קצרצר לפרשת ויצא – התחמקות מקבלת אחריות, הם אשמים ולא אני!
בס"ד
קצרצר לפרשת ויצא – תורה של נחמה – התחמקות מקבלת אחריות, הם אשמים ולא אני!
בפרשת השבוע שלנו לבן מרמה את יעקב בצורה חמורה. יעקב עבד שבע שנים כדי לקבל את רחל לאישה, אבל בתום התקופה לבן נותן לו את אחותה הגדולה לאה במקומה, ותירוצו הוא: "לא יֵעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה". כדי לקבל את רחל דורש ממנו לבן לעבוד עוד שבע שנים, ואם יסכים – "וְנִתְּנָה לך גם את זאת". "וניתנה" – לפי הסברו (השני) של הרמב"ן, הכוונה ללבן ולכל אנשי המקום, אנחנו ניתן לך.
נחמה קובעת מיד, שלפנינו "אחד מביטויו של הרשע… הבריחה מן האחריות האישית למעשה שעשה אדם בהטלתה על שכם הזולת". לבן טוען: אני לא אחראי למעשה, הציבור הכריח אותי. עושה הרע מסיר מעליו את האחריות, הוא בסדר, ואת האשמה הוא מגלגל על איזושהי מסגרת ציבורית מחייבת (המדינה, הצבא, המפלגה וכיוצ"ב).
נחמה מסבירה שההתנהגות הזו מסוכנת לא רק כלפי הזולת אלא גם כלפי אותו אדם עצמו. הוא לא יתקן את מעשיו ואת דרכו, כי הרי הוא לא רואה עצמו אשם. נחמה מציינת שאפשר היה לחשוב שצורה כזו של התחמקות מאחריות היא דבר מודרני, אך הרמב״ן מראה לנו שזו תחבולה של יצר הרע עם ותק רב…
כנגד ההתחמקות מקבלת אחריות היא מציבה את מאמר חז״ל: "אין שליח לדבר עבירה", אתה אחראי למעשיך. לא הארגון, לא הציבור, לא הכלל, אלא אתה עשית ואתה אחראי, וכלשונה: "אתה כל כולך, אתה בעצמך ובכל ישותך, אתה במעשיך הטובים ואתה במעשיך הרעים".
אם כן, דיוק במילה אחת, בצורתו של הפועַל "וניתנה", הביא אותנו להתבוננות בתופעה החמורה של אדם המסיר מעליו את האחריות למעשיו. יה"ר שנעשה תמיד מעשים טובים וראויים, ובכל מקרה שנדע לקבל עלינו אחריות על מעשינו!
(ראו: נ' ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, עמ' 226–229.)
בברכת שבת שלום ובשורות טובות,
קרדיט: הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – ראש המחלקה לשעבר של החוג לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן

