מצרים:לכל חייל מצרי בסיני – נבנה מחסן תחמושת בגודל 3 מ”ר.פרק 6.

במסגרת סדרת הדיווחים שלי בנושא “הכר את שכניך ודע עד כמה הם דואגים לפיתוח סיני ולרווחת תושביו”, הרי לפניכם כמה פרטים מה נעשה במצרים לרווחת החיילים ולשיפור  יכולותיהם הצבאיות בסיני.

רקע היסטורי

ב־25 באפריל 1979 נכנס לתוקפו הסכם השלום, שנחתם בין ישראל למצרים. בנספח הצבאי להסכם זה פורטו ההגבלות החלות על המצרים בכל הקשור להיקף הסד”כ הצבאי, שמותר למצרים להחזיק בסיני וכן למקום היערכותו של סד”כ זה. עקרונית מותר למצרים להחזיק בסיני כוח, שאינו עולה על דיביזיית חי”ר ממוכן המתוגברת בחטיבת טנקים. בסה”כ מותר למצרים להחזיק בסיני 22,000 חיילים בלבד. ההסכם קובע עוד, כי למצרים מותר להקים מתקני תשתית (כגון ביצורים ומתקנים לוגיסטיים)  רק לכוח המותר בהסכם, כלומר מתקני תשתית כגון מחנות קבע ומתקנים לוגיסטיים עבור דיביזיה אחת בלבד.

זמן לא רב אחר חתימת ההסכם, עוד בטרם סיים צה”ל את פינוי כוחותיו מסיני, החלו המצרים לבנות תשתיות לצבאם. הבניה חרגה לעתים מהמוסכם, וחטיבת המחקר באמ”ן עקבה אחר הפעילות המצרית, ומידי חודש הוציאה דו”ח, המפרט את ההפרות המצריות. בין הפרות אלה  אותרה על ידי חוקרי השטח באמ”ן בניית מצבור לוגיסטי גדול הכולל למעלה מ-100 דיפונים (דיפון הוא מחסן שדה לאחסון אפסניה צבאית – בד”כ תחמושת, המשתרע של שטח של לפחות  4X4 מטר המוקף סוללת עפר). חוקרי השטח באמ”ן קבעו על סמך ניסיונם המצטבר בחקר מתקנים לוגיסטיים, כי מחסן בהיקף כזה נועד לשמש כמחסן קדמי של ארמיה, כלומר הפרה גסה של הסכם השלום. אמ”ן התלונן, האמריקאים שושביני ההסכם, צילמו את אתר האחסון והתברר, שאכן נבנו הדיפונים האסורים. פרטים על הפרה זו ראה בספרי “מודיעין תלוש מהקרקע”.

תקרית זו לא ריפתה את ידי המצרים והם המשיכו לכרסם ללא לאות בהסכם ככל יכולתם. אם לומר את האמת הם די הצליחו. בשלב מסוים הפסיקה מדינת ישראל, ככל הנראה, להתלונן על ההפרות בתחום התשתית הצבאית, ועד לשנת 2007 בנו המצרים בצפון סיני 21 אתרים לאחסון תחמושת, ובהם כ-400 מבני אחסון ת/ק (בנוסף הם בנו תשתית לוגיסטית גם בדרום סיני, אבל למי יש כוח לעקוב). אתרי האחסון שנבנו הם הרבה מעבר לצורכי הדיביזיה המותרת בהסכם, ולמעשה נבנו אתרי אחסון קדמיים למספר דיביזיות ואף מחסנים ארמיונים קדמיים.

