טיל ה-DART האוקראיני: פשטות טכנולוגית שמנצחת את ה-GPS. האם לצה"ל יש מה ללמוד ממנו?
הטיל האוקראיני החדש DART מציג תפיסה מבצעית ייחודית, אך חשוב להבהיר כי הוא אינו נשק לא-קונבנציונלי (כימי, ביולוגי או גרעיני), אלא טיל קונבנציונלי קל המיועד להתמודדות עם הגנה אווירית ולוחמה אלקטרונית (ל"א). הפיתוח הובל על ידי "התוכנית למרכז טכנולוגיות חדשניות" באוקראינה ונחשף ביוני 2026 באתר המילטריסטי "Militarnyi".
מהו החידוש המרכזי?
החדשנות של ה-DART נעוצה בשיטה המשולבת לעקיפת מערכות ל"א וחסימות GPS:
- שיגור מבלונים (אירוסטטים) בסטרטוספירה בגבהים של 12 עד 18 קילומטרים, המאפשר טווח וזווית תקיפה ייחודיים ללא צורך במטוסי קרב יקרים.
- כיבוי מוחלט של מערכות הניווט במהלך הטיסה כדי למנוע מהאויב לשבש, לחסום או לאתר את הטיל באמצעות לוחמה אלקטרונית.
תכונות הטיל
הטיל מאופיין בממדים קטנים ובמנגנון פעולה פשוט אך מתוחכם:
- נתונים פיזיים: אורך הטיל הוא 1.84 מטרים ומשקלו הכולל 13 ק"ג בלבד.
- ראש קרב (רש"ק): נע בין 3.5 ל-10 ק"ג (בהתאם למשימה) ומכיל אלמנטים פוגעניים מבוססי גרפיט.
- מנגנון השחרור וההנחיה:
- הבלון נושא את הטיל לסטרטוספירה. מערכות סרוו (Servo actuators) מיוחדות דואגות לייצוב הטיל ושומרות על נתיב טיסה יציב ברגע הניתוק.
- בתחילת הדרך, הטיל מונחה על ידי מערכת ניווט פנימית.
- בגובה של כ-6 קילומטרים מעל פני הים, מערכת הניווט מכבה את עצמה לחלוטין. באותו רגע מופעל מנוע דלק מוצק, והטיל ממשיך במעוף בליסטי עיוור ויציב ישירות אל המטרה מבלי לשנות את מסלולו. מכיוון שאין שום רכיב אלקטרוני פעיל שקולט או משדר אותות, מערכות הל"א של האויב הופכות לחסרות תועלת נגדו.
האם נשק דומה פועל בצבאות אחרים?
לא באופן זהה. רעיון השימוש בבלוני סטרטוספירה למטרות צבאיות (כמו איסוף מודיעין, הטעיית מערכות מכ"ם או נשיאת ציוד) מוכר ונמצא בשימוש או בפיתוח אצל מעצמות כמו סין, ארה"ב ורוסיה. עם זאת, פיתוח ייעודי של טיל תקיפה קל, זול, המשוגר מבלון וכולל מנגנון "השתקה אלקטרונית" מובנה באמצע הטיסה, הוא פתרון ייחודי שנולד מתוך הצורך האוקראיני המיידי להתמודד עם רשתות הל"א הצפופות של רוסיה בחזית.
האם יש לישראל מה לאמץ מנשק זה?
התשובה מורכבת משני היבטים מנוגדים: מחד, הפלטפורמה עצמה (הבלון) פחות רלוונטית לישראל, אך מאידך, תפיסת ההנחיה שלו (עקיפת חסימות ל"א) חיונית לה ביותר.
שלוש נקודות מרכזיות המחדדות מה ישראל צריכה לאמץ ומה פחות מתאים לצרכיה:
1. מה לאמץ: קונספט "הטיסה העיוורת" (Anti-EW)
-
- הצורך הישראלי: הזירה המזרח-תיכונית רוויה כיום בשיבושי GPS קשים (הן מצד אויבים והן יזומים כהגנה).
- הפתרון לאימוץ: פיתוח או הרחבת השימוש בחימוש זול ופשוט (כמו רקטות קיימות או מל"טים מתאבדים) שמכבים לחלוטין את רכיבי הקליטה האלקטרוניים שלהם בשלב מסוים של הטיסה. מעבר מניווט לווייני למסלול בליסטי "טיפש" ומיוצב, או ניווט אופטי עצמאי שאינו משדר ואינו קולט, מנטרל לחלוטין את מערכות החסימה של האויב.
2. מה לא לאמץ: פלטפורמת שיגור מבלונים (סטרטוספירה)
-
- מגבלת שטח קטן: אוקראינה משתמשת בבלונים מכיוון שהיא מדינת ענק עם מרחבים עצומים, המאפשרים לבלון לשהות זמן רב באוויר ולנוע עם הרוח. בישראל, בשל הטווחים הקצרים והגבולות הצרים, בלון סטרטוספרי עלול לסטות במהירות בגלל רוחות חזקות ולהיקלע לשטח עוין או למרחב אווירי של מדינה שכנה.
- עליונות אווירית קיימת: בניגוד לאוקראינה, שחזיתה חסומה על ידי הגנה אווירית רוסית צפופה ומטוסיה מוגבלים, לחיל האוויר הישראלי יש עליונות אווירית וכלי טיס בלתי מאוישים (כטמ"מים) מתקדמים. ישראל אינה זקוקה לבלון שישמש כ"מקפצה" לגובה, משום שיש לה פלטפורמות שיגור אמינות ומדויקות בהרבה.
3. אימוץ עקרון הלואו-טק (Low-Cost) מול חימוש יקר
-
- השחיקה במלאים: מלחמות ארוכות ומרובות זירות (כמו זו שאוקראינה חווה ושישראל מתמודדת עימה) שוחקות במהירות את מלאי החימוש המדויק והיקר (כמו טילי שיוט או פצצות חכמות).
- הלקח לישראל: פיתוח מערכות פשוטות, זולות וייצור המוני של נשק "חצי חכם" – כזה שאינו תלוי בטכנולוגיות קצה יקרות, אך עדיין מספק דיוק מספק לנטרול מטרות טקטיות.
קרדיט לתמונות: אתר מיליטרני