האינטרסים האמריקאים במזרח התיכון: מבט מלמעלה

בזמן שהמתנו לראות מה תהיה תגובתה של ארה"ב על הרג החיילים בירדן, התעכבנו לנסות ולהבין מה בדיוק ממשל ביידן ניסה להשיג במזרח התיכון. לחשוב שאת הבית הלבן מאכלסים פחדנים, טיפשים או גם וגם זה קל. להבין איך הם חושבים עוזר לנו להעריך מה הם יעשו בעתיד.
את הגישה של ממשל ביידן למזרח התיכון בפרט, ולעולם בכלל ,אפשר לתאר בשתי מילים: משמעת ו-דה-אסקלציה.

משמעת – ארה"ב תעבוד לפי סדר העדיפויות שלה והעקרונות שלה, מכירה במגבלות הכוח שלה;

דה-אסקלציה – ארה"ב תנסה להוריד מתיחות ולמנוע הסלמה כדי לא להיגרר להרפתקאות צבאיות.

ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, הוא חובב גדול של דה-אסקלציה. במאמר ל-Foreign Affairs שנכתב לפני מלחמת חרבות ברזל סאליבן חגג את ההצלחה של הממשל בהבאת המזרח התיכון למצב הכי שקט שלו "מזה עשורים" ודה-אסקלציה של המשברים ב… עזה. אופסי….

בכיר אחר שקרא לדה-אסקלציה עוד לפני שזה נהיה אופנתי הוא ברט מקגורק, כיום המתאם למזרח התיכון וצפון אפריקה במועצה לביטחון לאומי. מקגורק היה מעורב במגעים עם איראן וכיום בעסקת החטופים. הוא גם שירת תחת טראמפ, אובמה ובוש הבן. הוא "חי" את המזרח התיכון כבר כמעט 20 שנה. מקגורק התפטר מתפקידו תחת טראמפ בסוף 2018 במחאה על החלטת הנשיא לצאת מסוריה. מאז הוא הפך למבקר חריף של ממשל טראמפ והמדיניות שלו במזרח התיכון, במיוחד מול איראן. במאמר מינואר 2020, כשלושה שבועות אחרי חיסול סולימאני, הוא טען שאסטרטגית מקסימום לחץ של טראמפ היא לא ממושמעת ומבולבלת.

ממשל טראמפ הדגיש את התחרות המעצמתית נגד סין כאתגר הכי גדול של ארה"ב. אם סין היא האתגר הכי גדול על ארה"ב, אזי איראן והצרות הקשורות אליה הן בהכרח במקום שני (או שלישי). מדיניות ממושמעת לסדר העדיפויות תחפש להוריד מתיחות עם איראן (דה-אסקלציה) ולהתמקד בסין.
במקום, אסטרטגיית מקסימום לחץ העלתה את המתיחות מול איראן תוך העמדת דרישות שהן מעשית קריאה להחלפת משטר האייתוללות – הפסקת תוכנית הגרעין, הפסקת פיתוח הטילים, בחירות חופשיות, כיבוד זכויות אדם והפסקת התמיכה בפרוקסי באזור.

איראן הגיבה ללחץ הכלכלי בלחץ צבאי וממשל טראמפ מצא עצמו במשבר במזרח התיכון. לדעת מקגורק מה שהממשל היה צריך לעשות, אם באמת היה ממושמע לסדר העדיפויות, הוא לפתוח מסלול דיפלומטי לדה-אסקלציה עם איראן כדי להתמקד בבייג'ינג. המטרה תהיה להוריד את המתיחות עם טהרן, להגיע להבנות ולהרגיע את המזרח התיכון.
מה שממשל ביידן מנסה לעשות מהיום הראשון הוא דה-אסקלציה מול איראן: להחזיר אותה להסכם הגרעין, להפסיק את הפעולות ההתקפיות במפרץ הפרסי ולהוריד את גובה הלהבות באזור. מבחינת ממשל ביידן הפסקת האש בתימן והשיחות בין הסעודים לחות'ים, הנורמליזציה בין איראן וערב הסעודית, החזרה של אסד לחיק מדינות ערב – כולם דברים טובים; הם מביאים דה-אסקלציה.

אחרי שהשיחות על חזרה להסכם הגרעין קרסו, מקגורק ניהל שיחות עקיפות עם איראן דרך עומאן כדי להגיע להבנות, במסגרתן טהרן תאט את העשרת האורניום בתמורה להקלה באכיפת הסנקציות נגדה. שוב, דה-אסקלציה.

אין כאן לגלוג על הממשל. אפשר להבין את ההיגיון. אפשר אפילו לחשוד שמתקפת שמחת תורה של חמאס הרסה לא רק לארה"ב את הדה-אסקלציה, אלא גם לטהרן. נראה היה שארה"ב ואיראן באמת הגיעו להבנות ו-2024 תהיה שנה רגועה ביחסים. ואז ה-7.10 קרה.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ממשל ביידן נמצא בדילמה. מצד אחד, הוא מאמין בגישה ממושמעת שדורשת דה-אסקלציה במזרח התיכון והתמקדות בסין. מצד שני, איראן וציר ההתנגדות רק הגבירו את ההתקפות שלהם אל מול הריסון האמריקאי. מותם של 3 חיילים אמריקאים היה צפוי, שלב טבעי בהסלמה.

השאלה היא מה ממשל ביידן יעשה. הוא יכול לבחור אסטרטגיה התקפית מול איראן, ולהחליט להעניש את טהרן בשטחה על פעולות הפרוקסי שלה. או, הוא יכול להסתפק בתגובה קשה מול הפרוקסי האיראנים – האחראים הישירים להתקפה – ולהמשיך לקדם עסקה שתביא הפסקת אש זמנית או קבועה לרצועת עזה. אם המלחמה בעזה היא שהציתה את המשבר הנוכחי, לכאורה הפסקת אש זמנית או קבועה תעצור את המשבר. ארה"ב תחסוך מעצמה מלחמה אזורית. היא גם אולי תשיג נורמליזציה בין סעודיה וישראל – יעד בו הממשל מעוניין – ואף תתניע מחדש את תהליך השלום בין ישראל והפלסטינים.
כשאנו מתמקדים בחזית צבאית אפשרית בין ממשל ביידן והפרוקסי של איראן, כדאי לשמור עין על החזית הדיפלומטית. אולי דווקא הרג החיילים בירדן יביא את הממשל להגביר את הלחץ על ישראל כדי להשיג הפסקת אש ולסיים את ההסלמה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המשחק הגדול     קרדיט לתמונות: https://www.ipis.ir