יש לציין כי בד בבד עם הגידול באתרי אחסון התחמושת חל במקביל גידול ניכר גם בבניית מחנות צבא לגייסות. גם כאן נבנתה תשתית למחנות צבא בקיבולת העולה לאין שיעור על המותר בהסכם. יודגש, כי למיטב זיכרוני, עד לשנת 2007 לא תקפו הגורמים האיסלמיסטיים את צבא מצרים בסיני (בשנת 2004 היה  אמנם פיגוע במלון הילטון טאבה, אך זה לא כוון נגד הצבא המצרי במישרין). כך שלמצרים לא היה למעשה כל תרוץ לבניית תשתיות צבאיות החורגות הרבה מעבר למוסכם.

התפנית בין השנים 2007-2010

בין השנים 2007 ל-2010 28 שנה אחרי חתימת הסכם השלום, (מהעדר כיסוי צילומי מתאים אני לא יכול למקד יותר את מועד התפנית) הוחל תהליך מואץ מאוד להכפלת המערך הלוגיסטי בסיני, אשר כלל:

• הגדלת מערך אחסון התחמושת ב-158%.
• הכפלת מאגרי דלק הת/ק בסיני (יפורט במאמר נפרד)

בתקופה זו בנו המצרים בקדחתנות עוד 424 מבני אחסון ת/ק לתחמושת המשתרעים על שטח של כ-40,000 מ”ר. בסה”כ עד שנת 2010 נבנו בצפון סיני למעלה מ-800 מבני אחסון לתחמושת, המשתרעים של שטח כולל של  כ-66,000 מר. כל הבניה התבצעה באתרי האחסון, שהוקמו בעבר. למעשה הגדילו בתקופה זו המצרים את מחסני התחמושת בסיני ב- 158%. לשם המחשה של היקף הבניה, ניתן לומר, שלכל חייל של מצרים שמותר לו לשהות בסיני, נבנה מחסן תחמושת בשטח של 3 מ”ר. למי שלא מבין בדיחות, הכוונה היא שהוכנה תשתית צבאית לכוח העולה לאין ערוך על המותר בהסכם, ובכך רוקן ההסכם מתוכנו.

מה קורה בסיני לאחר שנת 2010?

בסיס המידע שעליו אני מסתמך הוא צילומי הלוויין של Googel Earth. מקור מידע זה לא מספק נתונים עדכניים לשטחים נרחבים בצפון סיני, כך שיש “הרבה חורים”, שאין עליהם מידע עדכני אחרי שנת 2010 .

במגבלות שמניתי לעיל עולה כי אין בניה מסיבית של מחסני תחמושת. מה שכן אותר הוא בניית מחסני תחמושת ממזרח לקו A – הקו שלכאורה אסור לאף חייל מצרי אסור לשהות בו – בנו המצרים באל עריש וברפיח 20 מבני אחסון תחמושת חדשים המשתרעים על שטח של כ-1000 מ”ר.

 

לסיכום

התשתית הצבאית, שנבנתה בצפון סיני, מאפשרת למצרים תספוק מספר דיביזיות, ובכך ביום פקודה נחסך מהגייסות המצריים הצורך בשיירות תספוקת ארוכות שנאלצות לנוע ממחסני התחמושת הארמיוניים והמטכ”ליים אשר ממערב לתעלת סואץ. לכן יש לראות בניית תשתית כחלק “מהכשרת זירת הלחימה למבצעים צבאיים”.  בשביל מה להילחם ועל מה להילחם – זאת אנסה לנתח בפרק הסיום של סדרת המאמרים.

פרקים קודמים:

מצרים:פיתוח מואץ של תשתיות צבא במרחב תעלת סואץ – סיני.פרק 1 בסדרה.

מצרים: סלילת אוטוסטרדות בסיני. פרק 2 בסדרה.

מצרים:גשר ומנהרות חדשות בתעלת סואץ.פרק 3.

מצרים:מערך הביצורים בפתחת רפידים מתפורר. פרק 4.

מצרים: הרחבת שדות צבאיים בסיני ובמרחב קהיר – תעלת סואץ. פרק 5

 

קרדיט: סא”ל (דימ’) אלי דקל – חוקר מערכות תשתית בארצות ערב.