נפילת שני חיילי הגדוד הנייד של יחידת 8200 בא-דוויר, לבנון – לזכרם

בחודש מרץ 1985, לפני 36 שנים היה צה”ל בתהליך נסיגה לרצועת הביטחון בדרום לבנון, תהליך שהסתיים ביוני 1985. במהלך הנסיגה היו נתונים כוחות צה״ל לפיגועים מצד כוחות ההתנגדות בלבנון , בעיקר מצד אנשי החיזבאללה.

ב-10 למרץ 1985 ארע פיגוע חמור כנגד רכב ספארי של צה”ל בדרכו למטולה, 12 חיילים וקצינים נהרגו באסון זה.
בנוסף, מפקדת גדוד הצנחנים 890 שישבה בא-דוויר (בדרום לבנון, ליד נבטיה), הייתה נתונה לפיגועים והתקפות ועל כן היא תוגברה גם על ידי כוח טנקים קטן.

על רקע זה והתגברות הפגיעות כנגד כוחות צה”ל בגזרה, הורה ראמ”ן (דאז) האלוף אהוד ברק להוציא מטעם היחידה פריסת צוות האזנה ואיכון לא-דוויר. המשימה הוטלה על הגנ”ד (הגדוד הנייד של היחידה). מפקד פלוגה א’ בגנ״ד סרן חגי בירן אירגן את פריסת הגנ״ד לקראת יציאתה לא-דוויר.
סגנו של סרן חגי לפריסה, היה סגן רוברט כהן, אלחוטן דרומי איכותי ואיש הגון שיצא לקורס קצינים, וחזר לתפקידי פיקוד בגנ״ד. לרוברט הייתה מוטיבציה אדירה והוא נאבק על הזכות לצאת למבצע.

מפקד הגנ״ד, סא״ל עמוס להט, יצא יום לפני הפריסה עם סרן חגי בירן לא-דוויר ותיאם את הפריסה עם הכוח שהיה בשטח כולל מיקום הצוות והאנטנות. באותו הזמן נמשכה ההתארגנות  במפקדת הגנ”ד בגלילות וסופחו אליה חיילים מהיחידה, ביניהם הטכנאי ממדור הטכני ליציאות 465 סמ”ר יעקב הכהן טראב, סמ”ר אלי בלעיש ושאר אנשי המחלקה. כמו כן, אורגנו תק”שי האזנה ורכבים נוספים לשינוע הציוד. ב- 14 במרץ 1985 יצאה המחלקה לדרך עם 10 כלי רכב, ו- 20 קצינים וחיילים בפיקודם של סרן חגי בירן וסגן רוברט כהן.

בנסיבות הזמן והאזור היה הצוות במתח רב מרגע שעברו את שער “פטמה” לשטח לבנון. החיילים החמושים בנשק אישי תודרכו לעירנות, לשמור רווחים וגם על קשר עין, ופעמיים עצרו את התנועה מחשש לפיגוע ופתיחה באש על רכבים שנסעו מולם בצורה חשודה ובמהירות מסחררת.

בשעות הצהריים הגיעו לנבטיה. לאחר מנוחה קצרה, התארגנות ותיקון רכב, יצאו לא-דוויר והקימו מאהל, מיקמו את הרכבים ואת תקש״י ההאזנה. בשעות אחה”צ מהשעה 17:30 עלו סגן רוברט יחד עם יעקב הכהן טראב ואלי בלעיש על גג המבנה ששימש את מפקדת גדוד 890 של הצנחנים. סרן חגי עלה לוודא שאין תקלות והמשימה ברורה וירד להמשך ארגון הצוות. על הגג נותרו הטכנאים שעסקו במיתקון האנטנות שכללו כלי עבודה, כבלים ומוט באורך 3 מטרים. חגי ישב למטה על מדרגות הקומנדקר וקיים עימם קשר עין לסיוע בעת הצורך.

משירדה החשיכה, ביקש מג״ד הגנ״ד להפסיק את עבודות ההתקנה במהלך הלילה, כך שהצוות יתחיל בביצוע משימת ההאזנה רק לאחר סיום ההתקנות למחרת בבוקר.

