתקפת טילים בליסטיים רחבי היקף באוקטובר, הוכיחו שניתן להתמודד ביעילות עם ההתקפות הקונבנציונליות המתוחכמות של איראן ואיומי הטילים”, והחלישו אזור אסטרטגי מרכזי עליו מסתמכת איראן.

לפיכך, תוכנית הגרעין נותרה הנושא העיקרי על שולחן המשא ומתן, והיא זו שארצות הברית עוסקת בה בעיקר. 

 

מה אנחנו יודעים על התוכנית הזו?

ההתעניינות של איראן בטכנולוגיה גרעינית לא החלה עם כניסתו של המשטר השולט הנוכחי. איראן המשיכה בתוכנית גרעינית שהחלה בשנת 1957, כאשר השאה מוחמד רזא פהלווי ביקר בצרפת ובדק כור גרעיני צרפתי.

עד 1960 יצאה לדרך תוכנית גרעין משותפת בין איראן לישראל, שנקראה “תוכנית ונוס”. בשנת 1967 הצליח השאה להשיג כור גרעיני מסוג Type Pool מארצות הברית. אלו היו הצעדים הראשונים של איראן לקראת הקמת תחנת כוח גרעינית מחקרית לייצור חשמל.

בספרו, “תוכנית הגרעין האיראנית: ניתוח הממדים הפנימיים והחיצוניים”, מסביר החוקר סטאר ג’באר עלאי כי תוכנית הגרעין של השאה הופסקה לאחר עליית חומייני לשלטון ב-1979. ב-1984, איראן השיקה תוכנית גרעינית מורחבת המתמקדת במחזוריות העשרת הדלק הגרעיני ובהפרדת הדלק הגרעיני ובייצור פלוטוניום.

המטרה המוצהרת של תוכנית זו הייתה לייצר אנרגיה חשמלית. השקתו האמיתית הגיעה לאחר תום מלחמת איראן-עיראק ב-1988, במקביל להתמוטטות ברית המועצות ועליית הסחר החשאי בחומרים גרעיניים, בנוסף לשימוש של איראן בטכנולוגיה גרעינית פקיסטנית וממקורות אחרים.

באוגוסט 2010 השיקה איראן את תחנת הכוח הגרעינית בבושהר.

 

הסכם 2015

באפריל 2015, איראן וה-P5+1 הגיעו להסכם לפיו הסכימה טהראן לקבל הגבלות על העשרת ואחסון אורניום, לסגור או לשנות מתקנים במספר אתרי גרעין ולאפשר לפקחים בינלאומיים לבקר בהם.

ההסכם, בתמורה, קבע את הסרת הסנקציות הפיננסיות והכלכליות שהטילו ארה”ב, האיחוד האירופי ומספר מוסדות בינלאומיים על חברות וגופים איראניים במשך יותר מעשור באותה תקופה.

ההסכם נכנס לתוקף בתחילת 2016, והסיר סנקציות פיננסיות בינלאומיות רבות על איראן. עם זאת, המצב הידרדר בסוף 2017 עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה”ב לקדנציה הראשונה שלו, שירש את ברק אובמה.

ב-8 במאי 2018, טראמפ הודיע ​​על פרישה של אמריקה מההסכם והטיל מחדש את הסנקציות על איראן.

 

“לחץ על דוושת הגז”

איראן השתמשה בפרישה של וושינגטון מההסכם כעילה להמשיך בהעשרת אורניום מעבר לרמות המותרות על פי ההסכם וצמצמה את שיתוף הפעולה שלה עם פקחים בינלאומיים.

בינואר הביע רפאל גרוסי, מנכ”ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, דאגה חמורה מפעילות העשרת האורניום של איראן, וציין כי היא “לוחצת על דוושת הגז” על ידי האצה דרמטית של ההעשרה לרמות המתקרבות לאלו הנדרשות ליצירת נשק גרעיני.

הוא הסביר כי ייצור איראן של אורניום בדרגת העשרה של 60%  גדל מכ-7 ק”ג בחודש ליותר מ-30 ק”ג. 

הוא הדגיש כי הרפובליקה האסלאמית היא המדינה היחידה שאין לה נשק גרעיני המייצרת אורניום ברמת העשרה כה גבוהה, ותיאר זאת כ”מדאיגה ביותר”, מה שמעיד על כך שאיראן קרובה לפיתוח פצצה גרעינית.

עם שובו של טראמפ לבית הלבן בינואר 2025, הנשיא האמריקני הציב את תוכנית הגרעין של איראן בראש סדר העדיפויות שלו ונתן לאיראן את הבחירה בין להגיע להסכם או להתמודד עם “פתרון צבאי”. זה הניע מחדש את המשא ומתן באמצעות סבבים עקיפים בתיווך עומאן בבירה מוסקט. הסיבוב הבא ייערך בבירת איטליה, רומא.

בדברים שהוגשו לוועדת החוץ של בית הנבחרים, החוקרת האמריקאית דנה שטרול רואה הזדמנויות אמיתיות למנוע מאיראן לרדוף אחרי היכולת לייצר נשק גרעיני ולגבש את ההישגים הצבאיים כנגד פעילותה המערערת את היציבות. 

לשם כך, ממשיכה סטרול בתדריך שלה, “ארה”ב חייבת למנף ולהפעיל את כל מרכיבי הכוח הלאומי שלה במזרח התיכון: לא רק פעולות וסנקציות צבאיות, אלא גם סיוע, תוכניות ייצוב ודיפלומטיה”.

קרדיט: אלחורה     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות