קריסת האולפנים ועליית דור הניצחון

רמי איגרה, בכיר לשעבר במוסד, התראיין  בערוץ 14 בקול סמכותי של מי שעדיין מביט על המציאות דרך משקפת של שנות ה־80. במהלך הראיון, איגרה חזר שוב ושוב על קריאה לפרופורציה, אובמה, הסכם מדיני.

בראיון הוא מתבסס על 2 ערכים:
1. גודלה של איראן.
2. מלחמת איראן-עיראק.

זוהי טענתו המרכזית – וזו גם טעותו בראייה מיושנת.

א. בפעולה נכונה, גודלה של איראן הופכת לחולשה שלה:

“גם אם נפעיל 70 מטוסים 24/7 זו יכולת מזערית” אומר הבכיר. היסטורית, מדינות ענק מוטות מיעוטים נופלות בדיוק כשהן נעשות גדולות מדי לשלוט בעצמן. רומא, ברית המועצות, יוגוסלביה, ואיראן עצמה – שחוותה שתי מהפכות במאה ה־20 ואבדן שטחים על פני מאות שנים כתוצאה מהתפרקות של המערכת הפנימית.
כאשר צה”ל שובר את המרחב האווירי של מערב איראן, הוא לא סתם מפציץ – הוא מנתק את היכולת של המשטר לשמר פיקוד ושליטה. הוא חוצה את המדינה הענקית הזאת לשתי חזיתות, מזרח ומערב, ופוגע בלב המנגנון שמחזיק את איראן מאוחדת.

ב. מלחמת איראן-עיראק לא רלוונטית:

“האיראנים נלחמו 8 שנים בעיראק” אומר הבכיר לשעבר.  סדאם חוסיין לא ניסה להפיל את המשטר – אלא רק להשיג שטחים. הוא הפציץ מתקני נפט, שלח צבא אל הגבול אך לא איים על מוקדי השליטה.

איראן דאז הייתה בשיאה אחרי מהפכה, עם אחוז פרסים גבוה ומדינה מתקדמת עם F14. היום היא מדינת עולם שלישי, דמוגרפיה שחוקה, ענייה ובלי אינטרנט.

ברמה הציבורית – האיראנים הרגישו שסדאם רוצה לכבוש שטחים, כעת מול ישראל הם מבינים שמדובר באויב רחוק.

ישראל לעומת סדאם, פועלת נגד מערכת העצבים של השלטון: מחסלת בכירים, משתקת מערכות, מנתצת את עמודי התווך של המשטר.
ובשונה מהעבר, היום אחוז הפרסים באוכלוסייה נמוך יותר, המיעוטים מודחקים יותר, והחברה האיראנית עצמה עייפה, כועסת, ורוצה שינוי.
השלטון המרכזי בטהראן כבר בסכנה.

תוצאה?
האם תתחולל מהפכה אזרחית?
האם איראן תתפרק למדינות חדשות?
האם משמרות המהפכה ינסו להחליף את ההנהגה כדי “לשמור על המהפכה”?
האם תישאר מדינה שיעית מבודדת מול מיעוטים שיכריזו עצמאות או יסופחו?
יכול להיות כל אחד מהתרחישים.

אין תמונת ניצחון אחת. אין תבוסה אחת.
זהו שלב חדש – של קריסה מבפנים, לא של קרב גבולות.

ומול איראן המתפרקת; יושבים פרשנים מדושנים באולפנים, מדקלמים את אותה מלחמה מלפני 40 שנה, מייצרים הפחדות, משדרים חרדה – בלי להבין שמדובר במציאות אחרת והיכולת להתקדם.

האולפנים משקפים את שארית דור המדבר. דור שנוסד מחונטות פנסיה תקציבית ותקשורת קרטליסטית מעריצה עיוורת. דור של השתקה, תבוסה, פשרות, שירי שלום ותחזיות שנכשלו. דור שאוחז עדיין בקלישאות מימי אוסלו ומפחד להאמין שאפשר גם לנצח. דור של גידופים, תחרות פז”ם, איפה שירתת ו-0 שיח ענייני.

דור הניצחון, לעומתו, לא מבקש פרס על דרגות.
אלא חושב.
הוא מבקש הכרעה.
הוא מבין את השפה של המציאות – ולא של הפרשנים.
העם בישראל לא רוצה “צניעות” מהמקום של הרכנת ראש.
הוא רוצה ביטחון.
הוא רוצה תודעה של כוח, של יוזמה, של עמידה על שלנו – בכל החזיתות: בעזה, בלבנון, ביו”ש ובנגב.
2025 איננה 1980.
ואיראן של היום איננה איראן של אתמול.
וזה לא הזמן להסכמים – זה הזמן לנצח.

כל מי שחי במדינה הזו צריך להבין, כולל האולפנים והטויטר:
העולם הוא לא תיבת תהודה,  דור המדבר מפנה את מקומו.

טהרן נשרפת, הבורסה הישראלית מתפוצצת – אולפנים כושלים.
ודור הניצחון: קם כלביא.
לעבר ישראל הגדולה.
ומעבר לכך.

קרדיט: ערוץ הטלגרם  טופז רם    קרדיט לתמונות:    ערוץ הטלגרם היוצרים AI