Site icon Nziv.net

מיוחד לפורים – משמרות המהפכה של חשיארש מלך פרס ושאלת ההכרעה במלחמה הבאה.

"אני חשיארש,
המלך הגדול,
מלך המלכים,
מלך מדינות הכוללות את כל סוגי האנשים,
מלך בעולם הגדול הזה,
הרחוק והרחב,
בנו של דריווש,
אח'ימני"טקסט זה הוא חלק מכתובת גנג'אנמה, טקסט עתיק שנמצא בקרבת העיר המדאן בצפון מערב איראן, שם נמצא קבר מרדכי ואסתר. הטקסט הוזמן על ידי המלך חשיארש הראשון (Xerxes), שיש חוקרים רבים הסבורים שהוא המלך אחשוורוש. כן, זה אותו מלך פרסי מהסרט המוכר "300".חשיראש היה מלך בשושלת הפרסית – אחמנית ומלך בין השנים 485 – 465 לפני הספירה. ממלכת פרס בתקופת חשיארש הייתה בשיאה והחזיקה שטחים רבים. אביו של חשיארש, דריווש, השאיר כתובת בפרספוליס בה נכתב: "אומר דריוש המלך זו היא הממלכה שאני מחזיק בה מן הסקיים אשר מעבר לסוגדה, משם לכוש, מן הודו, משם עד ספרד – אשר אהורהמזדה גדול האלים העניק לי", ובקיצור, מהודו ועד כוש.

יחידת ה"אל מוות" ומשמרות המהפכה

"ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת–לְפָנָיו. ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם". (מגילת אסתר, פרק א' ג-ד).

ידוע שמלכי פרס, ואחשוורוש בראשם, אהבו לחיות חיי הוללות, פאר ובזבוז, אך מדוע לקיים נשף במשך חצי שנה? האם אחשוורוש הוא כה חסר אחריות?

לאחר שפעל המלך הטרי לנקות את הרעשים מבית ולדכא מרידות קטנות, החליט שהגיע הזמן לנקום ביוונים על כך שהביסו את אביו בקרב מרתון. הוא ביקש לגייס צבא מכל רחבי האימפריה, וכך במשך 180 יום, אירח משלחות דיפלומטיות מרחבי האימפריה, והציג להן את עושרו ויכולותיו, כדי לשכנע את הפרובינציות להצטרף לקואליציה צבאית שהקים למלחמה ביוון. אחשוורוש החזיק בצבא ובצי ענק לאותה תקופה, אך לא רצה לסכן את חייליו ואת הצי שלו, ועל כן עשה שימוש במה שמכונה היום "צבא פרוקסי".

הוא גייס צבא עצום, הגדול ביותר בעת ההיא, שהגיע למאות אלפי חיילים, מ-46 לאומים שונים מהאימפריה הפרסית. הצי הורכב מכלי שייט פיניקים, מצרים ואפילו יוונים. האדמירלים, הנחתים והקשתים, שתפקידם היה לפקח על שכירי החרב, היו פרסים.

חיל הרגלים של אחשוורוש לא נחשב איכותי במיוחד, ועצמתו הייתה בעיקר בהיקפו, וביכולתו להגן על הפרשים. החיילים הפשוטים השאירו את הבמה המרכזית לבני ה"אל מוות". יחידת ה"אל מוות" מנתה 10,000 חיילים שהיוו יחידת עלית שהיו לה שתי משימות: האחת שמירה על המלך, והשנייה, צבא קבע ששימש למשימות משמעותיות. הם היו מצוידים טוב יותר מהחייל הפשוט – בחרבות, בחצים ובקשתות. הם נקראו "האל מוות", משום שהוקפד שמספרם תמיד עמד על 10,000. אם מת חייל אחד, מיד נכנס אחר להחליפו. בסופו של דבר, הם נכשלו במשימתם לשמור על חיי המלך. אחשוורוש נרצח בשנתו על ידי אחד מהוזירים שלו.

המפקדים הבכירים של איראן בסוריה, עיראק ותימן הם איראנים ממשמרות המהפכה. גם הם נוהגים בשיטה בה נהגו מלכי פרס, ומרבית הלחימה במדינות הללו מתבצעת על ידי שכירי חרב שיעים. הפטמיון מאפגניסטן, הזינביון מפקיסטן, נג'באא מעיראק, חזבאללה מלבנון, והחות'ים מתימן. ומשמרות המהפכה, כמו יחידת ה"אל מוות", גם להם שתי משימות: האחת לשמור על השלטון (המהפכה האסלאמית), והשנייה לבצע "תפקידים מיוחדים". גם הם נחשבים לחיילים מקצועיים ומצוידים יותר מחבריהם בצבא "הרגיל".

גם בימינו הצי האיראני הוא צי חזק. אומנם כלי השייט שלו מיושנים, אך הוא מחזיק 18 אלף חיילים, ועוד 20 אלף חיילים המשתייכים לכוח הימי של משמרות המהפכה. על פי הידוע, הצי האיראני מחזיק 26 ספינות טילים, 18 צוללות, והרבה מאוד ספינות קטנות הפועלות בשיטת "הנחילים". אחד היתרונות של הצי האיראני זה הטילים המדויקים שלו, היכולים לכסות שטח פעולה נרחב.

