בתיאום עם וושינגטון: תוכנית המגירה של ישראל לסיכול "טרור הנקמה" האיראני על חיסול בכיר החמאס הנייה בשטחה

לרגל שנתיים לחיסולו של ראש הלשכה המדינית לשעבר של חמאס, איסמעיל הנייה, משמרות המהפכה של איראן הצהירו כי "המזימה לפרק את חמאס מנשקו תיכשל כישלון אסטרטגי", והדגישו שהנקמה על דמו של הנייה היא "עניין ודאי ובלתי נמנע", והתגובה לפעולה זו תהיה "קשה ומוחצת".

• אסטרטגיית הגנת פסיפס: בעקבות פגיעות משמעותיות בשרשרת הפיקוד האיראנית וחיסול בכירים, משמרות המהפכה עברו למבנה מבוזר. מפקדים בשטח מוסמכים כעת לקבל החלטות עצמאיות ולשגר תקיפות באופן אוטונומי במקרה של ניתוק מהמטה המרכזי. 
• שקילת "תקיפה מקדימה": לפי דיווחים דיפלומטיים, משמרות המהפכה בוחנים בגלוי אפשרויות לביצוע תקיפות מנע ומכות פתע אם המאמצים הדיפלומטיים מול ארה"ב ייכשלו באופן סופי.
• הסלמה אזורית רחבה: האסטרטגיה הרדיקלית של טהראן מכוונת לא רק נגד מטרות צבאיות בישראל, אלא כוללת פגיעה בסדר האזורי כולו, כפי שבא לידי ביטוי בתקיפות נגד איחוד האמירויות, ירי לעבר מרחב עקבה שבירדן ואיומים על נתיבי שיט ומדינות המפרץ. 
• הפעלת חזית השלוחים: המשך הזרמת אמצעי לחימה מתקדמים למיליציות הפרו-איראניות בעיראק, לחזבאללה בלבנון ולחות'ים, במטרה לייצר זירות ירי מרובות שיכולות לאתגר את מערכות ההגנה האווירית. 

• תיאום מבצעי חסר תקדים עם ארה"ב: מערכת הביטחון הישראלית מקיימת קשר רציף עם ממשל טראמפ והפיקוד המרכזי של צבא ארה"ב (CENTCOM). שיתוף הפעולה כולל חלוקת מטרות, פריסת אמצעי גילוי מוקדם, ותדלוק אווירי משותף. 
• מוכנות לתקיפות תשתיות נרחבות: ישראל וארה"ב גיבשו תוכניות תקיפה חריפות וממוקדות נגד תשתיות האנרגיה של איראן, בתוכן בתי זיקוק, תחנות כוח, מתקני נפט ונכסים אסטרטגיים של משמרות המהפכה, במטרה לשלול מהמשטר את היכולת הכלכלית והלוגיסטית להוציא לפועל מתקפות ארוכות טווח. 
• כוננות הגנה אווירית ומודיעינית: מערך ההגנה האווירית (חץ, קלע דוד וכיפת ברזל) נמצא ברמת דריכות עליונה לאיתור ויירוט מטחים בליסטיים וכטב"מים, לצד סיכול פעילויות טרור וניסיונות פיגוע של סוכנים איראנים בתוך שטח המדינה ובנציגויות דיפלומטיות בעולם. 
• מוכנות בעורף: ריענון הנחיות ההתגוננות ופריסת מרחבים מוגנים בנקודות מפתח (כמו תחנות רכבת ומרכזי תחבורה) על מנת לצמצם פגיעה באזרחים במקרה של זליגת ירי הרקטי.