במקביל לכל פעולת ההתמקמות של צוות היחידה, תוגבר גדוד הצנחנים בטנק שנועד להתמקם למארב לילה במטרה לחסל ניסיונות של מחבלים לפגוע בחיילי גדוד הצנחנים או במפקדת הגדוד. צוות הטנק ומפקדו סג”מ חיים כהן, מ”מ בגדוד שריון 79, נכנסו לעמדת מארב בשעה 19:00. במארב, מפקד הטנק היה מצויד באמצעי לראיית לילה אך ללא מצפן, משקפת או כרטיס טווחים ולא הכיר היטב את האזור. בשעה 21:00 דיווח מפקד הטנק על גילוי חוליית מחבלים שלדבריו עומדים לפתוח באש על מפקדת הגדוד. מבירור שעשה עימו סמג”ד הצנחנים הבין לפי הכיוון שקיבל כי החוליה נמצאת מזרחית לטנק וצפון מזרחית למפג”ד, דהיינו על גבעה שממנה נעשו ניסיונות קודמים לירות מטל”רים על הגדוד. לאור זאת אישר הסמג”ד לפתוח באש נגד המחבלים.

הטנק ירה שני פגזים כאשר הראשון עבר מעל למפג”ד והשני נפל בטווח קצר בין המוצב לבין הטנק בכיוון שלא תאם את מיקום גבעת המטל”רים. בבדיקה שערך הסמג”ד עם מפקד הטנק הוא בירר האם האש נורתה לכיוון הנכון. מפקד הטנק שהיה בלחץ שנשמע היטב בקשר, טען כי הוא רואה שהמחבלים מתארגנים לירות על המפג”ד. בין לבין כאשר שמע סרן חגי בירן את רעש הפגז שחלף באזור המבנה חשב כי מתבצע פיגוע כנגד המפג”ד. הוא יצא לרחבה והחל לצעוק לסגנו רוברט כהן לרדת מהגג ולאחר שהם השתהו הוא קרא להם בשנית והם ענו לו בהבהוב אורות של פנסי הראנאור שאיתם עבדו שהם מפנים את הגג, לא לפני שניסו לקפל את האנטנות כדי שלא ייפגעו בחילופי האש…

עוד זה קורה – והסמג”ד שהשתכנע מהסבריו של מפקד הטנק אישר לו לירות את הפגז השלישי.  
היה זה הפגז הקטלני שהרג במקום את סגן רוברט כהן, פצע אנושות את סמ”ר יעקב הכהן טראב ופצע קלות את סמ”ר אלי בלעיש.

סמ”ר יעקב הכהן טראב נפצע קשה וטופל ע”י כוח רפואה של הצנחנים ולאחר מכן הוטס לביה”ח לקבלת טיפול – אך נפטר כעבור יומיים (ב-17 מרץ 1985) בבית החולים. הטכנאי אלי בלאיש טופל במקום.
הקשר נותק והשתרר חושך מוחלט. חגי דיווח בקשר גלוי של מפקדת פצ”ן למפקדת הגנ”ד והחיילים הועברו למתחם ממוגן בעודם במצב קשה מאוד.
מפקד הפלוגה סרן חגי נשאר עם הפריסה עוד עשרה ימים והוחלף ע”י הסמ״פ, לביצוע משימת ההאזנה אליה נשלחו.

לקחיו העיקריים הם:
+ דבקות במשימה אפיינה את צוות היחידה.
+ תיאום חבירה ועדכון כל הכוחות המעורבים באזור חיוני על מנת למנוע אי הבנות ותקלות.
+ התדרוך והאמצעים לזיהוי מיקום ומטרות שבידי מפקד הטנק לא היו תקינים, מה שלא מנע את הזיהוי המוטעה של המטרה. יחד עם זאת, הן מפקד הטנק והן הסמג”ד חתרו למגע ולסיכול הפיגוע, אך בנסיבות שנוצרו חיילי היחידה היו הקורבנות.

האירוע המצער הזה, לא הונצח עד כה במורשת היחידה, ועל כן מצאנו לנכון לספרו ולהעלות את זכרם של חללי היחידה, סגן רוברט כהן ז”ל וסמ”ר יעקב הכהן טראב ז”ל שנפלו בעת מילוי תפקידם להגנת המדינה, אזרחיה וחייליה. 

לזכרם באתר “יזכור”:

סגן רוברט (רובי) כהן ז”ל

סמ”ר יעקב הכהן טראב מסלתון ז”ל

קרדיט: סא”ל (מיל) שלמה קטן, רס”ן (מיל) יוסי דגן בסיועם של אל”מ (דימ) נעם שפירא, רס”ן (מיל) חגי בירן ורס”ן (מיל) מוישל’ה גרינפלד ויפעת מארכיון צה”ל.