המחדל בתחום האש הוא בתחום התיכנון הגרוע לטווח ארוך

המחדל בתחום האש הוא בתחום התיכנון הגרוע לטווח ארוך.

המחדל הזה מאפיין לצערי את מרבית התחומים במדינה, התחומים שהם באחריות הסקטור הציבורי.

גם בתחומים של צבא וביטחון המחדל הזה מתקיים, וה- 7 לאוקטובר הוא העדות לכך.

 

רקע כללי
לא ניתן למנוע את הגורמים האקסוגניים (החיצוניים) האחראים להיווצרות השרפה הגדולה שהיתה אתמול בדרך לירושלים, גורמים שהטבע אחראי להם, לא את השרב הכבד, לא את הרוחות הדרומיות, לא את שנת הבצורת הקשה מאוד וכד’.

אבל לו היה כאן במדינה תכנון נכון לטווח ארוך, היה ניתן ובקלות למנוע את התפשטות השריפה למימדים כפי שהיו וגם לצמצם את הנזק לרכוש והסיכון לחיי אדם.

בוודאות, ניתן היה להתגבר על האש הרבה יותר מהר.

 

מה הם הגורמים העיקריים:

1, מרחק הצמחיה ובעיקר מרחק העצים מהישובים, זה חייב להיות משמעותי.

מרחק הביטחון מחייב מרחק גדול וחשוף בין הבתים החיצוניים בישוב ליער וכן שריפת משטחי הקוצים שהם חומר התבערה הטוב ביותר.

עם כל הצער שבדבר, וגם אני כמו כולם אוהב ירוק, המרחק של הבתים בישובים לגבול היער חייב להיות להערכתי כ -200 מטר, אז האש לא תדלג מהר או בכלל לבתים.

2, המערך המוטס – חשיבותו קריטית למניעת התפשטות האש.

אני מתקשה להבין מדוע במדינת ישראל אין עדיין מטוסים יעילים לכיבוי שריפות.

המטוסים, עם היכולת להטיל מים על מקור האש ואז הם חוזרים לשדה התעופה כדי להטעין מים בשנית או בעשירית, אינם יעילים.

הסבב שלהם ארוך מדיי.

מטוס יעיל הוא זה שלאחר הטלת המים על האש חותך לים טוען את כמות המים האדירה במס’ שניות וחוזר לאתר השריפה וחוזר שוב ושוב .

המטוס הקנדי, מדינה מנוסה מאוד בשריפות יער הוא, הטוב ביותר בתחום.

להערכתי 4 מטוסים מהסוג הזה, מטוסים שמטילים 6 טון מים כ”א מגובה נמוך של כ-30 מטר מעל האש יעשו עבודה טובה יותר מכל טייסת הכיבוי וחיל האוויר גם יחד.

אני ממליץ שוב וזאת בכל תחום להעמיד את האינטרס של המדינה מעל האינטרס של גורם זה או אחר, כך נמנע מאסונות חוזרים ונשנים.

המטוס הקנדי היעיל ביותר בעולם לכיבוי שריפות מהאוויר:

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.    קרדיט לתמונה: ויקיפדיה