דיכוי המחאה באיראן מתגבר

כפי שאתם יודעים, כבר זמן רב שבניגוד לפרסומים בערוצי תקשורת מערבית שונים, על שמחאת החופש והקריאה להחלפת המשטר, המכונה במערב “מחאת החיג’אב” אני חוזר ומזכיר לכם שהמחאה לא נעלמה ולא דוכאה, למרות כל ניסיונות המשטר לדכא את המחאה בדרכם האלימה והרצחנית.

רק אתמול בסיום הפוסט הקודם אמרתי שאפשר להניח שבחודשיים שנשארו עד לציון יום השנה לרציחתה של מהסא אמיני ופריצת גל מחאת החופש, אנחנו נראה שהמשטר האיראני, מגביר את הלחץ כנגד האזרחים, והנה הבוקר יצא דובר פיקוד משטרת איראן (FARAJA) מנתזר אל-מהדי (منتظرالمهدی = Montazer Almahdi) בהודעה לתקשורת ואמר שמיום ראשון ה 16 ביולי תהיה נוכחות מוגברת ברחובות ערי איראן בסיורים רגליים ובניידות של משטרת המוסר, שיטפלו בנשים ונערות ללא חיג’אב או שהחיג’אב לא עוטה את ראשן כראוי, ושהן יעצרו ויובאו לטיפול בית המשפט, וכל הטוב הזה קורה “בעקבות דרישות עממיות שהתקבלו מקבוצות ומוסדות חברתיים שונים…”

קרדיט: רשתות חברתיות

אוסיף שבהודעת הדובר המסור, הודגש שהגברת הסיורים והאכיפה נובעים מהסיבה של דאגה לשלום הציבור, שהנשיא ראיסי והרשות השופטת דאגו כל כך להזכיר לאזרחי איראן, שהכל נעשה כמובן במסגרת החוק, “על מנת להרחיב ולהרחיב את ביטחון הציבור ולחזק את הבסיס המשפחתי, תוך הערכה והודיה לכל הנערות והנשים במדינתנו האהובה התורמות לשלום הנפשי של החברה תוך שמירה על נורמות חברתיות ולבוש צנוע…”

נחמד מצידו של המשטר, שהדובר הוסיף שהמשטר “מצופה מכולם, ובמיוחד מבנות ארצנו הנבונות, שעתיד המדינה תלוי בהן, ייתרמו ללכידות החברתית ולביטון הציבור, ע”י כיבוד קדושת החיג’אב והציות לנורמות המקובלות, ובכך לחרר יותר שוטרים למשימות חיוניות אחרות של המשטרה”.

דבריו של הדובר באים בדיוק חודשיים לפני יום השנה לרצח מהסא אמיני, על רקע המחאה שממשיכה בעצימות משתנה, מהפגנות של סיום תפילות יום שישי, או הפגנות על מצוקת מים, שבהן יש אלפי מפגינים, ועד להפגנות יחיד של אישה אמיצה ששרה בבזאר באחת מערי איראן. (הסרטון מצורף להודעה הבאה)

קרדיט: רשתות חברתיות

תוכלו למצוא בערוץ פרסומים קודמים על אזרחי איראן האמיצים שממשיכים לצאת להפגין ברחובות במחאה על עוולות המשטר, ועל איראניות אמיצות שמוחות בדרכים שונות שמביעות את הכמיהה הבסיסית לחופש, ולמרות הגברת האכיפה האלימה והמעצרים, ממשיכות ללכת בלי חיג’אב, לשיר ולרקוד במקומות ציבוריים. אזכיר שלמחאה פנים רבות, וגם ההפגנות הרבות של שלל נושאים כולן מוחות כנגד המשטר.

איראנים מכל המגזרים, הדתות והמוצאים האתניים יוצאים לרחוב להפגין. תלמידות בתי ספר, סטודנטים, וגם מורים ומרצים. נהגי תחבורה ציבורית ונהגי משאיות, עובדי מפעלים מכל מגזרי התעשייה, חקלאים קשי יום, וגם פקידי משרדי ממשלה. לכולם יש סיבות רבות ומגוונות להפגין, שהקו המקשר ביניהן זה התעמרות ועוולות של המשטר הכושל, הרקוב והרצחני, וכולם יוצאים להפגין בכל רחבי איראן, למרות איומים ואיסורים וגם דיכוי אלים של הפגנות.

וגם סיפרתי לכם לא פעם שגם גמלאים מכל המגזרים מפגינים, כולל הפגנה קולנית מול הפרלמנט בטהראן, ובמרבית המקרים הם מפגינים כי הגימלה שהם מקבלים מהמשטר לא מספיקה לקיום בסיסי, ודרדרה אותם עמוק מתחת לקו העוני הרשמי, ויש מקרים בהם התשלומים המצומקים האלה גם לא מתאחרים ולא משולמים בזמן, וכן סיפרתי לכם שמחאות אזרחי איראן הוותיקים כוללות גמלאים של מערכות הביטחון ונכי מלחמת איראן-עיראק, וגם גמלאים של משרדי ממשלה, ואפילו גמלאי הביטוח הלאומי האיראני מפגינים.

קרדיט: רשתות חברתיות

ויש הפגנות נכים שמפגינים על אי יישום חוק הנכים שמבטיח הכנסה בגובה שכר מינימום, ויש הפגנות על מחסור בתרופות, ועל מחסור בפורמולה לתינוקות (אבל למי שיש כסף, יוכל לקנות בשוק השחור במחיר מפולפל, את מה שנעלם מהמדפים בבתי המרקחת…) ויש הפגנות בגלל מותם של עובדי ייצור בתאונות עבודה, ובגלל מותם של אזרחים בתאונות דרכים, ועל התייקרות המזון, ועל מחסור בדלק, ועל נושאים רבים נוספים, וכמובן על המחסור במים שמקיף אלפי ערים, עיירות וכפרים.

אז כן חברים, המחאה באיראן נמשכת, למרות הדיכוי, למרות המעצרים, החטיפות, העינויים והרציחות.
וכאמור יש לה פנים רבות, ובאיראן יש לה גם שמות רבים, כולל מחאת מהאסה אמיני (וגם מחאת ג’ינה אמינה, שמה הנוסף של מהסא) ואציין שבאיראן יש מי שמכנים את המחאה גם בשם המתאר מה שאיראנים רבים מרגישים: המפכה הלאומית של איראן = انقلاب ملی ایران, או בקיצור – מהפכה לאומית = انقلاب ملیست)

תוכלו למצוא ברשתות החברתיות את התיוג: #انقلاب_ملی_ایران (המפכה הלאומית של איראן) שבמקרים רבים נלווה לתיוג שמות קורבנות המחאה.
ולסיום אזכיר ששני הפרקים הראשונים של הפודקאסט בנת חלאל, הוקדשו לנשות איראן ומחאת החופש, שאותו תוכלו לראות כהסכת מצולם גם ביוטיוב של הערוץ.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונה: קאיאן לונדון