מדוע מצרים מפחדת מאיחוד האמירויות הערביות?

מדוע מצרים מפחדת מאיחוד האמירויות הערביות?

כאשר עבד אל-פתאח א-סיסי הגיע לאבו דאבי ב-7 במאי, הוא כנראה ציפה להבעת הכרת תודה. מצרים הציעה, אם כי באיחור, לשלוח מטוסי קרב כדי לסייע בהגנה על איחוד האמירויות הערביות מפני איראן. אך במקום הזדמנות צילום באחד מארמונותיו, שליט איחוד האמירויות הערביות, מוחמד בן זאיד, לקח את נשיא מצרים לתה בקניון.

לתמונה היו השלכות עמוקות על המצרים, המשקפות את ירידת מעמדה של ארצם. הם עדיין רואים במצרים את "אם העולם הערבי", בעוד שהם רואים באיחוד האמירויות הערביות מעצמה חדשה שעולה מלב המדבר, הדומה יותר לישות מרדנית צעירה מאשר למעצמה מבוססת. הם מתרעמים על מה שהם תופסים ככיתור איחוד האמירויות הערביות של מדינתם הגדולה והדומיננטית מבחינה היסטורית באמצעות תמיכה בתנועות בדלניות, מיליציות ושליטים בובות. מה שמוסיף למרירותם העובדה שהמשבר הכלכלי של מצרים גרם לה למכור נכסים יקרי ערך ושטחי אדמה עצומים למשקיעים מהמפרץ.

האמירויות, מצידן, רואות במצרים ככפוית טובה. הם פעלו במשך עשרות שנים כדי לחלץ שוב ושוב את כלכלתה, אך במקום למהר לעזרת איחוד האמירויות הערביות כאשר היא תקפה את איראן, מצרים רבים הריעו לטהרן. במקום להצטרף לעימות עם איראן, מצרים קראה להפחתת ההסלמה ושלחה שרים למשא ומתן. פקיסטן שילמה את המחיר על מדיניות דומה; איחוד האמירויות דרשה החזר של יותר מ-3 מיליארד דולר בהלוואות וגירשה 15,000 אזרחים פקיסטנים. כמה גורמים באבו דאבי לוחשים כי מצרים, ביתם של כ-400,000 מצרים, צריכה לקבל לקח דומה.

לשני הצדדים יש סיבות להתמרמר. מצרים מודאגת מתמיכת איחוד האמירויות בכוחות התמיכה המהירה (RSF), מיליציה שהואשמה ברצח עם בסודן. איחוד האמירויות הערביות מודה במתן תמיכה מוקדמת מסוימת ל-RSF אך מכחישה כל תמיכה מתמשכת. קהיר גם חוששת מתמיכת האמירויות בבדלנים בלוב ובסומלילנד, ובממשל נפרד בעזה.

אבל מה שמדאיג את מצרים יותר מכל הוא ההתקרבות הגוברת בין איחוד האמירויות הערביות לשתי מעצמות אזוריות שהיא רואה בהן איום: אתיופיה, תחת אביי אחמד, וישראל, תחת בנימין נתניהו. בניית סכר הרנסנס הגדול של אתיופיה, שלטענת חלק מהמצרים עודדה את איחוד האמירויות הערביות, מאיימת על עורק החיים של מצרים, נהר הנילוס. המצור המתמשך של ישראל על עזה עלול גם לדחוף את תושביה, כולל איסלאמיסטים, לעבר שטח מצרים.

האמירויות, מצידן, מאמינות שמגיעה להן נאמנות רבה יותר. בשנת 2023, מצרים נראתה על סף קריסה כלכלית. שנים של הוצאות מופרזות על פרויקטים ראוותניים של א-סיסי, הרס הכלכלה על ידי הצבא וחובות גוברים פגעו באמון המשקיעים, העלו את האינפלציה והצניחו את המטבע. איחוד האמירויות הערביות סיפק מיליארדי דולרים, וסללו את הדרך לסיוע מקרן המטבע הבינלאומית ומהאיחוד האירופי, ולאחר מכן הזרימו מיליארדים נוספים.

אך למרות כל האמור לעיל, אף צד לא יאפשר לסכסוך להסלים עוד יותר. א-סיסי הציע לאיחוד האמירויות טייסי קרב אם תפרוץ שוב מלחמה עם איראן, וביקש מהתקשורת המצרית להפסיק לבקר את מדינת המפרץ. עם זאת, קהיר גם מחזקת את קשריה עם קטאר, ערב הסעודית וטורקיה. מצרים אולי לא רוצה לאבד את איחוד האמירויות הערביות, אך היא גם לא יכולה להרשות לעצמה להסתמך עליה בלבד.

קרדיט: האקונומיסט