מדוע ישראל לא תוקפת מטוסי מטען איראנים המביאים נשק לסוריה? דעה

צפרא טבא,

בתלמוד (קידושין נו) מתנהל דיון מעניין בסוגיית האחריות בתחום גביית המחיר.

בהמשך מובא הפתגם: לאו עכברא גנב – אלא חורא גנב, שפירושו – לא העכבר הוא שגנב – אלא החור (שדרכו נכנס / יצא).

איך זה קשור אלינו?

במהלך השנים האחרונות מצאתי עצמי נתקל בשאלות הן בפורומים השונים והן בפרטי כגון – מדוע ישראל אינה פועלת ישירות כנגד אותם "מטוסי מטען" שמשנעים את עיקר האמל"ח מאיראן?

מאחר שאינני בר-סמכא להשיב על כך באופן גורף, אוכל לענות להבנתי הדלה כי במירוץ אחר בלימת ההצטיידות ארגוני הטרור וזרועותיהם השונות, נבחנים ומיושמים שיטות התמודדות שונות (שאין כאן המקום לפרטם) שרק חלקם הקטן "רואה אור" בכלי התקשורת וב"פרסומים זרים".

נושא הפגיעה באמצעי המשלוח הוא רגיש מאוד ומדת נזקו עלולה להעיב על הצלחתו מכמה וכמה סיבות, אני בפירוש יכול להעריך שבמקרי קיצון מאוד מסויימים – אכן פעלו כנגדם באופן ישיר, אך לא כתו"ל גורף מסיבות שונות שחלקן בבחינת רב הנסתר על הגלוי.

יש גם הגיון מסוים בלתת לאויב את הזמן לפתח ולאמץ שיטת עבודה מסוימת, כזו שתגרום לו להתמכר ואף להאמין בביטחונה, ולאחר זמן ברוב השכל ושיח לפגע ולקעקע את יסודותיה.

נסתרות דרכי האל, כאמור.

ואני הקטן לא באתי לפרש – אלא פשוטו של מקרא.

לא אלמן ישראל.

קרדיט : בעל הערוץ סבאבו בטלגרם