מלחמת קוריאה התרחשה בשנים 1953 – 1950 בין שני חלקיה של קוריאה : קוריאה הצפונית , שנתמכה בידי סין ובמידה פחותה גם בידי ברית המועצות , וקוריאה הדרומית , שנתמכה בידי האומות המאוחדות בהנהגת ארצות הברית .

זה היה העימות המזוין הראשון בין מעצמות במסגרת המלחמה הקרה . המלחמה גבתה את חייהם של כ -2.400.000 בני אדם, מרביתם אזרחים. קו הפסקת האש ביניהם ,בתום המלחמה,בין הצפון הקומוניסטי לבין הדרום הדמוקרטי,נקבע לאורך והגבול קו הרוחב 38. 

הרקע למלחמה.

  באוגוסט 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה , התחלקה ההשתלטות על קוריאה בין ארצות הברית ,שהשתלטה על האזור שמדרום לקו הרוחב 38 ,וברית המועצות , שהשתלטה על האזור מצפון לקו הרוחב 38 . החלוקה נועדה להיות זמנית מתוך מטרה לאחד אותה חזרה למדינה עצמאית במועד מאוחר יותר שלא נקבע מראש .

בשתי המדינות נערכו בחירות,  בקוריאה הצפונית התקיימו בחירות  למועצות העם ,לאחר דיכוי פוליטי אלים של כל התנגדות לשלטונו של קים איל סונג . בקוריאה הדרומית, התקיימו בחירות ונבחר סינגמן רי. קיום בחירות בדרום ובצפון, הביא באופן רשמי לכך שגבול זמני הפך לגבול של קבע .בעקבות רצון ממשל  טרומן לצמצם את מחויבותו באזורים אותם לא  הגדיר בראש סדר עדיפויותיו (מחוץ למערב אירופה), והקטנה בתקציבי צבא ארצות הברית על ידי הקונגרס האמריקאי , הוסגו הכוחות האמריקנים ביוני 1949 מתל קוריאה הדרומית .

בעוד סין , שהייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים, וברית המועצות , חיזקו את קוריאה הצפונית בנשק, תחמושת וכסף, הותירה ארצות הברית את קוריאה הדרומית, והנהגתה הפוליטית המפולגת, להתמודד עם קשייה הכלכליים לבדה. הממשל האמריקני הגדיר כי קו ההגנה שלו נגד  הקומוניזם יימשך מהפיליפינים בדרום, עבור באיי  ריוקיו ובמרכזם אוקינווה , משם ליפן, לעבר והלאה האיים הקוריליים ואלסקה .קוריאה הדרומית וטיוואן הוצאו בכך  מקו ההגנה של ארצות הברית, ונולדה הסברה כי מדינות אלו הופקרו לידי הקומוניזם. דבר זה קיבל ביטוי ב -12 בינואר 1950 , כשמזכיר המדינה האמריקני, דין אצ’יסון , נשא נאום בו הוא הגדיר את קו ההגנה האמריקני במזרח הרחוק , ונקב בשמן של המדינות אותן רואה הממשל האמריקני כחלק מאותו קו הגנה , ולא כלל את קוריאה כאחת ממדינות אלה.