לאחר שמטוסי קרב סינים טסו מעל הפירמידות, מה למעשה סין רוצה ממצרים?

העשן שנפלט ממפלטי מטוסי הקרב הסיניים שטסו מעל הפירמידות לא היה רק ​​רקע לתרגיל משותף מצרי-סיני.

זה היה מסר, למעשה הצהרה גיאופוליטית, שסין כבר לא מסתפקת בצפייה במזרח התיכון מרחוק. 

הפעם, היא הביאה את מטוסי הקרב שלה מדגם J-10 והציבה אותם בשמי בעלת ברית אסטרטגית של ארצות הברית במשך יותר מ-40 שנה.

לתמרון “נשר הציוויליזציה 2025” יש גם ממד סמלי.

אנחנו מדברים על אימון אווירי משותף ראשון בין צבאות סין ומצרים. לזמן קצר? כֵּן. אבל המשמעות היא עצומה. זהו סימן למשהו שמתבשל, לוואקום שסין מנסה למלא ככל שהנוכחות האמריקאית דועכת.

משנה את כללי המשחק

“התמרונים האלה חורגים מעבר לרק אימונים. הם משנים את כללי המשחק”, אמר אילן ברמן, סגן נשיא המועצה האמריקאית למדיניות חוץ, לרשת הטלויזיה האמריקאית “אלחורה”.

תרגילים איכותיים אלה, לעומת זאת, מצביעים על שלב מתקדם בדרך לשיתוף פעולה צבאי בין סין למצרים. במקום להיות מוגבלים לעסקאות נשק מסורתיות, אנו עדים למגמה ברורה של בניית יכולות צבאיות משותפות וחילופי ידע צבאי מהשטח, מוסיף ברמן.

“למרות שמצרים נותרה מקבלת הסיוע הצבאי השניה בגודלה של ארה”ב אחרי ישראל, היא שולחת אותות ברורים: לא נסתמך על מקור יחיד. נגוון את חימושנו, נחליף ידע צבאי ונפתח לטכנולוגיה סינית.”

זו אינה ניטרליות. זהו מאזן כוחות חדש.

“ההערכה המחודשת של מצרים לגבי הבריתות והיחסים שלה עם וושינגטון היא צעד משמעותי, ומצב זה מייצג הזדמנות משמעותית עבור סין ומצרים”, מציין ברמן. עם זאת, שותפות זו חורגת מעבר לחיפוש חלופות לחימוש בלבד; זהו חלון הזדמנויות אסטרטגי עבור מצרים לגישה לטכנולוגיות הצבאיות הסיניות העדכניות ביותר, כחלק ממאמציה המתמשכים להתמודד עם אתגרי הביטחון הגוברים בסביבתה האזורית הסוערת.

מעל הפירמידות… מתחת לרדאר

מראה המטוסים הסיניים מעל הפירמידות נראה כמו משהו מסרט תעמולה על כוח רך סיני, אבל מאחורי המטס, ישנן הבטחות רבות. 

דיווחים ישראליים הצביעו על כך שסין אוספת מודיעין תחת כיסוי התרגילים, מה שעשוי להיות גם מבחן ליכולתה של סין לבצע פעולות צבאיות הרחק מגבולותיה.

איפה וושינגטון בכל הסיפור הזה?

בכל פעם שאמריקה מתרחקת מהמזרח התיכון, תמיד יש מישהו שפועל למלא את החלל. השאלה היא: האם סין מתכוננת להיות האלטרנטיבה הצבאית לארצות הברית באזור?

האם קהיר באמת נמצאת בצומת דרכים, או שהיא מנופפת בקלף של בייג’ינג כדי לשפר את יחסיה עם וושינגטון?

תמורות המתהוות מחייבות את וושינגטון לבחון מחדש את המצב ולכייל מחדש את נוכחותה באזור שאינו יכול עוד לסבול היעדרות אמריקאית.

שיתוף פעולה דו-צדדי

ברמה הדו-צדדית, תרגילים איכותיים אלה מסמנים שלב מתקדם בדרך לשיתוף פעולה צבאי בין סין למצרים. במקום להיות מוגבלים לעסקאות נשק מסורתיות, אנו עדים למגמה ברורה של בניית יכולות צבאיות משותפות וחילופי ידע צבאי מבצעי.

בהקשר זה, ברמן רואה כי “הממשלה הסינית מבקשת בבירור למלא פערים בתחומים שבהם ההשפעה והאינטרסים של ארה”ב מתפוגגים, ומנסה לנצל את היחסים הללו לטובתה ולהחליש את המערב”. 

“לאימון המשותף הזה יש משמעות גיאופוליטית רבה”, הוסיף.

בחירה במצרים כשותפה אסטרטגית לתמרונים מתקדמים אלה היא עדות להכרה הגוברת של סין בתפקידה המרכזי של מצרים באזור. בחירה זו משקפת גם את מאמציה הבלתי פוסקים של בייג’ינג להגביר את השפעתה באזור החיוני במזרח התיכון על ידי כינון שיתוף פעולה צבאי חזק עם מעצמה אזורית מרכזית כמו מצרים, לדברי אילן.

גיוון מקורות החימוש

מצרים מקבלת סיוע צבאי של כ-1.3 מיליארד דולר מדי שנה והיא המדינה השנייה בגודל הסיוע של ארה”ב, אחרי ישראל. אך למרות מעורבותה הצבאית המסורתית של מצרים, קהיר רואה בשותפות הגוברת שלה עם סין הזדמנות אסטרטגית לגוון את מקורות האימונים והחימוש שלה.

“ההערכה המחודשת של קהיר לגבי הבריתות והיחסים שלה עם וושינגטון היא צעד משמעותי, ומצב זה מייצג הזדמנות משמעותית עבור סין ומצרים”, אומר בירן.

טרנספורמציות אסטרטגיות מתחילות לקרום עור וגידים

עבור ארצות הברית ובעלות בריתה האזוריות, תמרונים אלה מעלים שאלות לגבי יעדי שיתוף הפעולה המצרי-סיני, במיוחד לאור התחרות האסטרטגית העזה בין וושינגטון לבייג’ינג על השפעה.

מנקודת מבט אחרת, התמרונים מצביעים על כך שסין מנסה לבחון את יכולותיה לבצע פעולות צבאיות משותפות הרחק מבסיסיה העיקריים, ולהעריך את מידת יכולת התפעול ההדדית בין מערכותיה הצבאיות לבין אלו של מדינות אחרות בעלות מאפיינים שונים.

אילן ברמן, סגן נשיא המועצה האמריקאית למדיניות חוץ, אמר כי “תרגילי האוויר  במסגרת תמרון ‘נשר הציוויליזציה 2025’ הסיני-מצרי חורגים מהמסגרת הטכנית של אימון צבאי ומבטאים אינדיקטור גיאופוליטי משמעותי ביותר”.

התמרונים נושאים מסרים אזוריים ובינלאומיים רב-ממדיים, במיוחד לאחר שארצות הברית עיצבה מחדש את מדיניות החוץ שלה בעולם, כולל במזרח התיכון, ויצרה ואקום פוליטי משמעותי.

קרדיט : ראשא איברהים – וושינגטון   קרדיט לתמונות: MBN