“הן עם כלביא יקום”: תבוסתנות התקשורת ה”ממומנת” בעיניו של לוחם בעזה

בשבוע שעבר יצאתי מרפיח אחרי חודשיים וחצי של לחימה שם.
אחד הדברים הראשונים שנתקלתי בו ברשתות הוא כותרת הזויה (ממומנת כמדומני) בידיעות אחרונות, על תרחישי האימים שיפלו על מדינת ישראל אם וכאשר היא תפתח במלחמה נגד חיזבאללה;
על למעלה מ15 אלף הרוגים שיהיו כאן, על חשמל שיקרוס וכו’ וכו’…
מייד נזכרתי בכניסה הראשונה שלנו לג’בליה, אז אמרו לנו שזה לא כמו תחילת התמרון, שם המחבלים ממש מחכים לנו,
והנה נכנסנו וקרענו להם את הצורה בעצמה ובלי למצמץ.
ואז נזכרתי בכניסה הראשונה שלנו לח’אן יונס, שלפני אותה כניסה אמרו שלנו שזה כבר סיפור אחר, שם נמצאים מעוזי ההנהגה של חמאס ושכל ח’אן יונס מחכה לנו עם תרחישי אימים של כאלף הרוגים לכוחותינו,
והנה נכנסנו לח’אן יונס וקרענו להם את הצורה עם הרבה הרבה פחות נפגעים לכוחותינו כפי שתרחישי האימים נבאו.
ואז רפיח והאזהרות ממצרים שאם נעז להיכנס לרפיח הסכם השלום יהיה בסכנה,
וארה”ב שאמרה שלא תספק נשק אם נעז להכנס לשם,
וחמאס כמובן שהתריע שכל רפיח ממולכדת ושם נמצא את מותנו…
אז נכנסנו,
בכל העצמה,
וכל מי שהיה ברפיח יודע להגיד שהרגשנו שם ביטחון עצום,
וגם שם,
כמו בכל מקום אחר שהיינו,
הנחתנו מכה קשה,
כפי שראוי ונכון להתנהג עם מבקשי רעתנו.
אבל יותר מכל ההפחדות כאבה לי במיוחד ההפחדה מבית, פעם אחר פעם אזרחים מבית, מהעם שלי, שדואגים להפחיד את צה”ל והעם היושב בציון מפני השמדת האויב ומה יקרה לנו אם נעז להכנס..
פעם אחר פעם הם עשו לנו את זה לפני ג’בליה, לפני חאן יונס ולפני רפיח.

רק בשבת האחרונה קראנו על חטא המרגלים, שעל אף ההבטחה מריבונו של עולם לכבוש את הארץ ולהתיישב בה, הם קבלו רגליים קרות וראו עצמם כחגבים אל מול יושבי הארץ…
אבל אני אופטימי
כי בעיני, הדור הזה הוא התיקון הגדול לחטא המרגלים,
לא עוד חגבים מול האויב ומול העולם,
אלא אריות!
דור לוחמים שלא שש אלי קרב, אבל ממש לא חושש ממנו.

בעוד כמה ימים אפשוט מדים ואני ופלוגתי נשתחרר,
אבל אם וכאשר נדרש לצפון,
לא נבוא כחגבים,
נבוא כאריות!
ולא ניתן לאף אחד מיושבי הארץ הזאת (ובעולם) להוריד את רוחנו,
נבוא וננצח כפי שעשינו בכל גזרה שנדרשנו אליה.

“הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּא” (במדבר כ”ג)

קרדיט: עודד הרוש מקבוצת נציב   קרדיט לתמונה: תמונת שער של העיתון ידיעות אחרונות