בדרך לעליונות אווירית אוניברסלית? סין חושפת טיל אוויר-אוויר היפרסוני לטווח של עד 1000 ק”מ
סין הכריזה לאחרונה על הישג חדש בתחום החימוש האווירי, עם השלמת בדיקות אחרונות של טיל אוויר-אוויר היפרסוני חדש עם טווח של 800 עד 1,000 קילומטרים. זה מייצג פריצת דרך טכנולוגית שיכולה להגדיר מחדש את הרעיון של לוחמה אווירית מודרנית.
על פי דיווחים בתקשורת הסינית, הטיל עבר ניסויים קפדניים במנהרה תרמית, המשמשת בדרך כלל כדי לדמות תנאים קשים על מאדים, כדי לבחון את עמידותה לטמפרטורות הגבוהות הנובעות מהחיכוך האדיר במהלך טיסה היפרסונית.
הנשק החדש הזה הוא חלק מהמאמצים של סין לפתח טילים ארוכי טווח כמו PL-17 ו-PL-21, אשר כיום יש להם טווחים של בין 350 ל-400 קילומטרים. אבל הטיל החדש עולה על כולם, ואף עולה על מקביליו הרוסים, כמו KS-172 ו-R-37M, שטווח הנסיעה שלהם אינו עולה על 400 קילומטרים. בהשוואה לטילים מערביים, ההבדל גדול פי ארבעה או חמישה.
עולה כאן שאלה מרכזית: מה היה המניע מאחורי פיתוח טיל אוויר-אוויר עם טווח כה אדיר, כאשר מכ”מי הקרב החדישים ביותר הם בעלי טווח זיהוי של 150 עד 400 קילומטרים בלבד, והם מסוגלים אפילו פחות לאתר ולזהות מטרות במדויק?
התשובה טמונה במערכת הסיור המתקדמת שסין מפתחת במקביל לטיל הזה. לאחרונה חשפה בייג’ין מספר מל”טים אסטרטגיים, ביניהם ה-WZ-8, הכולל טכנולוגיית חמקנות ויכולת טיסה בגבהים של עד 48 קילומטרים. מל”טים אלו מסוגלים לבצע פעולות סיור ומעקב על פני שטחים נרחבים, ולספק מידע בזמן אמת באמצעות רשת תקשורת ובקרה משולבת.
נתוני היצרן מצביעים על כך שהמל”טים הסיניים המתקדמים מסוגלים לטוס בגבהים של עד 48 קילומטרים, מה שמגביר את השימוש הפוטנציאלי שלהם בתמיכה בפעולות זיהוי ורכישת מטרות עבור טילים היפרסוניים חדשים בטווחים של 800 עד 1,000 קילומטרים.
קרדיט: גלובל סקיוריטי
כלי טייס אלו הם חלק ממערכת מעקב ובקרה משולבת, הנשענת על קישורי נתונים מתקדמים המספקים להם כיסוי רחב וזוויות צפייה גדולות יותר, עם יכולת לפעול בגבהים של מיילים מעל המטרות הפוטנציאליות שלהם, מה שמקנה להם יתרון אסטרטגי מכריע. כדי להבין את גודל ההתפתחות הזו, די להזכיר שארצות הברית נאלצה לאחרונה לפרוס מטוס קרב F-22 – שייצורו הופסק כעת – כדי להפיל בלון סיני שטס בגובה של כ-60,000 רגל, חצי מהגובה שהמל”טים הסינים הללו יכולים להגיע אליו.
מצד שני, הדור הנוכחי של המכ”מים הסיניים תואם את הגישה החדשה הזו, שכן בייג’ין מסתמכת על טכנולוגיית GaN MMIC מתקדמת במערכות המכ”ם האוויריות והימיות שלה, בעוד שרוב המערכות בארה”ב עדיין מסתמכות על טכנולוגיית ה-GaA הישנה יחסית. ראוי לציין שבשנת 2008, סין פיתחה מודול משדר GaN של 119 וואט, הישג הממחיש את מידת ההתקדמות הטכנולוגית שלה, במיוחד מאז שארצות הברית החלה לשלב טכנולוגיה זו רק לאחרונה במטוסי הקרב שלה, כמו ה-F-35, באמצעות מכ”ם APG-85.
בעוד שמעצמות גדולות נוטות לשלב באופן מסורתי מערכות התרעה מוקדמת (AWACS) עם מערכות קרקע ואוויר, נראה שסין לוקחת צעד קדימה על ידי פיתוח רשת תקשורת מהירה המקשרת בין מטוסי קרב ומל”טים, ומאפשרת לה לבצע תקיפות מדויקות באמצעות טילי אוויר-אוויר ארוכי טווח (800 עד 1,000 ק”מ הטסים בגובה של 40-20 ק”מ, נגד מטרות נמוכות יותר.
מה שסין עושה כרגע הוא ארגון מחדש של תפיסת העליונות האווירית, ומציב בפני המעצמות הגדולות, הן במערב והן בקרב הרוסים, אתגר טכנולוגי של ממש. אם קצב ההתקדמות יימשך, הפער עם שאר העולם עשוי להתרחב באופן דרמטי תוך פחות משני עשורים.
קרדיט: ערביכ דפנס קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות