חוק המכס החדש בסוריה ואיסור קבלת סחורות מישראל
סוריה פרסמה השבוע חוק מכס חדש שמגביל הכנסת סחורות לאזורים החופשיים, ובדגש על כאלה שמפרות את הוראות החרם על ישראל.
חוק המכס החדש שפרסם נשיא סוריה, אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), ב-19 במאי 2026 (צו מס' 109 לשנת 2026), נועד לעדכן את המערכת הכלכלית הסורית תוך שימור מדיניות החרם המסורתית נגד ישראל.
משמעות המהלך והניתוח לגבי עמדתו של ג'ולאני:
משמעות חוק המכס החדש
- החרפת האכיפה נגד ישראל: סעיף 112 בחוק אוסר במפורש הכנסת סחורות המפרות את חוקי החרם על ישראל לאזורים החופשיים (כולל האזור המשותף עם ירדן).
- סיווג כעבירה ביטחונית: החוק החדש מסווג הברחת סחורות ישראליות לצד עבירות חמורות כמו סחר בנשק ובסמים. בתי הדין למכס הוסמכו להטיל קנסות של עד פי שמונה מערך הסחורה ולתת פסקי דין בביצוע מזורז.
- איסור כניסה לאזרחים: בנוסף לסחורות, הדיווחים מצביעים על כך שהחוק כולל איסור מפורש על כניסת בעלי אזרחות ישראלית לשטח סוריה.
- מודרניזציה ועצמאות: החוק מעניק לרשות המכס אישיות משפטית עצמאית ואוטונומיה פיננסית, במטרה להילחם בהברחות ולשקם את הכלכלה לאחר שנות המלחמה.
עמדת ג'ולאני כלפי ישראל ואיראן
השילוב בין קבלת סחורות מאיראן (השותפה הכלכלית והאסטרטגית של המשטר החדש לצד טורקיה) לבין החרם על ישראל משקף אסטרטגיה מורכבת של ג'ולאני:
- לגיטימציה פנימית וערבית: החרם על ישראל נתפס ככלי לחיזוק התמיכה המקומית והערבית בנשיאותו. גורמים מציינים כי ג'ולאני משתמש בקו הנוקשה הזה כדי "להכשיר" את הקרקע בקרב הציבור הסורי השמרני לפני שיוכל להתקדם בצעדים מדיניים עתידיים.
- מסרים סותרים (Double Game): למרות החוק הנוקשה, ג'ולאני העביר בשנה האחרונה מסרים פרגמטיים למערב. הוא הצהיר כי סוריה לא תשמש בסיס להתקפות נגד ישראל ואף קיים מגעים בלתי ישירים (וישירים לפי דיווחים מסוימים) לתיאום ביטחוני בגבול.
- התנערות מהשפעה איראנית צבאית, אך לא כלכלית: בעוד ג'ולאני פועל לצמצום הנוכחות הצבאית של המיליציות האיראניות כדי לקבל לגיטימציה בינלאומית, הקשרים הכלכליים עם איראן נמשכים כחלק מהצורך בשיקום המדינה ובהסכמי סחר אזוריים.
- מכשולים לנורמליזציה: למרות שמועות על נכונות להסכם בעתיד (אולי עד סוף 2026), ג'ולאני מתנה כל התקדמות בנסיגה ישראלית לקווי דצמבר 2024 (אזור החיץ והחרמון).
לסיכום: חוק המכס אינו מעיד בהכרח על סגירת הדלת למו"מ מדיני, אלא על ניסיון של ג'ולאני לשמר תדמית לאומית-ערבית מסורתית ("סוריה החדשה שאינה מוותרת") תוך שהוא מנהל דיאלוג חשאי ופרגמטי מול ישראל וארה"ב כדי להבטיח את שרידות שלטונו.

