מלחמה היא עסק יקר מאוד- השימוש הטוב ביותר בכוח צבאי הוא אי-שימוש. דעה

השימוש הטוב ביותר בכוח צבאי ביחסים בין מדינות (או קהילות אנושיות, כדי לא להיות מוגבל בהגדרות) הוא אי-שימוש. מלחמה היא עסק יקר מאוד. עדיף בהרבה שרק האיום במלחמה יביא את האויב לעשות כרצונך – אם ממש לעשות משהו, או להימנע ממנו.
אבל איך מגיעים לכך? טוב, יכולת ההשפעה של הכוח הצבאי הוא מכפלה של גודל הכוח במידת האמינות שתשתמש בו. שני הדברים נקבעים לא על-ידך, אלא ע״י היריב.

אתה צריך לנסות ולשכנע את היריב שהכוח הוא גדול (לפעמים הוא דווקא לא) ושאתה מוכן להשתמש בו (גם אם לא).

אבל איך היריב יודע אם תשמש בו או לא? הדרך הפשוטה ביותר היא מקרי עבר. יש פתגם חביב בסינית: להרוג את התרנגולת כדי להפחיד את הקוף. תדגים עם מישהו אחד כדי לאיים על אחרים.
כשאורליאנוס, קיסר רומא, החל בתהליך האיחוד מחדש של האימפריה, הוא פתח במערכה אכזרית נגד הברברים שאיימו על איטליה. האכזריות שם הקלה עליו מאוד להביא את אויביו האחרים לכניעה מהירה, מבינים מה עלול לעלות בגורלם. כשהצרפתים פלשו ללומברדיה ב-1499, הם טבחו את תושבי העיר הראשונה שנלחמה נגדם. כל שאר הערים לאחר מכן פתחו את השערים.

כמובן, איני קורא לנהוג באותה אכזריות. המקרים האלה רק מדגימים כיצד הוכחת המוכנות שלך חוסכות בחשבון הכללי נזק רב ומצילה חיי אדם, בהתאם להיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה.
אויב הוא ״מורתע״ כשהמכפלה של כוח ומוכנות גדולה מספיק. קשה מאוד לדעת מהו הערך הנכון והאם בכלל האויב מורתע. אבל אנו יכולים להיות בטוחים שאם לא נפגין את המוכנות להפעיל כוח מוחץ כדי להשיג את מטרותינו, לא משנה כמה גדול יהיה הכוח – הוא יתאפס, משום שהמוכנות שלנו להפעיל אותו תהיה אפסית.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המשחק הגדול     קרדיט לתמונות: ויקיפדיה