תקיפה גרעינית טקטית באיראן: הפתרון המבצעי והשלכותיו על עתיד המזרח התיכון

הדיווחים והשמועות סביב שקילת אופציה גרעינית טקטית אמריקנית נגד מתקני הגרעין המבוצרים של איראן, ובראשם מתקן "הר המכוש" (Pickaxe Mountain), משקפים דיונים פנימיים מתוחים בוושינגטון ונובעים מאתגרים מבצעיים וגאולוגיים ממשיים.
רקע
מגבלות החימוש הקונבנציונלי והמחסור בחימוש כבד: ביוני 2025 ביצעה ארה"ב את מבצע "פטיש חצות" במסגרתו הטילו מפציצי B-2 פצצות כבדות חודרות בונקרים מסוג GBU-57 (במשקל כ-13.5 טון כל אחת) כדי להשמיד את מתקן פורדו ולפגוע בנתנז. תקיפה זו צמצמה משמעותית את מלאי פצצות ה-GBU-57 שברשות ארה"ב (למספרים חד-ספרתיים, יש האומדים זאת ב-6 פצצות בלבד)), כאשר חוזה ההצטיידות הבא לייצורן צפוי להניב פירות רק לקראת שנת 2028.
האתגר הגיאולוגי של "הר המכוש": מתקן הגרעין בהר המכוש (הסמוך לקומפלקס נתנז) ממוקם בתוך שכבות סלע גרניט קשות במיוחד ובעומק המעורך ב-100 עד 145 מטרים מתחת לפני הקרקע. עומק מבוצר זה הופך אותו לחסין כמעט לחלוטין בפני פצצות חודרות בונקרים קונבנציונליות. גורמי ביטחון בארה"ב תדרכו כי מבחינה פיזיקלית ומבצעית, רק חימוש גרעיני טקטי בעל הספק נמוך (Low-yield) המסוגל לחדור לעומק האדמה עשוי להבטיח את השמדת הליבה התת-קרקעית של האתר.
מטרת הדיונים – הרתעה מול תכנון מבצעי: הדיווחים על שקילת האופציה הזו משמשים בחלקם ככלי הרתעתי ולוחמה פסיכולוגית מול טהראן, המנסה להעביר את הצנטריפוגות והאורניום המועשר שלה לעומק ההר כדי לחסן אותם מפני תקיפות עתידיות. עם זאת, גורמי ממשל רשמיים בארה"ב לא אישרו כי התקבלה החלטה מעשית כזו, והנושא נותר בגדר הערכות ותכנון תיאורטי קיצוני.
משמעות השימוש באופציה גרעינית טקטית
אף שהמונח "מקדם זיהום נמוך ביותר" מתייחס לנשק גרעיני טקטי שנועד למקסם את הדף הפיצוץ בתוך האדמה ולצמצם את הנשורת האטמוספרית, השימוש המעשי בו יוביל להשלכות גלובליות והיסטוריות מרחיקות לכת, אשר לא בהכרח יביאו לסיום מהיר או פשוט של המשטר:
שבירת "הטאבו הגרעיני": שימוש בנשק גרעיני לראשונה מאז 1945 ישנה לחלוטין את חוקי המשחק הבינלאומיים. הדבר עלול להוביל למירוץ חימוש גרעיני חסר תקדים בעולם, כאשר מדינות רבות יבינו כי ההרתעה היחידה מפני מעצמות היא החזקת נשק גרעיני משלהן.
השלכות סביבתיות והומניטריות: למרות ההגדרה כנשק "נקי" יחסית, פיצוץ גרעיני תת-קרקעי בהר המכוש עלול לפרוץ אל פני השטח, לשחרר נשורת רדיואקטיבית שתזהם שטחים נרחבים באיראן, ותסכן את האוכלוסייה האזרחית בערים סמוכות כמו קום וטהראן, לצד השפעות סביבתיות על מדינות המפרץ הפרסי.
תגובה איראנית והתרחבות למלחמה אזורית כוללת: תקיפה כזו לא תמוטט את המשטר באופן מיידי אלא עשויה להוביל אותו לנקוט בצעדים קיצוניים מתוך תפיסה שאין לו מה להפסיד. איראן עלולה להגיב במתקפות טילים קונבנציונליות וכימיות מסיביות על בסיסי ארה"ב במזרח התיכון, פגיעה אנושה בתשתיות האנרגיה והנפט העולמיות במפרץ הפרסי, והפעלת כל שלוחותיה (פרוקסי) למלחמה טוטאלית נגד ישראל ובעלות בריתה של ארה"ב.
השפעה על יציבות המשטר: בעוד שהשמדת מתקני הגרעין תהווה מכה צבאית אנושה, תקיפה גרעינית זרה עלולה דווקא ללכד את העם האיראני סביב ההנהגה מתוך רגש לאומני, ולהקשות על גורמי אופוזיציה פנימיים להוביל להפלת המשטר. מנגד, קריסה מוחלטת של מוסדות השלטון כתוצאה מהלם התקיפה עלולה ליצור ואקום שלטוני מסוכן, שיוביל למלחמת אזרחים פנימית ולעליית גורמים קיצוניים עוד יותר.