איום? האם מצרים מפתחת בסיסי שיגור ומחסני טילים בליסטיים גם בסיני ?
לפי דוחות מודיעין וניתוחי לוויין גלויים (OSINT), מצרים אכן מקימה בשנים האחרונות מתקנים תת-קרקעיים נרחבים בצלע הרים בחצי האי סיני, אשר במערכת הביטחון הישראלית חושדים כי נועדו לאחסון טילים. עם זאת, נכון לעכשיו אין הוכחה חותכת לכך שמוצבים או מאוחסנים בהם טילים בליסטיים בפועל, והמערך הבליסטי המרכזי של מצרים נותר ממוקם עמוק יותר בשטחה הריבוני ממערב לתעלת סואץ.
1. מיקום ואופי המתקנים בסיני ומחוצה לו
- המתקנים התת-קרקעיים החדשים בסיני: חוקרי מודיעין גלוי זיהו בונקרים וקומפלקסים תת-קרקעיים מבוצרים שנחצבו לתוך מדרונות הרים בצפון ובמרכז סיני. מתקנים אלו נבנו בסמוך לתשתיות צבאיות מורחבות, הכוללות שלושה שדות תעופה שבהם הוארכו מסלולי ההמראה כדי להתאימם למטוסי קרב.
- בסיסי הטילים המוכרים (ממערב לסיני): המערך הבליסטי העיקרי של מצרים אינו נמצא בסיני, אלא באזורים הרריים ומבוצרים בין קהיר לסואץ. המתקנים המרכזיים הידועים הם:
- ג'בל חמזה (Jabal Hamzah): האתר ההיסטורי והמרכזי של מצרים לבחינה וניסוי של מנועי טילים בליסטיים (על בסיס דגמי סקאד), שעבר בשנים האחרונות שיפוץ והרחבה.
- מתקן "עיר הבירה המנהלית החדשה": קומפלקס תת-קרקעי ענק שנחשף בלוויינים כ-70 קילומטרים ממזרח לקהיר, בסמוך למתקן משרד ההגנה המצרי ("האוקטגון").
2. האם המתקנים מהווים איום על ישראל?
- פגיעה בזמן ההתרעה: ההתעצמות המצרית בסיני (הכוללת גם פריסת מערכות הגנה אווירית מתקדמות מתוצרת סין מסוג HQ-9B והכפלת סדר הכוחות לכ-40,000 חיילים) מקצרת באופן משמעותי את זמן ההתרעה המודיעיני של צה"ל במקרה של הידרדרות ביטחונית.
- יכולת כיסוי מלאה: למצרים ישנו ארסנל ותיק אך מבצעי של טילי סקאד לטווחים קצרים (כגון Scud-B) וחשדות ממושכים לרכש טכנולוגיית טילים ארוכי טווח מצפון קוריאה (טילי נו-דונג). המשמעות היא שגם ללא הצבת הטילים בתוך סיני, הטילים המצריים מסוגלים לכסות כל נקודה במדינת ישראל מבסיסיהם הנוכחיים בעומק מצרים.
- הפרת נספח הביטחון של הסכמי קמפ דייוויד: בניית תשתיות צבאיות כבדות, בונקרים ואחסון נשק מתקדם באזורים אלו בסיני חורגים מהמגבלות שהוטלו על מצרים בהסכם השלום.
3. הקשר הנוכחי והערכת כוונות
בירושלים הביעו דאגה עמוקה בפני מצרים וארה"ב לגבי בניית המתקנים וההתעצמות בסיני. מנגד, קהיר דוחה את הטענות הישראליות ומבהירה כי מדובר בצעדים הגנתיים וריבוניים שנועדו לאבטח את גבולותיה, להילחם בטרור ולמנוע זליגה של הלחימה מעזה או ניסיונות לעקירת פלסטינים לעבר סיני.
למרות המתיחות הדיפלומטית סביב התשתיות האלו, ההערכה האסטרטגית בישראל נותרה כי הסבירות לעימות צבאי ישיר או יוזמת התקפה מצרית היא נמוכה מאוד, והתשתיות משמשות בעיקר ככלי הרתעה מצרי וכחלק מתפיסת הביטחון הלאומי הרחבה שלהם.
