מדינות המפרץ ובראשן סעודיה בוחנות אפשרות קידום מועמדות ג'אמאל מוברכ לנשיאות מצרים במקום א-סיסי. האם זה ריאלי?

ערוץ חדשות ברשת X טוען כי על פי מידע מודיעיני חדש שהגיע לידו מדינות המפרץ ובראשן סעודיה מאוכזבות מאוד מנשיא מצרים א-סיסי שבמהלך המלחמה עם איראן הוא ניהל לא נכון את מצרים וכי כרגע הם מעודדים את מועמדות ג'מאל מובארכ כמחליפו .

קרדיט: רשתות חברתיות

האם זה ריאלי לאור המצב הנוכחי ? 

הדיווחים הנ"ל נוגעים בנקודות רגישות מאוד במערכת היחסים המורכבת שבין מצרים למדינות המפרץ (בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות).

כדי להבין מה עומד מאחורי המידע הזה, צריך להסתכל על תמונת המצב הנוכחית – במיוחד בצל המתיחות האזורית מול איראן והמשבר הכלכלי במצרים.

להלן ניתוח של המידע, המציאות בשטח והסיכויים למהלך כזה:
1. מה עומד מאחורי הדיווחים?
הבסיס לדיווחים הוא "התקררות" ניכרת ביחסים בין הנשיא א-סיסי לבין מנהיגי המפרץ (ובמיוחד יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן). הסיבות לכך אינן רק מודיעיניות, אלא בעיקר כלכליות ואסטרטגיות:
* אכזבה מהניהול הכלכלי: מדינות המפרץ הזרימו עשרות מיליארדי דולרים למצרים בעשור האחרון. כיום, הן מסרבות לתת "צ'קים פתוחים" ודורשות רפורמות עמוקות, הפרטה של חברות בבעלות הצבא ומעבר לכלכלת שוק – צעדים שסיסי מתקשה לבצע בגלל התלות שלו במנגנוני הביטחון.
* חוסר שביעות רצון מהמעורבות הצבאית: במפרץ ציפו ממצרים להפגין עוצמה צבאית ומרתיעה יותר מול איראן ושלוחיה (כמו החות'ים). העובדה שמצרים נמנעה ממעורבות ישירה ופעילה בעימותים האחרונים נתפסת במפרץ כהתנערות מהמחויבות של מצרים לביטחון הערבי המשותף, למרות הסיוע הכלכלי העצום שהיא מקבלת.

2. האם גמאל מובארכ הוא אופציה ריאלית?
שמו של גמאל מובארכ (בנו של הנשיא המנוח חוסני מובארכ) צץ מדי פעם כ"נוסטלגיה" ליציבות הכלכלית היחסית של תקופת אביו.
* למה הוא? הוא מייצג את הזרם האזרחי-עסקי, כזה שנתפס כמי שיכול לנהל את הכלכלה בצורה יעילה יותר וללא המעורבות הכבדה של הצבא.
* הקשר המפרצי: משפחת מובארכ שמרה על קשרים הדוקים מאוד עם בתי המלוכה במפרץ גם לאחר המהפכה ב-2011. עבור המפרציות, גמאל הוא דמות מוכרת, "אחד משלהם", שאינו מגיע מהמערכת הצבאית הנוקשה של סיסי.

3. שיקוף המציאות: כמה זה באמת קורה?
למרות הדיווחים, חשוב להבחין בין רצון/לחץ מפרצי לבין יכולת ביצוע:
* החסם המשפטי: גמאל מובארכ הורשע בעבר בעבירות של שחיתות ("פרשת הארמונות הנשיאותיים"), מה שמונע ממנו מבחינה חוקית להתמודד על משרה ציבורית במצרים, אלא אם כן יזכה לטיהור משפטי מלא – מהלך שנמצא בשליטתו המוחלטת של סיסי.
* השליטה הצבאית: המשטר במצרים הוא בראש ובראשונה משטר צבאי. קשה מאוד לראות את צמרת הצבא המצרי (ה-SCAF) מוותרת על השלטון לטובת דמות אזרחית כמו גמאל מובארכ, שנתפס בעיניהם כמי שהביא לנפילת אביו בשל ניסיונו להשתלט על הכלכלה.

4. סיכויים להצלחת המהלך
* בטווח הקצר: הסיכוי נמוך מאוד. א-סיסי מהדק את אחיזתו ודיכא כל ניסיון של מועמדים רציניים (כמו אחמד טנטאווי או גנרלים לשעבר) להתמודד מולו.
* בטווח הארוך: אם המשבר הכלכלי יחריף עד כדי סכנה ליציבות המשטר, ייתכן שגורמים בתוך הצבא, בגיבוי ובלחץ מפרצי כבד, יחפשו "פנים אזרחיות" כדי להרגיע את הרחוב ולהחזיר את ההשקעות הזרות. במקרה כזה, גמאל עשוי להיות חלק מפתרון של פשרה, אך לאו דווקא כנשיא כל-יכול.

בשורה התחתונה: המידע משקף זעם אמיתי במפרץ על סיסי, אך השימוש בשמו של גמאל מובארכ הוא כרגע יותר "איתות" לסיסי שהוא אינו חסין, ופחות תוכנית פעולה אופרטיבית עם סיכויי הצלחה גבוהים בשלב זה.

קרדיט: רשתות חברתיות