החלום האירופי למטוס הקרב של העתיד התרסק על מאבקי אגו, כסף וטכנולוגיה. ספויילר: מיליארדי יורו ירדו לטמיון!
ההחלטה של גרמניה וצרפת לנטוש את פרויקט FCAS (Future Combat Air System) היא הרבה יותר מביטול של תוכנית מטוס קרב. מדובר בכישלון של אחד ממיזמי הביטחון השאפתניים ביותר באירופה מאז הקמת מטוסי ה־Eurofighter וה־Rafale.
מה היה פרויקט FCAS?
הפרויקט הושק בשנת 2017 ביוזמת Emmanuel Macron וגרמניה, ובהמשך הצטרפה גם ספרד.
המטרה הייתה לפתח עד שנת 2040 מערכת אווירית שלמה הכוללת:
- מטוס קרב דור שישי חדש (NGF)
- נחילי כטב"מים מלווים
- בינה מלאכותית לניהול הקרב
- מערכות חיישנים מתקדמות
- "Combat Cloud" – רשת מידע קרבית המחברת בזמן אמת בין מטוסים, לוויינים, מל"טים ומפקדות.
כלומר, לא רק מטוס חדש אלא "מערכת של מערכות" שאמורה הייתה להתחרות בפרויקטים האמריקאיים והסיניים של הדור הבא.
מדוע הפרויקט קרס?
מאחורי הכישלון עמדו שלוש מחלוקות מרכזיות:
1. מלחמת שליטה בין דאסו לאיירבוס
החברה הצרפתית Dassault Aviation דרשה להיות הקבלן הראשי של המטוס החדש.
מנגד, Airbus, שייצגה את האינטרסים הגרמניים והספרדיים, סירבה להיות "קבלן משנה".
המחלוקת עסקה ב:
- חלוקת העבודה
- שליטה בפרויקט
- זכויות קניין רוחני
- גישה לטכנולוגיות רגישות
דאסו סירבה לחלוק חלק מהידע שנצבר בפיתוח ה־Rafale, בעוד הגרמנים דרשו גישה מלאה לטכנולוגיות המפותחות במימון משותף.
2. דרישות מבצעיות שונות לחלוטין
צרפת דרשה שהמטוס:
- יוכל לשאת נשק גרעיני צרפתי
- יוכל לפעול מנושאת המטוסים הצרפתית
גרמניה כלל אינה זקוקה ליכולות אלו.
בפועל, שני הצדדים רצו מטוסים שונים לחלוטין תחת אותו פרויקט.
3. מאבק על העתיד של תעשיית התעופה האירופית
עבור צרפת מדובר בשימור מעמדה כמעצמת תעופה עצמאית.
עבור גרמניה מדובר ברצון לרכוש ידע וטכנולוגיה שיאפשרו לה להוביל בעתיד פרויקטים עצמאיים.
שני הצדדים רצו את ההובלה – ואף אחד לא הסכים לוותר.
כמה כסף ירד לטמיון?
המספרים עצומים.
הערכת העלות הכוללת של FCAS לאורך חייו עמדה על כ־100 מיליארד אירו.
עד כה הושקעו בפועל כמה מיליארדי אירו בשלבי התכנון, המחקר והדגמים הראשוניים, אך רוב הכסף הגדול עדיין לא הוצא. לכן לא כל 100 מיליארד האירו "נשרפו", אך השקעות של שנים רבות, כוח אדם, תשתיות ופיתוח טכנולוגי ירדו לטמיון או יידרשו להתחיל מחדש במסלולים אחרים.
מה יקרה עכשיו לצרפת?
צרפת היא כנראה המרוויחה הגדולה יותר.
לדאסו יש כבר:
- Rafale מצליח מאוד בשוק היצוא
- ניסיון עצמאי בפיתוח מטוסי קרב
- תעשיית מנועים, מכ"ם וחימוש מקומית
לכן סביר מאוד שצרפת תפתח לבדה את יורש ה־Rafale.
החיסרון:
- עלויות פיתוח גבוהות בהרבה
- פחות לקוחות מובטחים
- קצב פיתוח איטי יותר
ומה יקרה לגרמניה?
המצב מורכב יותר.
גרמניה אינה מחזיקה בניסיון עצמאי מלא בפיתוח מטוס קרב מודרני כמו לצרפת.
כעת נבחנות מספר אפשרויות:
- הצטרפות לפרויקט GCAP הבריטי־איטלקי־יפני.
- שיתוף פעולה עם שוודיה ו־Saab.
- פיתוח גרמני עצמאי בהובלת Airbus Defence ושותפים נוספים.
ומה המשמעות הרחבה יותר לאירופה?
זהו כנראה הכישלון הגדול ביותר של רעיון "האוטונומיה הביטחונית האירופית" בשנים האחרונות.
בזמן שארה"ב מתקדמת עם מטוסי דור חמישי ושישי, וסין ורוסיה ממשיכות להשקיע בפיתוחים עתידיים, אירופה מתפצלת שוב למחנות לאומיים.
למעשה, כיום מסתמנים שני מחנות:
- מחנה צרפתי עצמאי סביב יורש ה־Rafale.
- מחנה בריטי־יפני־איטלקי סביב פרויקט GCAP.
התוצאה תהיה כנראה פיתוח כפול, יקר יותר ופחות יעיל מאשר תוכנית אירופית אחת מאוחדת.
השורה התחתונה
פרויקט FCAS לא נכשל בגלל מחסור בכסף או בטכנולוגיה. הוא נכשל משום שצרפת וגרמניה רצו לבנות מטוס אחד – אבל למעשה ניסו לקדם שתי תפיסות אסטרטגיות שונות לחלוטין. המאבק על שליטה, קניין רוחני והובלת תעשיית התעופה האירופית היה חזק יותר מהרצון לשיתוף פעולה. התוצאה היא שאירופה איבדה את פרויקט הדגל שלה בתחום מטוסי הקרב של הדור השישי, ועתיד התעופה הצבאית שלה הופך כעת למפוצל ומורכב הרבה יותר.