השמדת היהודים כמנוע לצמיחה כלכלית

אחשוורוש נחל תבוסות קשות בקרבות סלאמיס ותרמופילאי מול הקואליציה היוונית, וכל שנותר למלך המובס זה לחגוג ולהתהולל. קופת המדינה התרוקנה מההוצאות הרבות על המלחמות העצומות, ויועצו של המלך, המן האגגי, סיפק לו פתרון:

ח וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. (מגילת אסתר, פרק ג' ח-ט).

כשהקופה מתרוקנת, יש את ממונם של היהודים, שאותו אפשר לקחת ולמלא בו את קופות הממלכה. כך המן ישיב את כבודו שנרמס על ידי מרדכי היהודי שלא קד בפניו, וגם יעשה לא מעט כסף. הוא היה אף מוכן לשלם למלך עשרת אלפים ככר כסף, משום שידע ששלל היהודים בו יזכה יהיה גדול בעשרות מונים. בנוסף לכך, יזכה בהכרת תודה של המלך ושל שר האוצר. אגב, שר האוצר בפרס העתיקה נקרא "גנז ברה", ומכאן המילה בעברית "גזבר".

הכלכלה של איראן המודרנית אינה במיטבה. על אף שמדובר בארץ שופעת במחצבי טבע, ניהול גרוע של הכלכלה, השקעה ניכרת במלחמות במזרח התיכון ושחיתות שלטונית מקשים גם היום על צמיחת הכלכלה. לכך ניתן להוסיף גורמים נוספים כמו השקעה מרובה במוסדות דת וצדקה, פיקוח ממשלתי על מחירים, וסנקציות שהוטלו על המדינה. האבטלה עומדת על 10% ורבים בה אלה שחיים מתחת לקו העוני.
בשנת 2015 נחתם הסכם המעצמות על תכנית הגרעין האיראנית שצמצם באופן משמעותי את הסנקציות והמגבלות על איראן.

אז "השמדת היהודים" הייתה המפתח ליציאה מהמשבר הכלכלי, ואילו היום השהיית הפרויקט הלאומי האיראני ל"השמדת היהודים", היא המפתח ליציאה מהמשבר הכלכלי.

המוסר היהודי והמלחמה בעמלק

א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת… ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם. ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד–חֲמֵשׁ מֵאוֹת,
אִישׁ… וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.(מגילת אסתר, פרק ט' א-י).

עמלק היה בנו של אליפז בנו של עשו. יעקב לחם בעשו על הבכורה עוד כשהיו בבטן אמם. במדרש מסופר, כי אליפז נשלח על ידי עשו להרוג את יעקב, אך האחרון ניצל בכך שמסר לו את כל אשר היה לו.
שאול בן קיש מלכה הראשון של ישראל, ובן לשבט בנימין, חס על חייו של אגג מלך עמלק ועל רכוש העם העמלקי, ובכך הפר את חוקי "מלחמת מצווה". על אף ששמואל הרג את אגג, אנו פוגשים את העמלקים לאחר מכן במקומות נוספים. שאול היה גיבור חיל, אך לא ידע להכריע את המלחמה, ועל כן דורות אחריו עוד סבלו מנחת זרועו של עמלק.

הוצאתו להורג של המן ובניו על ידי מרדכי היהודי, גם הוא בן לשבט בנימין, סימלה יותר מהכול את סגירת המעגל, ואת חיסולו הסופי של עמלק. אך היהודים, שגילו רמת מוסר גבוהה, לא בזזו את רכושם של אויביהם.

מלחמותיה של מדינת ישראל, בניגוד מוחלט למדינות אחרות, כולל מדינות מערביות, אך בוודאי מזרח תיכוניות, מתאפיינות במוסר לחימה גבוה מהמקובל. כמו שאול ולוחמיו, כך גם צבא ההגנה לישראל הוא צבא של גיבורים העשויים ללא חת. אך יש הטוענים כי לא אחת, כמו שאול, גם מנהיגינו אינם יודעים, או שאינם מעוניינים, משיקולים שונים, להגיע להכרעה במלחמות מול אויבינו, ובכך גוזרים עלינו ועל הדורות הבאים של עם ישראל, להמשיך ולאחוז בחרב.

לא ניתן להשוות את המלחמות והמצב הגאו-פוליטי של העידן הקדום לתקופתנו, וכנראה שלא נחזה בקרוב במנהיגי אויבינו כשהם תלויים בכיכר העיר, וטוב שכך. אך צאצאי הפרסים ובעלי בריתם החדשים – ישנים, מבקשים להשלים את אותה המשימה שתכנן והגה צורר ישראל, המן האגגי, לפני 2500 שנה. אויבינו שוב הטילו פור, והדיון בדבר נכונותה של מדינת ישראל להגיע להכרעה במלחמה הבאה, צף ועולה גם היום.

פורים שמח לכל עם ישראל.

הכותב,גיל,הוא בוגר לימודי היסטוריה של המזרח התיכון, ובעל רקע מודיעיני וביטחוני עשיר בארץ ובחו"ל.

Exit mobile version